מאגר סיפורי מורשת

אספר לכם כאן על חוויה שמלווה אותי כל ימי חיי והשאירה בי חותם עז, אך לא אקדים את המאוחר.

עם עלייתנו ארצה בשנת 1950, נשלחנו לגור במעברת "ג'ליל" בהרצליה. התנאים במעברה היו קשים: צפיפות רבה, מזון דל – תקופת הצנע, שיטפונות בחורף, מחסור בתעסוקה ומגפת "שיתוק הילדים", אך אני כילדה זוכרת תקופה זו כמאושרת. אהבתי את השוטטות בין הצריפים, את בליל השפות שנשמעו, את המלבושים הצבעוניים, ובעיקר אהבתי את הגננת איילה, שלימדה אותנו את השפה העברית, את השירים והסיפורים של ארץ ישראל.

זכורני חג פורים אחד שהגענו לגן בלי תחפושות, אך איילה לא ויתרה על אווירת פורים וחבשה לראשינו כובעים שונים ומשונים. השמחה הייתה רבה. גם למורים בבית הספר "מוריה" הייתה תחושת שליחות בעבודתם. הם היו רגישים וחביבים. בבית ספר זה רכשתי לי חברות שהולכות איתי עד היום. משם עברנו לתיכון "בר אילן" ושם קיבלתי את תעודת הבגרות שלי. בשל אהבתי הרבה לילדים בחרתי במקצוע ההוראה. שנים רבות עבדתי כמורה, עבודה שהיא גם שליחות, אתגר וסיפוק רב.

ועכשיו אחזור לחוויה שרציתי לספר לכם עליה.

כשעליתי לכיתה ב' עברנו לשכונת "שושנת העמקים" בנתניה, שאוכלסה ברובה משורדי השואה. באחד הדירות הפנויות שוכן ביה"כ הוא רוהט בדלות ובצמצום, בארון הקודש הוצב ספר תורה יחיד. אבי ז"ל שימש בעל תפילה וקורא בתורה. אנו הילדים אהבנו מאוד לבקר בביה"כ ובעיקר להשתתף בסעודה שלישית בשבת, סעודה דלה אך מרוממת רוח בגלל האווירה שבה.

כשהורגש צורך בספר תורה נוסף התעוררה בעיה: מאיין יימצא הכסף? הוחלט לפתור אותה בעזרת התרמת התושבים, כדי לעודד זאת הובטח לתורמים שתערך הגרלה ותושב שמספרו יעלה בגורל יזכה שספר התורה ייקרא על שמו. התושבים נענו לאתגר וכן אבי השתתף בתרומה וקיבל כרטיס הגרלה שמספרו 230, הוא הוסב על שמי.

כרטיס ההגרלה לספר התורה

ההגרלה נקבעה לליל פורים לאחר קריאת המגילה. המתח והדריכות היו גדולים, כולם חיכו לתוצאות והנה נפל הפור ולמזלי קרא הכרוז את מספרי! השמחה במשפחתנו היתה רבה, הורי היו נרגשים ונסערים, והם רכשו לספר התורה מעיל, ויד קריאה. טקס הכנסת ספר התורה לביה"כ נקבע לערב מתן תורה.

הזמנה לטקס הכנסת התורה

התכונה הייתה רבה, לי קנו שימלה לבנה ויפה, מחנכת הכיתה הכינה לי כתר בדמות עשרת הדיברות ומנהל בית הספר כתב לי נאום קצר. לטקס הוזמנו רבני העיר, גדולי תורה ואישי ציבור ובינהם הרב ד'ר רוזנברג – סגן שר הסעד. תושבי השכונה ותלמידי בית ספר מוריה ליוו את התהלוכה,

הנאום שכתב ללאה מנהל בית הספר

תזמורת ביה"ס ניגנה, מקהלת בני עקיבא מכפר הרואה שרה, אותי העמידו על כיסא לשאת את הנאום, ההתרגשות הייתה רבה. אבי עמד לצידי וכולו חיל ורעדה מעצם המעמד שהיה כולו הוד והדר.

לאה ומשפחתה וספר התורה

זאת לי הייתה חוויה מעצימה, התחושה שלי הייתה שהינה אני חווה את מעמד הר סיני בשנית.

הזוית האישית

סבתא לאה: הודות לתכנית הזו, הקשר הרב דורי ביני ובין נכדתי התעצם מאוד, כל מפגש בינינו שימח וריגש אותנו. הילה הייתה מרותקת לסיפורים ושאלה שאלות ענייניות ואני הייתי מאושרת לשתף אותה בחוויות העבר שלי. אני מאחלת להילה להמשיך להתעניין בעבר ובשורשים שלה והיא מאחלת לי להמשיך לספר לדור הבא על ההיסטוריה המשפחתית שלנו.

הילה: חשוב לי היה לשמוע על העבר וההיסטורי המשפחתית שלי, הייתי שמחה להשתתף בתכנית הזאת גם בעתיד ולשמוע סיפורים גם מהסבתא השנייה שלי.