מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל שולמן, סבתו של גיא.

בשנת 1952, נולדתי בחיפה ושמי ניתן לי על שם דודתו של אבי. ילדותי עברה עליי חלקה בירושלים ובחלקה בתל אביב של פעם. אני וסבו של גיא שלומי נישאנו בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כאשר סבא שלומי היה עדיין חייל ואני עבדתי בשב"כ. בחרנו לספר על סבא ז'אן, אבי, סבו של גיא נכדי אשר אותו הוא לא הכיר. חשוב היה לי לספר על החינוך אותו קיבלתי, הערכים עליהם גדלתי, אשר לאורם גידלנו את ילדינו אסף אביו של גיא נכדי ונעמה. דרך ערכים אלה להכיר לגיא את אבי.

סבא ז'אן נולד ברומניה בשנת 1923. כשהיה בן 9, התייתם מאמו ואביו נטש אותו ואת אחותו הקטנה. 2 מדודותיו, אחיותיו של אביו הן שגדלו אותם. בילדותו המוקדמת למד סבא ז'אן בחדר ובהמשך לימודיו היה תלמיד מצטיין, שרצו לשלוח אותו לפנימייה לתלמידים מצטיינים. הדודות שגדלו אותו סרבו לשלוח אותו לשם מחשש שיאמרו שהוא נשלח בגלל היותו יתום ולא רצוי. בגלל תסכולו מכך שלא למד ורכש ידע, הלימודים היו חשובים לו באופן מיוחד. בגלל נסיבות ילדותו הקשה המשפחה הייתה מרכז חייו. סבא ז'אן התחתן עם סבתא סלי בהיותם בני 20 ונולדה להם ביתם שרה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, החליטו לברוח ממחנה העבודה, בו עבדו בעבודות כפייה בזמן השואה. בעזרת מבריחי גבול הם נדדו ברכבות בכל רחבי אירופה, כאשר שרה אחותי, ביתם הבכורה, ישנה בתוך המזוודה אותה נשאו איתם. בסופו של דבר הגיעו לאיטליה ושם עלו על ספינת מעפילים והגיעו למעברת שער עלייה בחיפה, בשנת 1948. סבא ז'אן גויס מיד לצבא ועבד בסלילת הכביש בדרך לירושלים. לאחר שחרורו היה צריך לדאוג לפרנסת המשפחה, כאשר יום עבודה היה כמעט בלתי ניתן להשגה… סבא ז'אן היה צנוע מאוד, רגיש מאוד, מתחשב ולמרות ילדות קשה ותלאות מחנה עבודה בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה אוהב אדם והתייחס בכבוד לכל אדם באשר הוא.

בכדי להמחיש את ערך חשיבות הלימוד והידע ואת ערך שוויון בני האדם, סבא ז'אן נהג לספר שני סיפורים: "בעיירה קטנה גר רב שהרבה בלימוד תורה והנחלת ידע לבני העיירה. יום אחד התקרב אסון ובני העיירה הצטוו לקחת כל אחד את הדברים החשובים לו ביותר. חלק לקחו כסף, חלק לקחו תכשיטים, וחלק לקחו מזון. רק רב העיירה לא לקח דבר. עלו בני העיירה על ספינה וסערה גדולה התחוללה בים. הספינה טבעה, האנשים ניצלו אך כל הדברים שנראו להם חשובים טבעו ומה הדבר היחיד שלא  טבע? הידע הרב של הרב". (תורה זו סחורה).

"בערב פסח ישבה המשפחה לליל הסדר, לפתע נשמעו דפיקות בדלת. בפתח הדלת עמד אדם עם מעיל בלוי מלוכלך ומגבעת קרועה, אשר ביקש להיכנס להתארח, מכיוון שאין לו איפה לחגוג את ליל הסדר. בני המשפחה סרבו להכניסו.

חלפו שנים. שוב ישבה המשפחה לחגוג ושוב נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד גביר מהודר הוא ביקש להיכנס "היכנס בבקשה" אמרו בני המשפחה והושיבו את הגביר בראש השולחן. החלה הארוחה והגישו מרק לכולם. בני המשפחה ההמומים התבוננו בגביר, אשר בכל פעם לקח כף מרק והכניס את המרק לתוך שרוול מעילו. "סלח לנו רבי מדוע אתה מכניס את המרק לשרוול?" ענה הגביר: "כאשר הגעתי אליכם לפני מספר שנים ודפקתי בדלת סירבתם להכניס אותי. היום, כאשר הכנסתם אותי נתתם את הכבוד למעיל המהודר שלי ולא לי, ולכן אני מאכיל אותו." (אדם הוא אדם הוא אדם)

 תמונה ביום חתונתי

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.