מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים לאה יהב. נולדתי בשנת 1942 בעיר טוניס בטוניסיה. השנה אני משתתפת בתכנית "הקשר הרב דורי" בישוב מגדל העמק, בביה"ס "פנינת אור" יחד עם נכדותיי חנה וחיה-לאה בראלי. במפגשים אני מספרת לנכדותיי את סיפורי ויחד אנו מעלות חוויות ומתעדות את הסיפורים.

 

בגילכן לא הייתי בכיתה ח' אלא בכיתה ט'. בבוקר הייתי מסדרת את הבית ואח"כ הולכת לביה"ס והיה אסור לי לאחר. אמא שלי הייתה המפרנסת היחידה בבית ואני הייתי צריכה לבוא הביתה ומיד לסדר. כשאמא שלי הייתה מגיעה, הבית היה צריך להיות מסודר. אמא שלי לימדה אותנו לבשל בגיל 10, ואנחנו היינו מבשלות. אני לא אהבתי לישון, אז כשכולם הלכו לישון בצהריים הייתי מכינה שיעורים, לומדת למבחן עם חברה או משחקת בכדור, מחניים, מוכנים, חמור קטן, וכו'…

 

הגעתי לארץ בגיל ארבע וחצי. כשהייתי בחו"ל היה שם שוק ערבי שהם מכרו בו הכל. כשהגעתי לארץ, כל השכנים היו ערבים. היו להם בבית עיזים, פרות ואמא נתנה לנו לשתות חלב עיזים כי היא אמרה שזה בריא. הבית שלנו היה בנוי בצורת מעגל. על כל כמה מטרים הייתה משפחה והיה שירותים אחד משותף לכולם. אמא הייתה מחממת מים על פרימוס, לא על גז כמו היום. היו בין שש לשבע משפחות בתוך מבנה עגול אחד. החיים היו יפים פעם, והיה המון שלום. לא הטרידו אחד את השני, והיום הטכנולוגיה התפתחה ואי אפשר להשוות. היינו חיים כמו אברהם אבינו, ואם היינו צריכים להכין שיעורי בית ולא היה מקום, היינו צריכים לשבת על הרצפה. לא היו פינוקים. בארץ היו הרבה שיעורים ויותר קשים. היינו צריכים לעבור מחברה לחברה שיותר חכמה מאתנו, בשביל שתסביר לנו את החומר הלימודי.

 

 

הבנים הלכו לתלמוד תורה מגיל שנתיים. הם למדו אצל רב גדול וצדיק ואם מישהו היה עושה משהו שהוא לא כשורה, הרב היה מכה אותו ביד. הבנות הלכו לבית ספר דתי. הייתה להם גם תלבושת: כעין סינר עם שרוולים וכפתורים וגם בגנים הייתה תלבושת. הכניסו את לימוד הצרפתית והרבנים התנגדו לכך. למדו חשבון, עברית, יהדות וכו'. שפות זרות לא למדו. פתחו שני בתי ספר ליהודים וחילונים ורצו שיהודים יכנסו לחילונים ומעט מהם נכנסו לשם ולמדו שם את כל השפות. אני יודעת צרפתית כיוון שזו הייתה השפה המדוברת וגם איטלקית – זו הייתה שפת השפות וכמו כן פולנית. אבא שלי הגיע מאיטליה וההורים שלי הגיעו בהמשך הזמן לאיטליה. אני יודעת ערבית, איטלקית, צרפתית, אנגלית ועברית.

 

כל העדות היו לנו בתוך האוהל ובנוסף: נחשים, עכברים, שועלים, ולפעמים תנינים. אנחנו הגענו בחודש אדר- מרץ. זו הייתה עליה לא חוקית והורידו אותנו בחוץ בחיפה ופינו אותנו למחנות. הטלטול באוניה הייתה זוועתית. מי שהיה לו כסף לשלם – קיבל מקום נוח וטוב. כולם הקיאו וקיבלו מחלות ים. שהינו בצרפת שבועיים וקיבלנו אוכל. בצרפת היינו צריכים לעמוד בתור בשביל לקבל את האוכל.

לקחו את כל הנשים והילדים והעמידו אותם בשורה ובדקו לנו את הראש בגלל שטענו שאנחנו אנשים מלוכלכים ועם מחלות מחשש למחלת הגזזת. זה היה במשך יומיים. אחרי חמישה ימים הכניסו אותנו לחדר בלי ההורים, לבד. היו מושיבים אותנו על כיסא ומייבשים לנו את השער ואנחנו קיבלנו קרינה בראש ועד היום אני סובלת מכאבי ראש בצורה מפחידה! ואחר כך הגענו לארץ. הישוב הראשון שהכרתי בארץ זה נתניה. קיבלנו תלושים, בהם יכולנו לקנות תפוחי אדמה, בשר, וחצי חבילה של אטריות וסוכר וזהו! כשאחותי הקטנה הייתה מקבלת חצי קילו של חלב המצב היה קשה אך למרות הכל החיים היו פשוט נפלאים!!!    

              

היו הרבה רבנים ואני צאצאית של ר' יצחק טייב זצוק"ל. הכבוד לרבנים היה משהו שאי אפשר לתאר. הם דאגו לכולם, הייתה קהילה שאוספת ונותנת לרב כסף, והרב היה מחלק. הרב בזמנו שימש גם שופט. הייתה שם מדרכה לנשים ומדרכה לגברים, היה בית קברות לנשים ולגברים בנפרד. זו הייתה עיר מאד דתית, העיר ג'רבה. שם הקפידו מאד על הלבוש והכיסוי ראש. על כל דבר עשו סיפור גדול התייחסו לאברכים כמו לרב. הרבנים של כל קהילה כמעט ולא הכירו אחד את השני ולא היו איתם בקשר.

הבנים הלכו לתלמוד תורה מגיל שנתיים. הם למדו אצל רב גדול וצדיק ואם מישהו היה עושה משהו שהוא לא כשורה, הרב היה מכה אותו ביד. הבנות הלכו לבית ספר דתי. הייתה להם גם תלבושת: כעין סינר עם שרוולים וכפתורים וגם בגנים הייתה תלבושת. הכניסו את לימוד הצרפתית והרבנים התנגדו לכך. למדו חשבון, עברית, יהדות וכו'. שפות זרות לא למדו. פתחו שני בתי ספר ליהודים וחילונים ורצו שיהודים יכנסו לחילונים ומעט מהם נכנסו לשם ולמדו שם את כל השפות. אני יודעת צרפתית כיוון שזו הייתה השפה המדוברת וגם איטלקית – זו הייתה שפת השפות וכמו כן פולנית. אבא שלי הגיע מאיטליה וההורים שלי הגיעו בהמשך הזמן לאיטליה. אני יודעת ערבית, איטלקית, צרפתית, אנגלית ועברית.

 

גזזת: "מחלה זיהומית מדבקת מאד, הפוגעת בעור, בשיער ובציפורנים. המחלה נגרמת מפטריות שונות והיא מועברת בד"כ במגע ישיר. "המחלה עלולה להופיע על כלל שטח העור, על הקרקפת, על השיער, הגוף, כפות הרגליים ולעתים גם בציפורניים. התסמינים העיקריים של המחלה הם הופעת כתמים אדומים דמויי טבעת הגורמים לגירוד, פגיעה בזקיקי השיער וקרחות המתפשטות על גבי הקרקפת. על עור הקרקפת באזורים אלה נוטה להופיע קשקשת. במקרים חמורים יותר עלולות להיות הפרשות מוגלתיות מהמקום הנגוע ואף זיהומיים משניים. מחלה זו הינה מדבקת מאוד, ומועברת מאדם אחד לשני באמצעות מגע או באמצעות שימוש בציוד משותף, כגון מגבות ומסרקים. כמו כן, המחלה יכולה לעבור באמצעות מגע עם בעל חיים נגוע". ויקיפדיה

 

תשע"ו