מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה זוהר. נולדתי בתאריך 20.10.1949, בבית חולים קפלן שברחובות. שם משפחתי לפני נישואיי היה יהוד. בילדותי למדתי בגן בנס ציונה, בבית הספר ממלכתי ג', אני זוכרת שהיו שם שלושה מבנים וגינה קטנה. בצבא שירתי בנח"ל, במחנה 80.

לאחר סיום שירותי בצבא למדתי בסמינר הקיבוצים בקורס מטפלות. התחתנתי בתאריך 24.5.1970, החופה הייתה בכנרת כי אסור היה להכניס רב לקיבוץ, ואנחנו רצינו להתחתן עם רב. המסיבה הייתה בחדר האוכל של שער הגולן. הגעתי לשער הגולן דרך הצבא וככה הכרתי את סבא של יולי (חיים בעלי).

שַׁעַר הַגּוֹלָן הוא קיבוץ המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא מדרום לכנרת ליד נהר הירדן וליד נהר הירמוך, ושייך למועצה אזורית עמק הירדן. שמו ניתן לו משום מיקומו, המהווה מעין שער כניסה לאזור רמת הגולן. קבוצת המייסדים של הקיבוץ כללה עולים מצ'כיה ופולין, התארגנה בשנת 1930 באזור ראשון לציון. ב-21 במרץ 1937 עלו על הקרקע כאחד מיישובי חומה ומגדל. (ויקיפדיה). לאורך שנות קיומו הקיבוץ סבל מהפגזות והתקפות רבות.

כאמור, התגייסתי לנח"ל. זה היה בשנת 1968, הצטרפתי לגרעין שיועד לקיבוץ רביבים שבנגב. הגענו לרביבים תחילה ומאחר ולא רצינו להשאר שם, ניתנה לנו האפשרות לעבור לאיזור ספר, לעמק הירדן. זו היתה תקופה של מלחמת ההתשה וקיבוצי העמק שיוועו לכח אדם לעבודה בענפי המשק. בתחילה הגענו לאשדות יעקב מאוחד ומשם העבירו אותנו לקיבוץ שער הגולן השכן לו.

בקיבוץ הכרתי את בעלי חיים. חיים היה אז חייל בסיירת שקד והגיע לקיבוץ רק בשבתות. באחת הפעמים ישבתי אצל חברה של חיים ועלעלתי באלבום תמונות, וצדה את עיני תמונה של בחור יפה. כששאלתי לשמו, הוא בדיוק נכנס לחדר ונראה נאה ומרשים. די מהר התחיל הקשר.

כשסיימתי את השירות עזבתי את שער הגולן וחזרתי לבית ההורים בנס ציונה, בתקופה זו עבדתי במכון הוולקני בבית דגן. כבר אז ידעתי שנתחתן, אני רציתי להישאר בעיר אבל לחיים, שהיה חקלאי בנפשו ובדמו, היה חשוב לחזור לקיבוץ.

בשנת 1970 חזרתי לקיבוץ. היו אז רק שני תאריכים בהם מותר להתחתן: ל"ג בעומר ובחורף. בחרנו את ל"ג בעומר. התחתנו בתאריך 24.5.1970. את החתונה ערכנו בשער הגולן. מכיוון שקיבוצי השומר הצעיר לא התירו לעשות חתונה דתית, ערכנו את החופה עם הרב דידי ב"אוהלו" עם בני המשפחה הקרובה, ואת המסיבה ערכנו בשער הגולן בחדר האוכל. היתה חתונה מאוד שמחה ומרגשת.

כאשר נולד הילד הראשון היה לי קשה, הילדים ישנו בבית הילדים בלינה משותפת. הבן הראשון הגיע ישירות מבית החולים לבית התינוקות, שם חיכו לו מטפלות מבוגרות ומנוסות והילד נשאר בבית הילדים. בלידה השניה כבר הגענו קודם הביתה והייתה לי חופשת לידה של שישה שבועות עד שהבאתי את הילדה לבית הילדים. בשער הגולן הלינה המשותפת היתה עד שנת 1970. כאחת שמורגלת בחיי העיר, היה לי קשה שהילדים לא ישנו בבית, אך לאט לאט התרגלתי. הבית שלנו היה קטן (48 מ') ולמרות זאת גדלתי בו ארבעה ילדים בשמחה ובאושר.

כיום יש לי ארבעה ילדים ותשעה נכדים, (נכד נוסף בדרך). שלושה מילדיי נשארו בקיבוץ ומהם יש לי שישה נכדים, הגדול הוא בן 22, והקטן בן שנתיים. בת נוספת גרה מחוץ לקיבוץ ולה שלושה ילדים. המשפחה מאוד חמה ומלוכדת.

תעסוקה

בעברי עבדתי עשר שנים כמטפלת עם ילדים, העבודה היתה קשה וכללה גם השכבות בערב. לאחר מכן עבדתי שלוש שנים במכבסה, בצמח בחנות הנעליים ובבית גבריאל. כיום אני פנסיונרית ורוקדת בלהקה של סבתות שנקראת "טטאע זזה" בהנחיית דורית פורת. הלהקה נפגשת פעם בשבוע ומופיעה בארץ ובחו"ל. יש לה רפרטואר מרשים ואני מאוד נהנית להיות חלק מהלהקה.

התחביב העיקרי שלי הוא תשבצים אחריו גינון וקריאה. כמו כן אני מאוד אוהבת את תחום העיצוב והוא בדמי ונשמתי, עיצבתי לחברותי את הבית, והבית האישי שלי הוא על פי עיצובי וטעמי.

הזוית האישית

יולי: היה לי מאוד כיף לצחוק לשמוע את סיפוריה של סבתא שלי.