מאגר סיפורי מורשת

שמי אבי רייצס נולדתי בארץ ישראל, בחיפה בתאריך 30.4.1951.

אבי יעקב רייצ'ס נולד בשנת 1921 בעיר לבוב בפולין ועלה למדינת ישראל עם משפחתו בשנת 1925, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

אמי שרה רייצ'ס נולדה בשנת 1917 בעיר לודג' בפולין ועלתה לארץ ישראל בשנת 1949, אחרי מלחמת העולם השנייה. אמי שרה הנה ניצולת שואה, אשר שרדה את המלחמה ועלתה לארץ ישראל כמעט לבדה. מרבית משפחתה נספתה בשואה ואמי שהיתה אישה צעירה וחזקה, נשלחה למחנות עבודה וכך ניצלה. אחרי המלחמה עברה אמי לשוודיה שם התאוששת מספר שנים ולאחר מכן עלתה למדינת ישראל.

בארץ ישראל הורי התחתנו בשנת 1950 ואני נולדתי בשנת 1951 ונקראתי אברהם על שם סבא של אמי שנפטר לפני המלחמה. אחרי נולדה ציפורה אחותי בשנת 1953, שמה נקרא ציפורה על שם סבתי פיגה שנספתה בשואה, נחמיה אחי הצעיר נולד בשנת 1956. גדלנו בקריית מוצקין היו לנו חיים טובים ונעימים.

בילדותי בקריית מוצקין אהבתי מאד לבלות עם חברי, איתם אני בקשר הדוק עד היום. במיוחד אהבתי  לשחק משחקי כדור- כדורסל, כדורגל וכדורעף. למדתי בבית ספר ויצמן ושם הייתי בן המחזור הראשון של בית ספר ויצמן, בקריית מוצקין אשר קיים עד היום.

בהיותי נער מאד אהבתי את חגי ישראל: יום העצמאות – במות הופעות, מצעדים. אהבתי את ל"ג בעומר. אהבתי מאד לטייל במסגרת התנועה – במחנות העולים.

בתקופת התיכון למדתי בבית ספר תיכון בנהריים, בית הספר שלי היה בית ספר מקצועי של חברת החשמל, אז למדתי הנדסת חשמל, ובהמשך עבדתי בחברת חשמל במשך 47 שנים. אחרי שנות עבודה רבות בשטח, סיימתי בתפקיד ניהולי במחלקת ההשגחה של חברת החשמל.

התגייסתי לצבא בשנת 1969 ושרתי כצנחן בסיירת חרוב – זה היה שירות מאד משמעותי – זו הייתה תקופת המרדפים בבקעת הירדן ורצועת עזה. באותה תקופה ביצענו מרדפים אחרי מחבלים ופעולות תגמול בירדן, בלבנון, ברצועת עזה ובמחנות הפליטים.

סבא בסיירת חרוב

בתור חייל השתתפתי במלחמת ההתשה בתעלת סואץ.

אחרי הצבא הכרתי את מזל, אשתי – נפגשנו ביום 7.3.1973, במסיבה בקריית מוצקין. מזל אז היתה חיילת בפיקוד הצפון. התחתנו אחרי מספר חודשים, מיד אחרי מלחמת יום כיפור בתאריך 11.12.1973 ומאז אנחנו יחדיו, נשואים 45 שנים באושר.

אירוע קשה זכור לי מתקופת מלחמת יום כיפור. בשלב זה הייתי חייל משוחרר והתגייסתי למלחמה. הרבה מחברי אשר הכרתי בשירותי הצבאי נהרגו במלחמה. גם אני נפצעתי במלחמה זו בתעלת סואץ בחזית הדרומית – היתה לנו היתקלות עם הצבא המצרי במהלך הלילה, תוך כדי חילופי אש, אז נפצעתי בפני כאשר פגעו ברכב בו נסעתי – רכב המכונה "גיפ תו"לר". משם הובלתי לבית חולים – שם החלמתי מפצעתי ואחר כך התחתנתי עם מזל – סבתא של יובלי.

אחרי החתונה החלטנו לחיות בחיפה, נולדו לנו שלושה ילדים: סער בשנת 1975, ערן בשנת 1977 ומורן, אמא של יובל, בשנת 1979.

חיינו חיים טובים ושלווים עם ילדינו הנהדרים והחיים עברו על מי מנוחות ומי יתן וימשיכו כך. משנת 1988, החלטנו לעבור לקריית מוצקין, בה אנו חיים עד היום.

בשנת 1990 נסענו לטיול הראשון שלנו בחו"ל – ביקרנו במדינות איטליה שוויץ צרפת ואנגליה. הטיול הזה היה טיול בר מצווה של בני ערן. מאז הקפדנו לנסוע כל שנה לחו"ל ולאט לאט תדירות הטיולים עלתה.

עד היום נסענו ל 50 טיולים שונים בחו"ל בהם ביקרנו במדינות רבות ביניהן: יבשת אירופה, ארצות הברית וקנדה, אוסטרליה ניו זילנד, המדינות הסקנדינביות, יבשת אסיה: ויאטנם, יפן, סין, תאילנד, הונג קונג, דרום אמריקה – צ'ילה, ברזיל, ארגנטינה. מרכז אמריקה- קובה וקוסטה ריקה, ירדן, מדינות ברית המועצות לשעבר ומדינות רבות נוספות ואנו ממשיכים במסורת הטיולים.

ילדינו בינתיים בגרו ועזבו את הבית: סער בני הבכור, גר היום בקרית חיים, נשוי לגלית ואב לשתי נכדותיי המקסימות- נעמה והילה בנות 11 ו- 10.

ערן בני האמצעי עבר לניו יורק בגיל 22- שם חי כ- 14 שנים. לפני מספר שנים חזר לישראל והיום הוא גר בתל אביב.

מורן בתי הצעירה, נסעה אחרי הצבא לניו יורק ולטיול בחו"ל, לשנה, אחרי ששבה עברה להתגורר בתל אביב, שם למדה משפטים. לאחר שהתחתנה עם טל, חזרו יחדיו לגור בקרית מוצקין שם נולדו 4 נכדי: יובל, יואב, נועם וקרני – שהם בני 11, 9, 7 שנים. לפני כשנה עברו מורן טל הילדים להתגורר בקיבוץ אפק.

היום אני בפנסיה מזה 3 שנים וחצי, ממשיך להתעסק בתחום הצילום – תחביב אותו אני מפתח כבר מעל 28 שנים. כמו כן, אני ממשיך לטיול בעולם יחד עם אשתי מזל – המטרה היא להנות אחד מהשנייה, לראות את העולם, להכיר וללמוד על תרבויות אחרות ולהנות מהחיים.

בינתיים אנו ממשיכים להנות מילדינו ונכדנו המקסימים.

הזוית האישית

סבא אבי: אני מברך על הפרויקט שמחזק את הקשר בין הנכדים ונכדות לסבתות ולסבים, כמו כן מעשיר את כולם בקורות המשפחה. הפרוייקט היה בנוי טוב, לא הייתי משנה בו דבר. אני לוקח חוויה נעימה שתמשיך ללוות אותי.

יובל: היה לי מאוד כיף במפגשי תכנית הקשר הרב דורי. נהנתי לעבוד יחד עם סבא, הקשר בינינו התחזק מאוד. אני לוקחת איתי את השמחה שהייתה במפגשים ואת האהבה בינינו, אני אזכור עד כמה נהנתי עם סבא ושהיה מאוד כיף.