מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תולדות חיי סבי

אני, סבא וסבתא כשהייתי בכיתה ד
סבא וסבתא בחתונתם
סיפור חייו של סבא - מיהו סבא?

שמו של סבא שלי הוא ברוך. תחילה, אביו רצה לקרוא לו בשם "יצחק" ואילו אמו רצתה לקרוא לו בשם "שמעון" וכך החלה מריבה ביניהם שלא מצאו לה פתרון. לאחר מכן, כשהדודה הגיעה לפשר בין השניים ולפתור את המריבה הציעה את השם "בכור" משום שהוא היה הבן הבכור במשפחה שלהם. כשסבי היה בגיל 7 הוא שינה את שמו ל"ברוך".סבי נולד בעיר הבירה של לוב, טריפולי.
תאריך לידתו:6.6.1945.בגיל 14, כשאביו נפטר, סבא החליט לקחת על עצמו את כל מטלות הבית בהם אבא היה אחראי, זה הפך אותו לאדם יותר אחראי ובוגר, עצמאי ומתחשב. הוא דאג לעצמו ולמשפחתו ובאיזשהו מקום זה גם שינה אותו והוא נהיה מעין דמות אב בעיני האחים שלו. סבא הוא הבכור במשפחה. בתור בן בכור הוא הרגיש אדם אחראי שמוטלת עליו החובה לצאת ולעבוד על מנת לסייע במצב הכלכלי שבמשפחה. על פי דבריו הוא אומר שמשום שהוא היה הגדול הוא היה הבן המועדף יותר מבחינות רבות: אחריות, בגרות, התחשבות, הבנה, הערכה…
לסבא יש אח ושלוש אחיות. שמות האחים (לפי הסדר-מהגדול לקטנה): דוד, ריקה, ברכה ואורלי.
דוד נשוי עם שני ילדים (בן ובת) וחי בשבדיה. ריקה נשואה עם 4 בנות ומתגוררת ברחובות. ברכה אלמנה עם 5 ילדים ואורלי נשואה עם 4 ילדים (ושתיהן מתגוררות ביבנה).
סבא גדל בטריפולי. בשנת 1951 בהיות סבא בן 6 עלה ארצה עם אביו, אמו ודוד אחיו.
הם התגוררו 3 שנים בעיר פרדס חנה: שנתיים התגוררו באוהל ובשנה השלישית קיבלו צריף שבדי שהיה עשוי מעץ. לאחר מכן, פינו אותם ליבנה ושם הם התגוררו בבית בעל חדר וחצי. מספר הנפשות בבית היו: אביו, אמו, הוא, דוד והאחיות שנולדו בארץ- ריקה, ברכה ואורלי. השכונה בה התגוררו הייתה שכונה שקטה ושמה "שבזי", בשכונה זו היה בית כנסת ושמו: "תפארת ישראל", בנוסף לכך, הייתה גם מרפאה במרכז ולאחר מכן בנו מרפאה כללית גם בשכונת "שבזי", פינת אבוחצירה. בשכונת "אבוחצירה" (ליד שבזי) היו גם כמה צרכניות.
בגיל 13 הוא חגג בר מצווה, למרות שהמצב הכלכלי היה קשה. האירוע נחגג בבית כנסת ביבנה, הוא קיבל לכבוד גיל המצוות שעון חדש (שכיום כבר אינו) וצילמו אותו בתמונות למזכרת. 
 
סבא רצה להיות נגר ולכן כבר מגיל צעיר עסק בעץ ובנה שובך ליונים, מלונה לכלב… הוא היה נוהג לשחק בגולות, 5 אבנים, סביבונים שהיו מייצרים לבדם, גוגואים(חרצני מישמש), *טירו. הילדים בשכונתו היו לוקחים סמרטוטים, הופכים אותם לכדור ויחד איתו לשחק כדורגל ומשחקי כדור אחרים.
 
סבא אהב את העוגות שאפו בנות המשפחה בחגים, הם היו מבלים הרבה אצל הדודה במושב יציץ ושם היו רועים עם הפרות, מאכילים אותן בעשב, קוצרים עם חרמשים בפרדסים, מטפלים בסוסים, עוזרים בקטיף עגבניות, מלפפונים, תירס… בחגים, כשבילו אצל המשפחה קנו להם זוג נעליים, מכנסיים וחולצה לכבוד החג, חיים פשוטים.
בחתונות שהיו מתקיימות בחצרות הבתים היו מתנגנים שירים כמו: שירי ארץ ישראל, שירים מבדרים ושמחים, שירים בערבית… משפחתו של סבא נהגו להאזין לשירים רק מתוך נסיבות שמחות. לעיתים, סבא נזכר מתוך נוסטלגיה בשירים הללו והוא נוהג לשיר אותם לעצמו כשהוא שמח או סתם כשמתחשק לו להיזכר בילדותו.
 
סבי למד בגן ילדים ביבניאל (דרומית-מערבית לטבריה). בתור ילדים בגן, סבא מספר, לא היו מספיק צעצועים לכולם ולכן היו הילדים מתווכחים ביניהם על הצעצועים. הם היו אוכלים בגן אוכל ביתי ומבושל כמו : אטריות, מרק כרוב, שניצלים… סבא למד בבית הספר היסודי-דתי "אביר יעקב" (ביבנה). בתור תלמיד ביסודי, סבא מספר, שהם היו לומדים גמרא (וסבא לא חיבב את המקצוע הזה במיוחד). באחד השיעורים (בגמרא) סבא הפריע למורה ללמד, והמורה הגיב בתוקפנות והיכה אותו, כתוצאה מכך, לסבא נפתחה השפה, לאחר מכן, סבא קפץ מהחלון בכיתה וברח. סבא מוסיף ואומר שזהו אירוע שלא נשכח ממנו  עד היום, סבא אכן מאמין שלהכות זוהי שיטת חינוך מוטעת ולא נכונה.
סבא לא למד בבית הספר התיכון משום שכאשר אביו נפטר הוא עזב את לימודיו מיד אחרי היסודי והחל לעבוד על מנת לפרנס את הבית. מות אביו הוא האירוע הכי עצוב שזכור לסבי מגיל הבגרות, סבא היה חייב לקחת על עצמו את כל הנטל של הבית ולסייע במצב הכלכלי.  הוא הלך לעבוד וללמוד את מקצוע המסגרות וכך, למעשה פרנס את הבית, את כל רווחיו נתן לאמו.
האירוע הכי משמח שזכור לסבי הוא שכשהיה נער הביאו לו גוף של אופניים (ללא גלגלים, ללא כידון…), סבא החליט לקחת את גוף האופניים, לשפץ אותם וכך הוא בנה לעצמו את האופניים הראשונים שלו.
 
מקום העבודה הראשון של סבי היה ביבנה, "מסגרת גוש", ושם רכש את מקצוע המסגרות. המקצוע נרכש בארץ ישראל-בעיר יבנה. סבא אהב לעבוד במסגרות, הוא אדם חרוץ, החל מגיל צעיר ומאז החליט שזה רצונו כשיגדל, לכן, כשהחל לעבוד נהנה מעבודתו וכך גם רכש כישורים רבים דרך המקצוע. סבא עסק במקצוע זה 22 שנים, במפעל "פרדס מוצרי הדר" (שם היה מסגר אחזקה) ולפני כן, עבד באחזקת חממות במושב "שדמה" שנמצא ביישובי גדרות שם עבד  כ-13 שנים.
מנהגיהם של סבא ובני משפחתו הם: מאכל שנקרא "בסיסה" שעשוי מדגנים, פירות יבשים (צימוקים, תמרים…), שמן ומים, ואותו מכינים בראש חודש ניסן (החודש הראשון על פי התנ"ך), בחגים מכינים מאכלים מיוחדים שמאפיינים את העדה הטריפוליטאית (אורז עם פול או אפונה ושמיר).
 
סבא חוגג את החגים יחד עם כל המשפחה. החגים האהובים עליו הם: פסח, חנוכה, ראש חודש ניסן(מועד), פורים. הגורמים לכך שחגים אלו אהובים על סבא הם: שבפסח סבתא מכינה חרוסת מיוחדת שלא אוכלים כל יום, אורז מיוחד ומסורתי,בחג חנוכה סבא אוהב את טקס הדלקת הנרות עם כל הנכדים והמשפחה ובפורים כשאמי ודודתי היו ילדות קטנות היה סבא מכין להם תחפושות מיוחדות ומקוריות.
 
האירועים המכוננים בחייו של סבא הם: תחילה, העלייה לארץ ישראל-סבא טוען שאירוע זה לא נשכח מליבו, אירוע מרגש, סוער, מלחיץ ובעיקר לווה בקשיי התאקלמות רבים, אך עדיין, סבא גאה ושמח שעלה לארץ. האירוע השני בחשיבותו הוא  מותו של אביו ששינה את סבא מקצה לקצה: ביגר אותו והפך אותו לאדם יותר אחראי ואוהב, כיום הוא אומר שהוא ייצג עבור אחיו דמות אבהית ומודל לחיקוי, סבא הפך לאדם חרוץ, שקדן ודבק במטרה. האירוע השליש בחשיבותו  היה מותה של אמו (לפני 3 שנים), אני זכיתי להכיר אותה ועל כך אני מודה!
 
סבא היה מאוד מחובר לאמו, היא הייתה בשבילו מלכה, אמא, חברה, אישה, הכל! כל עולמו! כשהיא מתה סבא החליט שמגיע לה הכבוד הראוי לאדם כמותה וקנה עבורה ספר תורה, משאלת חייה! .
 
קשיי הקליטה של סבא 
סבא מספר שהוא התקשה עם השפה העברית, ההתאקלמות בארץ, הכרת חברים ושכנים, בשנים הראשונות, מספר סבא, לא כל כך מצא את עצמו, אך לאחר מכן כבר ידע להתחבר, לדבר, להבין ולהקשיב. עם העלייה לארץ הם הגיעו לעיר פרדס חנה. סבא טוען שהגורמים לעלייתו ארצה הם: כל המשפחה החליטה שהם רוצים לחיות במדינה ששייכת להם (בתור יהודים) ולכן, כילד עבר יחד עם הוריו ועלה לארץ. העלייה לארץ הוכיחה שהם היו עצמאיים וכמה שהם היו מחוברים למסורת היהודית. סבא עלה לארץ עם כל משפחתו (אביו, אמו ואחיו-אחיותיו נולדו בארץ), כשהגיעו ארצה הסוכנות היהודית החליטה עבורם מה יהיה  מקום מגוריהם.
 
סבא מספר שבצבא שירת בכל ארץ ישראל, בלבנון ובאזורים ליד מצריים. סבא שירת בחיל האוויר, בצנחנים ובשריון.
כילד הוא נולד בזמן מלחמת העולם השנייה, בתור בוגר חווה את מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ששת הימים. סבא לא השתתף במלחמות בתור לוחם, אך הוא לקח חלק במלחמה: הוא היה אחראי על המזון, נהג תובלה של מזון לחיילים וללוחמים. המלחמה השפיעה על סבא, אך במידה מועט כיון שלא לחם בה. האווירה שהייתה באותה תקופה בארץ הייתה לחץ, פחד, אך יחד עם זאת כולם סמכו על החיילים וכך גם סבא הרגיש.
 
סבא טס לחו"ל פעמים רבות וביקר במדינות רבות: 3 פעמים בשוויץ, שבדיה, גרמניה, דנמרק, פינלנד והוא טס מעל איטליה… רוב הפעמים שטס היו למטרות נופש ורק חלקם לביקור קרובים. סבא אוהב מאוד טבע, לטייל בפרדסים, וגם אני חוויתי איתו טיולים רבים מטעם ביה"ס, הוא היה מצטרף ומסביר לנו רבות על הטבע, החיות, הפריחה… בזמן הטיסות סבא הכיר חברים רבים שעד היום הוא בקשר עימם, כשהוא טס למקומות בהם חבריו מתגוררים הם נוהגים לבלות ביחד.
סבא הכיר את סבתא (אשתו) בשכונה שבה הוא גדל והוא מספר שהוא חיזר אחריה וכך הכירו. סבא התחתן בשנת 1969 כשהיה בגיל 24, החתונה התקיימה בעיר רחובות והיא נמשכה ממוצאי שבת שלפני חתונה עד מוצאי שבת שאחריה, במשך שבוע המשיכו החגיגות. קיימות תמונות מהחתונה. כשנולדו ילדיהם סבא היה בגיל 25 וסבתא בגיל 18.
לסבא יש 2 בנים ו-2 בנות, בנוסף לכך, יש לו 7 נכדים ונכדות. תדירות ביקור הילדים והנכדים בביתו היא יחסית גבוהה ואנו משתדלים לבקרו בעיקר בימי שבת ובחגים. שמותיהם של הילדים לפי הסדר (מהגדולה לקטן): מאירה (אמי), גלית, ליאור ואופיר. שמותיהם של הנכדים לפי הסדר (מהגדול לקטנה): עמית (אחי), רון (אחותי), מור, נועם, אני-יובל, אימרי ונועה. כולם גרים בארץ…לסיכום, מתוך ניסיונו בתור בוגר שלא למד בתיכון סבא מדגיש כי הלימוד יכול לסייע בתחומים רבים בחיים, תחומים בהם סבא לא יוכל לעסוק ללא לימוד!
 
העשרה:
בסיסה: מאכל סמלי יהודיטריפוליטאי ותוניסאי. בראש חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה (ויש הטוענים גם שעורה) קלויים וטחונים בתוספת של זרעי תבלין שונים כגון קימל וכוסברה, שקדים, תמרים וכדומה, המעורבבים עם שמן. (ויקיפדיה)
 
תשע"ו   2016

מילון

טירו
חתיכת מקל מושחז משני כיווניו בגודל של כ-20 ס"מ והילדים היו מקפיצים אותו מהפינה האחת לפינה האחרת, הוא היה עף לכיוון השני-שם עמד ילד אחד והם היו רצים בתחנות-כמו מירוץ שליחים (משחק ילדות).

ציטוטים

”כשאביו נפטר, סבא החליט לקחת על עצמו את כל מטלות הבית בהם אבא היה אחראי.“

” זה הפך אותו לאדם יותר אחראי ובוגר, עצמאי ומתחשב.“

הקשר הרב דורי