מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייו של סבא דני

נולדתי בשנת 1939, במושבה רמתיים בה גרתי עד לכתי לצבא בגיל 18. בבית גרו גם הוריי אריה וחנה ואחיותיי לאה ועדינה הצעירות ממני.

בילדותי

למדתי בבית הספר היסודי ברמתיים, שנקרא אז בית ספר כפר מלל, ע"ש משה לייב לילינבלום. עם סיום בית הספר היסודי עברתי ללמוד בבית ספר מקצועי של הטכניון בחיפה.

בגיל 18 וחצי התגייסתי לצה"ל שבו שירתי כ-3 וחצי שנים כולל שנה אחת בצבא הקבע והשתחררתי בדרגת סגן מחיל הצנחנים. סיימתי את שירות המילואים בצבא בערך בגיל חמישים בדרגת רב סרן.

בשנה האחרונה של שירותי הצבאי פגשתי בחתונה של חברים את ליאורה ובתוך שנה נישאנו. היינו נשואים כחמישים וחמש שנים עד פטירתה של ליאורה ז"ל, בחודש נובמבר 2016.

עם סיימי את שירותי הצבאי הלכתי ללמוד בטכניון שם למדתי ארבע שנים וסיימתי את לימודי בתואר Bsc מהנדס בניין.

ליאורה ואני נישאנו לפני תחילת הלימודים וחיינו יחד בדירה קטנה ויפה בחיפה.

עם סיום הלימודים ואני בן 26 וליאורה בת 25, החלטנו לצאת בפעם הראשונה לחו"ל. ארזנו שתי מזוודות כבדות, מכרנו את רכב הדה-שבו, כדי שיהיה לנו כסף להוצאות הנסיעה. טסנו לרומא ואחר כך ברכבת לוונציה ומשם ברכבת לילה לפריז. בכל אחת מהערים האלה שהינו כארבעה – חמישה ימים ומשם המשכנו ללונדון, שבה החלטנו לשהות שנה. שנינו עבדנו במשרדי תכנון הנדסיים, הרבה חברים, הרבה הצגות, הרבה מאוד פאבים, לאחר שנה, תוך כדי טיול בסקוטלנד, גילינו שליאורה בהריון עם מיכל והחלטנו שאנחנו חוזרים לארץ.

עם חזרתנו לארץ, רכשנו מגרש קטן בהרצליה-פיתוח ועברנו לבאר שבע, שם ליאורה עבדה אצל אדריכל ואילו אני עבדתי במשרד מהנדסים. לאחר מספר חודשים, נולדה מיכל והייתה כמובן הילדה הכי חמודה והכי מוכשרת. החברים שלנו קראו לה האובייקטיבית כמובן שהתווספותה של מיכל למשפחה הצעירה, שינתה את חיינו והוסיפה להם שמחה ועניין, שנה וחצי לאחר מכן, נולדה גם יעל המקסימה והיפה.

בשנת 1970, קיבלתי הצעה מחברת הבנייה אשטרום לנסוע מטעמם לג'מייקה לנהל חברה לבנייה השייכת לאשטרום. עם הגיענו לג'מייקה, ליאורה, מיכל, יעל ואני גילינו אי מדהים ביופיו כולו ירוק, חופי ים לבנים כשלג, עם עצי קוקוס שצומחים עד המים, ים בצבע האזמרגד, מים צלולים שקופים ושקטים, הרים גבוהים עם יערות טרופיים והרבה מאוד גידולי קפה, עם שמח, הרבה שירי רגא ואווירה שמחה ועליזה.

בזמן שהותנו באי, בחודש אפריל 1973, ממש בערב ליל הסדר, נולדה בתנו הקטנה, בעלת דרכון ג'מייקאי – נויה. שיופיה עם לידתה הדהים את כל רואיה.

בסוף שנת 1973 חזרנו לארץ אל ביתנו שנבנה על המגרש שקנינו בהרצליה פיתוח והוא הבית שבו אנחנו גרים עד היום. עם חזרתנו לארץ המשכתי לעבוד בחברת אשטרום בתפקידי ניהול שונים כשליאורה בביתנו מגדלת את הבנות ודואגת למשפחה.

בשנת 1980, מוניתי למנהל אשטרום בינלאומי למשך ארבע שנים, החברה שניהלתי ביצעה פרויקטים של בנייה במספר ארצות: ניגריה, ג'מייקה, ארצות הברית וקולומביה. בתקופה הזאת שהיתי כשבועיים בארץ וכשבועיים בחו"ל.

בשנת 1988 פרשתי מהחברה שבה עבדתי ויחד עם שותף הקמתי חברה לניהול פרוייקטים, שהפכה להיות מהחברות הגדולות והמובילות בארץ בתחומה. החברה נקראה וקסמן-גוברין. לאחר 21 שנים בשנת 2009 פרשתי מהחברה לפנסיה. כאשר את החברה מנהל היום גיא גבע, בעלה של נויה.

בשנים האלה, מאז חתונתנו, עברנו הרבה אירועים משפחתיים מאושרים, חיתנו את שלושת הבנות, נולדו לנו שמונה נכדים שגורמים לנו אושר אין קץ, יצאנו להרבה בילויים משפחתיים בארץ ובחו"ל וחיינו חיים מלאים עם המשפחה שאהבנו.

ב-28 לנובמבר 2016 נפטרה ליאורה והשאירה אותי, לראשונה מאז נישאנו, לבד. כמובן שהמשפחה נשארה מאוחדת כתמיד, אבל אני מרגיש בדידות.

הזוית האישית

אלה: היה לנו כיף ביחד – אני וסבא בתכנית הקשר הרב דורי