מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תולדות המשפחה

יעל הנכדה יחד עם סבתא יהודית
סבתא יהודית בת שנה
סבתא מספרת

אח של אבא, יהודה, היה ציוני ועלה ארצה בשנות השלושים. היה חבר בקבוצת רמת רחל אשר נמצאת בקרבת ירושלים.

היה בקשר מכתבים עם משפחתו שבפינסק. לאחרונה התברר באמצעות מכתב מפינסק, כי אבא התחתן לאחר שהשתחרר מצבא פולין וחזר לביתו.

אבא ורוב הצעירים שחזרו אחרי המלחמה לפינסק החליטו לעזוב את פולין ולעלות לישראל הם עברו גבולות באמצעות מבריחים מקומיים או ישראלים משוחררי הצבא הבריטי. בדרך הם התבקשו להשמיד את כל התמונות והמזכרות, מבית הוריהם. אבא סיפר לי על כך בכאב רב קבוצת הצעירים הגיעו מברגן בלזן, שהיה בזמן הנאצים מחנה ליהודים. ואחרי המלחמה שימש כמחנה עקורים ליהודים שנאספו מכל אירופה כדי לעלות לישראל.

אמי פלקוביץ רחל לבית זונשיין לפי זיכרונות שהשאיר אחיה הבחור הדוד יעקב.

אמא נולדה בשנת 1921 בוורשה משפחתה: אביה יהושוע זונשיין, נגר מוכשר, אמה, זלדה זונשיין לבית פשניצה.

לאמא היו עוד שני אחים: הבכור יעקב ואחות חולנית ששמה לא הוזכר. יהושע וזלדה נישאו בשידוך שלא עלה יפה. היו מריבות קשות. הבית היה בשכירות (חדר אחד). סבא יהושע נהג אחרי העבודה לצאת לבתי מרזח ולחזור בלילה שיכור וצועק. הזוג התגרש. יהושע לא תמך באופן קבוע בילדיו רק כשהם חיפשו אותו והתחננו שייתן כסף, כך שסבתא זלדה לא יכלה לכלכל את ילדיה ולשלם שכר דירה. היא נאלצה לפנות את החדר בו גרו ולצאת לעבוד. העבירה את דוד יעקוב לאביה ואת אמא לסבתא אמא של יהושע.

לאמא רחל היה שם קשה מאוד. דוד יעקב סיפר לי פעם, כשהוא הגיע לבקרה היא נהגה להתחנן בפניו שייקח אותה משם. את ביתה הקטנה החולה לקחה איתה עד שנפטרה.

אמא רחל למדה בבית הספר היהודי בוורשה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים פלשו לוורשה, אספו את היהודים לגטו סבתא –אמא של סבא יהושע זרזה את אמא רחל לברוח מהגטו וכך היה.

אמא ברחה לכיוון רוסיה עם כל הבורחים. במזל עברה לתחום רוסיה והעלתה לרכבת עם שאר הנמלטים לכיוון סיביר. באחת התחנות נמלטה אמא כדי להפגש עם אחיה יעקב שלפי מכתבו מלפני המלחמה, היה באזור. אמא נתפסה על ידי המשטרה המקומית והושמה בכלא. מאחר וידעה לקרוא ולכתוב נשלחה על ידי מפקד הכלא לבית אהובתו, באחד הקולחוזים. לקריאה ולכתיבת מכתבים לבנה של האיכרה ששירת בצבא הרוסי בחזית. משם עברה לעיר שלא ידועה שמה. בעיר אמא עבדה בדואר. התחברה עם שחקנים וקיבלה הזמנות להצגות וקונצרטים. אמא החליטה לא להישאר ברוסיה למרות שהוצע לה ללמוד באוניברסיטה. לא ברור אם חזרה לוורשה. אמא הלכה עם חברים לכיוון גרמניה במסגרת ה"בריחה" כי שמעו שמשם עולים לישראל. הם הגיעו למחנה העקורים ברגן בלזן.

במחנה הורי דוד ורחל נפגשו התאהבו ונשאו. יעקב היה אורח הכבוד.

תמונה של הוריי בחתונתם במחנה העקורים בברגן בלזן

תמונה 1

יהודה אחיו של אבא נשוי + שני ילדים קטנים, שהיה בארץ {חלוץ} עזר לזוג הצעיר לעלות לארץ באופן חוקי. יהודה ומשפחתו עזבו את הקבוצה כנראה כי לא היו מוכנים לקבל את הורי לקבוצה (נפולת נמושות). הם עברו להתגורר בחדר עם משפחות נוספות בבית אחד עם שרותים ומטבח משותפים. כשהורי הגיעו ארצה הם עברו להתגורר בחדר עם משפחתו של יהודה. אבא מצא עבודה והם שכרו חדר בבית משפחת רשקוביץ בכפר אתא סמוך ליהודה.

תמונה יהודה אחיו של אבא על שמו אני קרויה

תמונה 2

יהודה נהרג במלחמת העצמאות ונקבר בכפר אתא. מאז אבא הפך מאיש שמח דברן וחברותי לאדם עצוב ומופנם. המעיט בדיבור, ברח לקריאת ספרים. אבא עבד ודאג לנו אבל האווירה בבית הייתה מדכאת.

כשקמה המדינה היה מחסור באוכל, היה צנע. קבלו אוכל תמורת תלושים ולפי מה שהגיע לצרכניה. אבא כנגר נסע לקיבוצים שבעמק ובתמורה לעבודתו קבל גם אוכל עם מכתב המאשר זאת. כדי למנוע הברחות של אוכל לשוק השחור היו נקודות של בדיקה של הנוסעים במכוניות. בהמשך אבא עבר לעבוד ב"דשנים וחומרים כימיים" כנגר עד לפרישתו לפנסיה.

בסוף שנת 1954 רכשו הורי בית משותף קטנה בקריית בנימין עם חצי דונם אדמה. בחצר גידלו ונטעו עצי פרי וגידלו ירקות. היה לנו לול עם ברווזים ותרנגולות, כך שלא חשנו רעב בתקופת הצנע.

על ילדותי הצעירה

נולדתי בישראל ב-29.11.1948, זמן קצר לאחר הקמת המדינה ומותו של יהודה במלחמת הקוממיות. ניתן לי השם יהודית לזכרו של יהודה.

כילדה קטנה ושובבה נהגתי לצאת מהבית לחברים שבשכונה כי שם היה שמח וחשתי אהובה. לאמא היה קשה איתי ולכן שלחו אותי לגן בגיל צעיר מאד, דבר שלא היה נהוג אז כי אימהות לא עבדו. הרבה זיכרונות אין לי מהתקופה.

כמעט כל שבת אבא נהג להרכיב אותי על אופניו אל בן דודו, הדוד מאיר. בזכות הדוד מאיר למדתי לאהוב כלבים ולא לפחד מהם. מאז שנים רבות היו לי כלבים. בקיץ נסענו בעיקר לדודה חסיה, אלמנתו של יהודה וילדיו, כי הם גרו קרוב לים.

פעמיים בשנה נסענו כל המשפחה למושב אביגדור אל הדוד יעקב אחי אמי ולדודה מינה. אנשים חמים אוהבים וחכמים. למדתי שם נושאים רבים. עזרתי מעט במשק ושם אכלתי לראשונה תירס מקלח.

עם המשפחה של דוד יעקב אחיה של אמא

תמונה 3

השנה הקשה בחיי הייתה  1955, נולד אחי אבי והתחלתי ללמוד בבית ספר. חשתי כי כל תשומת ליבם של הוריי עברה לאחי (כרוב הילדים הבכורים) ובבית הספר לא הצלחתי ללמוד בקצב של הכיתה. נושא של ליקויי למידה לא היה ידוע אז. המורה התעמר בי, כך חשתי. להוריי נאמר  "ילדה נבונה אבל עצלנית". לבלבול שחשתי היו השלכות גם בהמשך חיי. כשגרנו בקריית בנימין שיחקנו ילדי השכונה על הכביש בעיקר. כמעט ולא עברו מכוניות בכביש זה היה נדיר. שיחקנו בטיק טאק, קלאס, עמודו, מחבואים עמודו. 4 ו- 5 אבנים ועוד… חלב, נפט לחימום הבית ולבישול על פתילייה וגם קרח למקרר, הגיעו לקרבת הבתים באמצעות עגלות רתומות לסוסים. הנשים או הילדים הגדולים היו יוצאים אל  העגלה עם כלי מותאם כדי לקנות ליטר חלב שנמזג לסיר שהובא מהבית, בבית חייבים היו להרתיח את החלב כי הוא לא היה מפוסטר. לקנות קרח יצאו עם דלי מגבת או מתקן מיוחד והמוכר שהיו לו בלוקים מאורכים של קרח היה חותך אותם לפי הבקשה. ונפט גם היה מיכל מיוחד בכל בית וקנו לפי ליטר. עזרתי לאמא בקניה פעמים רבות.

פעם כשחזרתי הביתה מחברה, עברה עגלת הקרח. הכביש שם היה משובש והחלטתי לקחת "טרמפ" עד הבית קפצתי על העגלה מאחור. כשהגענו קרוב לביתי האיץ העגלון את הסוס קפצתי נפלתי ונקעתי את ידי. היו לי עוד הרבה הרפתקאות והשתובבויות.

בכל שבת כל המשפחה הלכנו למרכז כפר אתא כדי לפגוש חברים ואנחנו הילדים בילינו על הדשא שהיה אז. הנסיעה לחיפה הייתה חגיגה לבשנו בגדי חג. מאחר ולא היה כביש סלול נהגנו לנעול מגפיים בחורף ולהחליף לנעליים חגיגיות.

לסיום ממרום גילי הבנתי כי צריך ליהנות מהמתנה שקיבלנו – החיים. להתמקד בטוב וליהנות  כמה שיותר וכך יש סיכוי לבריאות ושימחה.

50 שנה לנישואי הוריי עם הילדים והנכדים

תמונה 4

 

הזוית האישית

סבתא יהודית: נהניתי עד הגג, הייתה חוויה במפגשים עם הנכדה והקבוצה הייתה נעימה, החוויה הנוספת היא להוסיף את הדברים שהיו עד לאחרונה לא מתועדים שמחתי שנפלה בחלקי הזכות להעביר לנכדתי.

הנכדה יעל: מאוד נהניתי עם סבתא ובפעילויות שעשינו וחווינו יחד במפגשים בימי ראשון המעניינים והמגבשים גם בשנה השנייה להשתתפותי הפעילות נעמה לי מאוד.

מילון

הקולחוזים
קיבוץ בסגנון רוסי

חלוץ
היא מעשה ראשוני של אדם או קבוצה. המונח מתייחס לרוב לפעולה הנוגעת לתחילת ההתיישבות, הגעה לשטח חדש לצורך בחינתו או בנייתו.

ציטוטים

”במחנה הורי דוד ורחל נפגשו התאהבו ונשאו. יעקוב היה אורח הכבוד.“

הקשר הרב דורי