מאגר סיפורי מורשת

סבא חזי נולד בחיפה, להוריו רחל וצבי, כשמדינת ישראל הייתה בת חצי שנה.

סבתא רבתא רחל נולדה בשנת 1912 בפלשתינה (כך נקראה מדינת ישראל לפני תקומתה), שנשלטה אז בידי העות'מנים הטורקים. הוריה עלו מאודסה שברוסיה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, רוסיה היתה במלחמה עם הטורקים. להוריה של סבתא רבתא היתה אזרחות רוסית, לכן נאלצה משפחתה לעזוב את פלשתינה חזרה לאירופה. סבא רבא צבי נולד בפולין ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה חייל בצבא הפולני. עם כניעת פולין לגרמניה הנאצית, הוא הצטרף לפרטיזנים ונלחם באויב הנאצי עד לסיום המלחמה. לסבא שתי אחיות תאומות, תמר וזהבה.

 

סבא חזי גדל בשכונת אחוזה שעל הר הכרמל בעיר חיפה, הלך לגן הילדים של שושנה, ולמד בבית הספר "זכרון יוסף" שנוסד בשנת 1927. שכונת "אחוזה" הוקמה בסוף שנות העשרים של המאה ה-20. לחלק מתושביה היו לולים ורפתות ועם הזמן הוחלפו בבתי מגורים. בבית שברחוב ד'ישראלי, בו התגורר סבא חזי, היו 2 עצי אורן ענקיים עליהם סבא נהג לטפס כדי לקטוף איצטרובלים עם צנוברים, אך תוך כדי טיפוס השרף היה נדבק לו לבגדים ולשיער, מה שהכעיס מאוד את סבתא רבתא – תנסו אתם להסיר שרף מהבגדים והשיער! לעיתים רחוקות עברה מכונית ברחוב, דבר שאיפשר לילדים לשחק כדורגל בחופשיות על הכביש ועל המדרכה, כשעצי הברוש שימשו כשערים. הילדים והילדות שיחקו תופסת, מחניים ומחבואים. מול ביתו של סבא חזי היה בור גדול ובו היו המון גחליליות שזהרו בלילה. סבא והחברים ניסו תמיד לתפוס את הגחליליות, אך ללא הצלחה. סבא וחבריו בנו ביחד בית על העץ וזה היה מקום המפגש של החבורה, שמנתה כעשרה ילדים וילדות באותו הגיל פחות או יותר.

 

מדי יום שישי כל אחד מהחבורה הביא ממתקים לבית העץ ושם ערכו קבלת שבת.

 

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, 1949 – 1959, המצב הכלכלי היה קשה מאוד. תקופה זו נקראה "תקופת הצנע". ממשלת ישראל הקציבה מזון באמצעות תלושי מזון שחילקה לתושבים. באמצעותם האנשים קנו מצרכי מזון, בהקצבה יומית לנפש, לדוגמה: 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם מרגרינה, 200 גרם גבינה, הקצבת הבשר הייתה 75 גרם לנפש לחודש ולחם אחיד היה ללא הגבלה. כמו כן, חולקו כמויות משתנות של ביצים, סבון כביסה, אבקת חלב, ריבה ועוד. הדוד והדודה של סבא (אח ואחות של סבתא רבתא) היו חברי קיבוץ "כפר בלום" שעל גדות נהר הירדן.  במימי הירדן חיו דגים רבים, בין סוגי הדגים היו גם דגי שפמנון. יום אחד כשסבא חזר מהגן, הוא נכנס לחדר האמבטיה כדי לשטוף ידיים. לפתע אמו ראתה אותו רץ אליה בבהלה וצועק "יש מפלצת באמבטיה!!" היא הרגיעה את סבא וסיפרה לו כי הדוד דויד הביא את "המפלצת" כדי לעשות ממנה מטעמים.

באחד מתרגילי הצניחה שבהם סבא השתתף נראה היה ששטח ההצנחה, שהיה גם שטח הכינוס, קרוב למקשה של אבטיחים שהיו בשלים ומאוד "מזמינים"… סבא וחבריו החליטו לטעום "רק" כמה מן האבטיחים. הם טעמו אבטיח אחרי אבטיח עד שבטנם התפוצצה. בסיום התרגיל הפלוגה חזרה לבסיס והחיילים הרגישו רע מאוד, הם סבלו מכאבי בטן חזקים ולא הפסיקו לרוץ… לאן?  ל…   נכון מאוד. הסתבר שלכל הפלוגה הייתה הרעלת קיבה וחלק גדול מחיילי הפלוגה אף אושפז בבית החולים. מאז סבא נמנע מלאכול אבטיחים, עד שפגש את סבתא ששכנעה אותו אחרת. היום סבא השלים עם האבטיחים, שהפכו להיות  חבריו טובים.

 

סבא וסבתא התחתנו ב- 4 למרץ 1971 ב"אולמי ראשון" בראשון לציון, עיר הולדתה של סבתא. לחתונה הגיעו בני המשפחה, קרובי משפחה וחברים. היו כ- 300 משתתפים. הייתה חתונה שמחה, אוכל טוב, מצב רוח מרומם.

 

בתמונה רואים את סבא וסבתא כמה שהם רציניים, כנראה שהאירוע הלחיץ אותם מאוד.

 

אמא שלי, איילת, ודודה יפעת הן תאומות, שנולדו ב 8 ביולי 1973, כמעט באותה שעה. אמא שלי היא הבכורה מכיוון שנולדה בשעה 15:00 ויפעת נולדה עשר דקות אחריה. אמא שלי נולדה במשקל 2 ק"ג ו-550 גרם, ואחותה יפעת במשקל של 2 ק"ג ו 200 גרם. לתאומות יש אח אמיר שנולד בפער של 11 שנים. ביום שבו התאומות נולדו סבא היה צריך לצאת למילואים אולם הוא ביקש חופשה מיוחדת. לאחר שהמפקד שלו עודכן שנולדו לסבא תאומות, הוא החליט לשחרר אותו לכל תקופת המילואים. התאומות נולדו כשלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים.

 

ביום הכיפורים, ב- 6 לאוקטובר 1973, החלה המלחמה כשצבאות מצרים וסוריה תקפו את מדינת ישראל. את היחידה (צנחנים) שבה סבא שירת גייסו ביום הכיפורים עם פרוץ המלחמה. סבא נפרד מסבתא והתאומות איילת ויפעת, שהיו בנות שלושה חודשים, ויצא למלחמה. היחידה של סבא החלה את המלחמה בבקעת הירדן מול הגבול הירדני. ישראל חששה שאולי גם הירדנים יקחו חלק במלחמה כשם שקרה במלחמת ששת הימים ב 1967. לאחר שהסתבר שלא כך, היחידה הוטסה לסיני ומשם התקדמה לכיוון תעלת סואץ. בערב שמחת תורה היחידה של סבא צלחה את תעלת סואץ והחלה לנוע צפונה תוך כדי לחימה, לאורך תעלות המים המתוקים במקביל לתעלת סואץ, עד שהגיעו לפאתי העיר המצרית איסמעיליה. ב- 24 לאוקטובר 1973 הופסקה הלחימה לאחר שהוסכם על הפסקת אש עם מצרים. היחידה של סבא התפזרה לאורך מספר מוצבים מול הצבא המצרי. היה שקט מתוח ולאט לאט המתח התפוגג ונוצרו גישושים בין החיילים והקצינים ביחידה של סבא לבין החיילים והקצינים מהצבא המצרי שישבו מולם. במהלך הימים, עד שהיחידה של סבא עזבה את מצרים, בין האחרונות, במרס 1974, היחסים והדיבורים בין הקצינים והחיילים הישראלים לבין החיילים והקצינים המצרים שישבו מולם הלכו והתהדקו והם אף התארחו אחד אצל השני. סבא חזר מהמלחמה לאחר חצי שנה, שבמהלכה הגיע לביקורים קצרים בבית. בזמן הזה סבתא והתאומות עברו לגור בראשון-לציון קרוב לסבתא רבתא רות,  אמא של סבתא). בינתיים התאומות גדלו מתינוקות בנות שלושה חודשים ששכבו בערסלים לתינוקות בנות תשעה חודשים שהחלו לקשקש ולזחול. הן לא הכירו את סבא כשהגיע בביקור הראשון, מה עוד שסבא גידל שפם גדול, אפילו סבתא לא זיהתה אותו בביקורו הראשון בבית.

 

עיסוקו של סבא חזי הוא בתחום מערכות המידע (מחשבים והיי טק). סבא עוסק במקצוע זה הרבה מאוד שנים, עוד מהתקופה שהמחשב לא היה אישי ונייד אלא מחשב ענק. בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת (1982) סבא היה סמנכ"ל בחברה שהחליטה לעסוק בתחום חדש של מערכות מידע ניידות , מחשב נייד קטן בגודל כף יד שניתן לשאת אותו וניתן להשתמש בו לצורך איסוף מידע מהשטח. שם הציוד באנגלית היה por data terminal pdt ובתרגום לעברית: מסוף מידע נייד. סבא התעקש למצא למחשב שם קצר וקליט שיתאים לציוד. היו מספר חלופות, אך השם "מסופון", כלומר מסוף קטן, היה המתאים והקליט ביותר. כמו כן הוא התחבר הכי טוב לשמו הלועזי וגם התחרז עם שם החברה שיצרה אותו telxon. המסופון משמש את העובדים הניידים לאיסוף נתוני צריכת חשמל, מים, לאנשי המכירות, עובדי המחסן, עובדי המכירות ואפילו לנותני דוחות החנייה.

 

כיום סבא עוסק בניהול וביישום פרויקטים שעוסקים במערכות מידע לוגיסטיות כמו המרכז הלוגיסטי הענק של חברת התרופות "טבע".

 

סבא חזי עוסק בספורט מגיל צעיר מאוד, עוד מימי הכדורגל בשכונה. בבית הספר היסודי סבא השתתף בתחרויות ספורט: התעמלות קרקע, מכשירים וריצות קצרות וארוכות. סבא ממשיך לרוץ עד 10 ק"מ גם בימים אלו. במירוץ האחרון שסבא השתתף בו ושנערך בתל-מונד רצתי יחד אתו כשני ק"מ. היה לי כיף לרוץ עם סבא במירוץ  שהיה מאתגר ומהנה, בסוף המירוץ הרגשתי נהדר כי סיימתי אותו בזמן מעולה. גם אמי השתתפה במירוץ יחד אתנו אחרי שסיימה את מקצה ה 10 ק"מ. 

 

 

זוהי מסורת שנמשכת כמה עשרות שנים ובכל שנה מצטרפים חדשים למשפחה – מפגש יום העצמאות אצל צביקה ואורה, הדוד והדודה של סבתא נעמי, שהיא גם הבת הראשונה שנולדה בקיבוץ אפיקים. המפגש מתחיל בבוקר בלונה פארק ובמתקנים כמו גלגל ענק, אומגה, רחצה בבריכה לאחר מכן ארוחה קלה. משחקי כדור על הדשא של בני הדודים של סבתא, שלומית ועוזי.

 

למדתי הרבה מאוד על סבי וסבתי. לא ידעתי, למשל, שסבא היה צנחן או שסבתא הייתה יקירת העיר הרצלייה ועוד הרבה מאוד דברים שאין להם מספיק מקום בשקופית אחת. בזכות הקשר הרב דורי למדתי את כל הדברים האלה על סבא וסבתא שלא הייתי יודע בשום דרך אחרת. היה ממש כיף להיפגש עם סבא וסבתא כל שבוע אחד על אחד וללמוד דברים חדשים על המשפחה שלי. לסיכום, אני שמח מאוד שבחרתי לעבוד עם סבא חזי וסבתא נעמי בקשר הרב דורי.

עיסוקינו היום יומיים רבים ומגוונים, בעבודה, בפעילות שלאחר העבודה ובתרומה לחברה ולקהילה. לעיסוק אחד לא התפנינו, לספר את קורותינו לדורות הבאים, כאילו הדבר מובן מאליו, אך לא הוא. מסתבר כי דור נכדינו יודעים מעט מאוד על קורות חיי הסבים והסבתות, על ילדותם, תחביביהם, על עיסוקם ועוד. כמה מפחי נפש זה היה חוסך לנו, לו היה מיזם דומה כשאנו היינו ילדים! לקחנו את יואב למסע מופלא, שישרת את שלוש הנכדות ושלושת הנכדים, מסע שעבר לאורך ציוני דרך בחיי משפחת בוקסבאום (סבא חזי) ומשפחת שטיין (סבתא נעמי) תוך נגיעה באירועים שקרו במדינת ישראל. "הקשר הרב דורי" הוא מיזם שיש לברך עליו, ותודה רבה ליוזמיו שבלעדיהם המסע לא היה קורה. אנו רוצים להודות למורה טל על היוזמה המבורכת ועל תרומתה בהכנת המצגת. וליואב, נכדנו האהוב, תודה רבה על היוזמה ביצירה החשובה של הקשר הרב דורי. 

 

תשע"ה 2015