מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תודה לאל היה לנו טוב

נחמה מתעדת את סיפורה
שלג בתל אביב
נחמה מספרת את סיפור חייה באור טוב ומעבירה הלאה את הטוב הזה

שמי נחמה רונן, נולדתי בארץ ישראל בעיר ירושלים בשנת 1941.

גרה בחולון ברחוב וולפסון , משנת 1965.

גדלתי במשפחה בת 7 נפשות להורים, אשר נולדו גם כן בירושלים, הורי ממוצא תימני. אני נולדתי בבית חולים "הדסה" בהר הצופים. בגיל 5 הלכתי לגן "שפיצר". לאחר מכן עברנו לגור בתל אביב, בזמן שעברנו לתל אביב האנגלים שלטו בארץ ואבא שלי התגייס לצבא הבריטי.אחרי שהשתחרר מהצבא הבריטי חיינו כל המשפחה בבית די טוב קיבלנו זכות לבית, אבא היה זכאי לדירה הזו מפני שהוא היה חייל משוחרר מהצבא הבריטי.

לאבא היה חנות ירקות במרכז יד אליהו שזה מאוד קרוב לבית שלנו. מהבחינה הזאת זה היה מאוד נוח לכולנו.

שני אחי עבדו בחנות יחד עם אבא ותודה לאל היה לנו טוב. אני זוכרת שזה היה בתקופה של צנע זאת אומרת שהמצרכים היו בקיצוב, אנשים היו קונים לפי תלושים כל אחד והמנה שלו ואנחנו בבית היה לנו תפקיד להדביק את התלושים האלה ואת התלושים מסרנו למשרד התעשייה.

אחיותי הגדולות למדו ועבדו ואני ואחותי הצעירה ממני למדנו. המשפחה שלנו הייתה מאוד מלוכדת כל אחד ידע מה הוא צריך לעשות ולתרום את חלקו. הורי נתנו לנו חינוך טוב עם ערכים מסורתיים. שמרנו את השבת, עשינו קידוש עם כל המשפחה. כל ערב שבת אבא היה הולך לבית הכנסת ואמא היתה מכינה אוכל טוב ובריא.

בשנת 1950 ירד שלג בתל אביב, זאת הייתה חוויה לכולנו ובמיוחד לילדים שבסביבה. בגיל 6 הלכתי לבית הספר "החייל" קרוב מאוד לביתנו. כעבור כמה זמן הגיעו ניצולי שואה ולצערינו הרב לא היה להם מה לאכול ואיפה לישון. הביאו אותם לבית הספר ואנחנו התלמידים אימצנו ילד אחד או שניים והיו אצלנו בבית אכלו, שתו וגם ישנו. לא היה להם בגדים אז דאגנו להם גם לבגדים ועשינו להם קצת טוב על הנשמה עד שהמדינה מצאה להם פתרון. את 9 שנות לימודי סימתי בבית הספר הזה ולאחר מכן נרשמתי לבית ספר תיכון פרטי על שם "חנה יפה ויצו". הלימודים היו קשים, הרמה הייתה גבוהה מאוד וכעבור שנתיים עזבתי את בית הספר עד הצבא העברתי איך שהוא את הזמן.

התגייסתי לצבא ושירתתי בפיקוד גדנע צפון, שירות מלא. השירות היה טוב קיבלתי תעודת שחרור טובה מאוד, אני מציינת בגאווה ומצטטת: "אחראית, דייקנית, ממושמעת, מילאה את תפקידה לשביעות רצון הממונים עליה". היו שנתיים טובות ומענייניות ותכף אחרי שרותי בצבא התחלתי לעבוד. עבדתי במשרד עורכי דין במשך 12 שנה.

אחרי זה נישאתי לאדם נפלא בשם יעקוב ממוצא בולגרי בשנת 1964. לאחר מכן נולדו לנו 3 ילדים נהדרים. משנת 1965 אנחנו גרים בחולון ואוהבים מאוד את חולון. יש לנו במשפחה קשר טוב ויחסים טובים עם כל בני המשפחה המורחבת.

התנדבות בקהילה:

כאשר יצאתי לגמלאות החלטתי להתנדב בקהילה. בחרתי להתנדב בבית אבות משען בחולון. במזכירות הציעו לי להתנדב בחממה של בית האבות.

בחממה היתה אחראית אישה בשם דפנה לוי ז”ל שהתגוררה במקום. דפנה הייתה אישה מאד נחמדה אלי ולצוות גם. היינו 10 נשים אשר התנדבו אתי. האחראית היתה מזמינה צמחים ועציצים ואנשים מהמקום וגם כן אנשים מחוץ למקום היו באים וקונים והכסף שהתקבל נכנס לקופת משען. בבית האבות יש מחלקה לאנשים חולים מאד והיינו נותנים כל יום עציץ פורח לכל מי שהיה לו יום הולדת. ביום הזה היה גם אקורדיוניסט שניגן וכולנו שרנו ושימחנו את הקשיש/ה החולה וזה עשה להם טוב על הלב וכמובן שגם אנחנו זכינו לשמח ולשמוח אתם.

כך התנדבתי במשך 10 שנים. לאחר מכן עברתי למועדון גימלאים ברחוב פבריגט 3.

במועדון הזה יש קשישים וקשישות שרשומים בה.

ישנם אבות קהילה שנותנים להם לחצן מצוקה ואבות הבית דואגים לקשישים בכול מיני תיקונים קטנים לבית ואני ועוד 7 טלפניות מתקשרות פעם בשבוע קבוע לכל הקשישים שרשומים[לכול טלפנית יש 12 קשישים].

הקשישים האלו מחכים לטלפון מאתנו כמו אויר לנשימה!

הקשישים מספרים לנו על המצוקות שלהם ועל הבריאות שלהם וגם אם יש משהו שמשמח אותם הם מס פרים לנו, פשוט שיחות מלב אל לב…

השנה קיבלנו מגן ראש העיר מראש העיר כמתנדבים מצטיינים לקהילה.

לא נותר לי אלא לאחל לעצמי בריאות ועוד שנים להתנדב ולעזור עד כמה שאוכל.

תשע"ו 2016

מילון

גדנע
גדנ"ע (גדודי נוער או גדודי נוער עברי) הוא ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע הוא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי. מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-90 פעלה המערכת כפיקוד ייעודי שקם כהמשך ועל בסיס מסגרת הגדנ"ע המחתרתית שהפעיל ארגון ההגנה בשנות הארבעים, בה הוכשרו בני הנוער לשירות במסגרות כמו חי"ש ופלמ"ח.

ציטוטים

”לא נותר לי אלא לאחל לעצמי בריאות ועוד שנים להתנדב ולעזור עד כמה שאוכל“

הקשר הרב דורי