מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה שכטר, סיפורי הוא בנושא: "חיים בשלום".

זיכרונות  ילדות

נולדתי בשנת 1947, שנתיים אחרי תום מלחמת העולם השנייה באוזבקיסטן בעיר טשקנט. היו זמנים קשים. למרות שחסרו הרבה דברים בתוך המשפחה, הרגשתי שההורים שלי דואגים לי להתפתחות האישית שלי: אימא רשמה אותי לחוג רקמה וקנתה הרבה דברים עבורי- חוטים צבעוניים, מספריים,בדים מיוחדים ועוד כמה דברים ותפרה להם תיק. אימא ויתרה על הרבה דברים חשובים למעני. הרגשתי אהבה רבה מהם שבזמנים קשים הם עשו מאמצים למעני כדי שנשרוד את אותם זמנים קשים והם גם דאגו לעתידי. למדתי מהם שגם ברגעים קשים חשוב להיות אופטימיים ולקוות שיהיה טוב. זו המהות של האהבה.

אהבה

בשבילי אהבה הכי גדולה זה אהבה לבורא. מצווה גדולה לשמח לב של אנשים. ביטוי של אהבה לפי דעתי זה לתת למי שאני אוהבת הרגשה טובה. כשאני אוהבת מישהו יש לי רצון גדול לתת לאדם מילוי בדרכו ולהמשיך אתו בנתינה. אני מרגישה שהאהבה הפנימית שלי גודלת וזה  נותן לי תענוג וסיפוק.

האהבה שבלב שלי תמיד נותנת לי כוח ליצור קשרים עם אחרים ולקדם יחסים עם אחרים. האהבה עוזרת לי לעבור מכשולים וקשיים ונותנת לי כלים להתמודד בכל מיני מצבים בחיים ולראות את התמונה בצורה חיובית וטובה עם כוחות להמשיך הלאה.

בתוך קשרים עם אחרים, כאשר אני נותנת ביטוי לאהבה, זה ממלא אותי בתחושת סיפוק ונותן לי להרגיש משמעות לקיום שלו בחיים, עצם הידיעה שלחיי יש תכלית מביאה אושר רב. התענוג בשבילי הוא לדאוג ולעזור לזולת, לקבל אנרגיה טובה ולהשפיע על תפיסת עולם של כל אחד, ולהרגיש יותר נוח עם עצמו. לקבל את החיים בקלות ובחופשיות בלי מתחים.

אני מתפללת ומאחלת לכולם שיהיה רק טוב ושנוכל להרגיש מאושרים בחיים. תפקיד האהבה נותן לי סיפוק גדול, כי אנחנו כולנו מבורכים משמיים באהבה, אחדות ודמוקרטיה.

הזוית האישית

שרה: אני מרגישה שאני עוזרת לתלמידה שמלווה אותי.