מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה, סיפורי עוסק בדרכי אל ישראל והעלייה שעשיתי עם משפחתי.

נולדתי באלג׳יריה וחווינו שם מלחמה – את מלחמת העצמאות של אלגיריה חלה בין השנים 1961-1963, הצרפתים שלטו אז באלגיר ולא רצו לתת לה עצמאות. אז היו גדודי פלנגות שנקראו ״ors״, אלו היו המורדים הצרפתים. בשל המלחמה הקשה היינו צריכים להתכונן לעלות לארץ. הייתי אז ילדה בת 10. היו לנו נכסים רבים שהיינו צריכים למכור, להשאיר הכל ולעלות לארץ ישראל.

פעילי עליה שהגיעו מארץ ישראל זרזו אותנו לעלות לארץ. הדרך הייתה קשה, עברנו הרבה מקומות וטלטלות עד שהגענו למחנה עולים בצרפת. ראשית שמו אותנו בבית מלון ערבי באלגיר והיינו צריכים לשנות את השמות שלנו ולהסתיר את הזהות היהודית שלנו, כי מאוד פחדנו מהערבים. הייתה סכנה ממשית לצאת לרחוב, גם בגלל המלחמה וגם בגלל שאנו יהודים. היה גם חשש גדול מאוד שירצו לגייס חלק מהיהודים למלחמה. לאחר השהייה במלון הערבי באלגיר העבירו אותנו שוב לבית מלון נוסף, ומשם העבירו אותנו במטוס אל מרסיי בצרפת למחנה עולים.

במחנה העולים היה מעין קיבוץ גלויות, פגשנו שם הרבה יהודים שהגיעו מלוב, טוניס, מרוקו, שמענו את כל השפות. הייתי אז בת 11. בזמן השהייה במחנה העולים, האחיות הגדולות שלי עזרו לבשל במטבח. בתור ילדים כל זה היה לנו חוויה. היינו ארבע או חמש משפחות במחנה העולים שהוגדרנו כמשפחות בסיכון מאוד גבוה, כי באנו מארץ עויינת. לכן היינו בסדר עדיפות ראשון לעלות לארץ ישראל. עלינו למטוס והגענו לשדה התעופה בלוד, ובכל מקום שאליו הגענו היינו צריכים לעשות בידוק רפואי, במיוחד במרסיי, כי חששו שלא נעביר מחלות.

הגענו לישראל. ביקשנו לגור באיזור תל אביב, שם גרה משפחת פחימה מצד אבי. אילצו אותנו לגור באשדוד שגם שם היו לנו קרובי משפחה. שמו אותנו במעברה וקיבלנו סלי מזון. לא ידענו את השפה העברית מלבד מילים בודדות ששמענו בבית אבא, כמו את מילות התפילה. השתקענו באשדוד שאז כולה היתה דיונות ומעט שכונות בנויות. הילדים קלטו די מהר את השפה והאחיות שלי למדו באולפן, הגדולים יותר עבדוו בחקלאות.

מכרנו הכל באלג׳יריה כדי לעלות לארץ ישראל. מכרנו צמיד לרגליים שששויו היה 1000 לירות. במחיר הזה יכולנו לקנות בית..

הזוית האישית

שרה: ההשתתפות בתכנית היתה מעניינת, היה מרתק לשמוע כל מיני סיפורים מעניינים של אנשים שונים ממדינות שונות. הרגשתי שהנכד שלי מתעניין, משתף פעולה ומגלה עניין וזו היתה הזדמנות לספר לו חלק מסיפור חיי.