מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של עומר טוקר

כשהתחלתי לכתוב את הסיפור של סבא שלי אמנון, מצאתי שאני נכד לקיבוץ גלויות ממש, סבא אחד ממשפחה מרוקאית, סבתא אחת ממוצא רומני, סבתא שנייה ממוצא תימני, וסבא ממוצא אשכנזי, ממש קיבוץ גלויות !!! במשפחה הרחבה יש גם יוצאי עירק, לוב, פולין, ארגנטינה ועוד ארצות.

סבא שלי, אמנון, נולד בארץ ישראל בשנת 1944, שנקראה אז פלשתינה, כשנולד רצו הוריו לקרוא לו בועז, אבל אחיו התנגד ודרש שיקראו לא אמנון, וכשבגר הוסיף את השם בועז בתעודת הזהות שלו

סבתא שלי נולדה בישראל בשנת 1950, בראש העין והוריה הצילו אותה מאיסוף וחטיפת התינוקות שהיה נהוג באותם ימים, כשהחביאו אותה בארגז עטפו אותו בשמיכות שהבכי לא יישמע וישבו על הארגז.

באותה תקופה, לא היה מקובל לעשות מסיבת ברית גם מפני שהמשפחות היו קטנות לאבא של סבא היה אח אחד בארץ ולאמא של סבא הייתה אחות אחת, היה מחסור במזון, והיו קשיי תחבורה, וקשיים לעבור את המחסומים של הבריטים ששלטו בארץ, והיה מקובל לנטוע עצים ע"ש התינוק שנולד ומשמחת שטריקמן תרמה לנטיעת 2 עצים ביערות הקרן הקיימת  על שם סבא.

הבריטים שלטו בארץ והיו ארגונים שנלחמו בהם "ההגנה", שהיה לימים הבסיס להקמת צבא הגנה לישראל, "אצל" [ארגון  צבאי לאומי} "לחי" {לוחמי חרות ישראל}, שהתחרות וההתכתשות, והמלשינות האחד בשני בעיקר נגד הבריטים, גבתה קורבנות רבים ומיותרים, כאשר כל ארגון פעל בנפרד ללא תיאום והשיא היה כשפוצצו את המפקדה הראשית של הבריטים במלון המלך דוד בירושלים. התנקשו בחיי קצינים בריטים בכירים, וחיילים ושוטרים בריטיים, זה היה בתום מלחמת העולם השנייה וסיום השואה הנוראית בה נרצחו 6 מיליון יהודים. ויש סיפור שלא אומת, שמנחם בגין היה הסנדק שלו, הקשר עם בגין היה עקב מוצאו מאותה עיר בפולין בה נולד אבא של סבא, ולמד איתו באותו בית ספר, עיר ממנה יצאו אנשים חשובים נוספים: ההורים של אריק שרון, הרב אונטרמן שהיה הרב הראשי, הרב שטיינמן , אהרון בקר, שהיה מזכיר ההסתדרות וחשובים רבים אחרים.

ההורים של סבא שלי משה וחנה {ניורה} עלו לארץ מפולין ואוקראינה בהתאמה בשנת 1934, הם הכירו כאן והתחתנו בשנת 1940 {מצורפת תעודת הנישואין שלהם}. אבא של סבא שלי הגיע באונייה "ולוס" ב- 13.9.1934, כשעל סיפונה היו 350 מעפילים ורק 50 הצליחו לחמוק מהבריטי ולהגיע לחוף. משם הוברחו המעפילים לקיבוץ בית אורן.

הוא נדד בין סלילת הכביש של צמח, גר בקיבוץ אשדות יעקב, היה בהכשרה של מקימי קיבוץ גליל ים עד שהגיעו לתל אביב וסבא שלי, כמו אחיו אבנר, ששמו ניתן לו כי נולד בנר האחרון של חג החנוכה, הגדול ממנו ב-3 וחצי שנים, נולדו כשהוריהם גרו ברח' זא'ן זו'רס 10 בתל אביב, ואחותו רבקה הצעירה ממנו ב-6 שנים נולדה בכפר סבא. הבית היה קרוב לים וקרוב מאוד לבית של בן גוריון, כאשר אמא של סבא שלי, היתה יוצאת לטייל בשדרות קרן קיימת עם סבא, הייתה פולה בן גוריון יוצאת מהבית ומגרשת את האמהות עם הילדים כדי שלא ירעישו כי בן גוריון היה ישן בצהריים.

סבא שלי אחיו והוריו גרו בדירת חדר כשהמטבח והשירותים היו משותפים עם עוד שתי משפחות. לא היה מספיק מזון, ובטח לא במגוון כמו היום, אבא ואמא של סבא שלי היו פעילים בהגנה, ובעגלה של סבא היו מעבירים אקדחים ממקום למקום, מתוך מחשבה שהחיילים והשוטרים הבריטים, לא יחפשו בחיתולים של תינוק.

במקום בו עומד היום גן העצמאות ומלון הילטון, היה מחנה צבאי בריטי, מחנה "יונה" ואסור היה להתקרב לשם ושפת הים היתה סגורה.

עוד שכנים שגרו בבניין היו מכינים עוגות לבתי הקפה וסבא שלי עם אחיו, היו מלקקים את השאריות, ומתכבדים מהעוגות שהוחזרו מבתי הקפה ולא נמכרו.

לפני הכרזת העצמאות, הביא האצ"ל אונייה עם נשק בשם "אלטלנה" ולא הסכים למסור את הנשק לבן גוריון ו"להגנה". בן גוריו הורה, בהוראה אמיצה ושנויה במחלוקת, להפגיז את האונייה ומאחר והמשפחה של סבא גרה קרוב לים, הורו לכולם לעזוב את הבתים. סבא זוכר אירוע זה, כשהיה בן 4, כאשר האונייה הופגזה ע"י כוחות ההגנה.

חגיגות הכרזת המדינה, עברו בכל המקומות בארץ ובעיר תל אביב וחגיגה גדולה היתה בכיכר דיזנגוף, שהייתה קרובה לבית בה גר סבא שלי עם הוריו ואחיו. אנשים רקדו ברחובות, שרו, התחבקו האחד עם השני בשמחה אמיתית, כשהיו כאלה שבכו משמחה והתרגשות.

כשסבא שלי היה בן 5, עברה המשפחה לגבעתיים לדירה "ענקית" של 2 וחצי חדרים, כאשר בט"ו בשבט 1950, ירד שלג בכל הארץ, אירוע שלא קרה מאז ועד היום {2017}.

בגבעתיים, הדירה היתה יותר גדולה. המטבח כולו שלנו והייתה אפילו אמבטיה, שבימים רביעי וחמישי אי אפשר היה להשתמש בה, כי היא שימשה לדגי הקרפיון שהיו נקנים חיים, ומשכנים אותם עד יום שישי, עת אמא של סבא שלי היתה מכינה מהם "גפילטע פיש", מאכל אשכנזי מסורתי.

סבא שלי למד בבית הספר א.ד. גורדון בגבעתיים, במחזור ב' של בית הספר והמשיך את לימודיו בכפר הירוק, שהיה בית ספר עיוני- חקלאי ברמת השרון. לא היו אז משחקים כמו היום, הבנות שיחקו "קלאס" קפיצה בחבל, "דוקים" ו- 5 אבנים והבנים היו משחקים במחבואים, ובגולות אך בעיקר כדורגל, כאשר "הכדור" היה גרב ממולאת בסמרטוטים…

יש לציין, שבן גוריון לא הסכים ששום מוסד, בית ספר, רחוב או משהוא אחר יקרא על שמו בחייו. אבל, גרשון ז'ק, מייסד הכפר הירוק, החליט לקרוא לו ע"ש בן גוריון והוא "התחכם", שמו הקודם של בן גוריון היה דוד גרין, וכידוע גרין באנגלית זה ירוק, ואפילו בן גוריון שהיה איש מבריק לא גילה את התעלול…. ולמעשה, זה המקום היחידי שנקרא ע"ש דוד בן גוריון בטרם נפטר, מלבד שדה התעופה "נמל תעופה בן גוריון" שדה התעופה הבינלאומי בלוד ואחרי מותו נקראו מאות מקומות ורחובות בארץ.

בשנים הראשונות של המדינה, היה קיצוב של מזון כנגד תלושים ונהיה "שוק שחור" של מצרכי מזון, לאמא של סבא היתה בת דודה בכפר סבא שהיה בביתה כל טוב, פירות וירקות שגדלו בחצר, ביצים מהתרנגולות שגידלו ושפע מזון אחר שהיה מביא הדוד שהיה מנהל תנובה בפתח תקווה. שכן שלהם היה פנחס ספיר, שהיה לימים שר המסחר ושר האוצר וגם בבית שלו היה כל טוב, כשאשתו שושנה הייתה מבשלת מטעמים ומזמינה כל מי שעבר ברחוב לאכול, והיו כאלה "שהסתובבו" שם "במקרה" כדי לזכות בארוחה טובה. סבא שלי, כמו כל ילדי המשפחה, היו באים לדודה לאכול בעיקר בחגים ובחופשות.

כילד, חווה סבא את מלחמת סיני, בה שירת אבא של סבא במלחמה.

כשהיה בן 13, בערך עברו ההורים של סבא לרמת הדר, שהיא היום חלק מהוד השרון, שם החזיק אבא של סבא לול עופות לגידול ביצים ובשר וגם הקים נגריה קטנה, וסבא בחר ללמוד בתיכון "הכפר הירוק".

סבא שלי לא סיים את לימודיו בכפר הירוק והחל לעבוד, עד גיוסו בשנת 1962 לצה"ל. בתחילה הציבו אותו למשטרה הצבאית, וחלק אוהל עם יונה יהב, שלימים נבחר לראש עירית חיפה, ובלחץ גדול עבר לחייל הקשר. לאחר שירות במטה פיקוד דרום בבאר שבע, בגדוד הארצי בצריפין, הועבר לגדוד הקשר במטה הכללי, ושרת כמעט שנתיים "בבור" הפיקוד המטכ"לי, בור שקיים גם היום ונקרא "בור" מאחר והוא מצוי 5 קומות מתחת לאדמה, ובו נמצאים מפקדי הצבא, רמטכ"ל, אלופים ומפקדים בכירים בכל מבצע צבאי, ומנהלים אותו מהבור בעיתות חרום והיו כאלה הרבה.

במסגרת תפקידו, נשלח סבא לשליחויות עם מסמכים חשובים לשר הביטחון ולראש הממשלה, שהייתה אז, גולדה מאיר, וזכה להיות מוזמן על ידה ביום שישי של חורף קר, לשתות תה במטבחה המפורסם.

עם שחרורו, הקים עסק עצמאי שלא הצליח ושקע בחובות, אותם החזיר עד לגרוש האחרון {אז לא היה שקל והמטבע היה גרוש ולירות} כאשר ניהל פרויקט חדשני, בהקמת אוהל קרקס תוצרת "כחול לבן", שהוקם בשטח בו עומדת היום הבריכה של כפר המכביה, לקראת בואו של קרקס מוסקבה. אח"כ, היה מנהל אתר הקרקס והקשר עם הרוסים, אספקת מזון לחיות של הקרקס, כלבים, ציפורים, סוסים, אריות ופילים וזכה לתעודת הוקרה, משגריר ברית המועצות האחרון בישראל.

סבא שלי זכה להשתתף במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, ושירת שוב "בבור" הפיקוד במטה הכללי, והיה עד להתמוטטות של הרמטכ"ל יצחק רבין, מעודף עישון.

בהמשך, שימש סבא במילואים, כמפקד מרכז מיון הדואר הפנימי הארצי הצבאי. משרות מילואים שוחרר עם גיוסו של בנו הבכור, איל.

לסבא יש כישרון במכירות, שיווק ושרות לקוחות, כאשר השתלב בחברה שמכרה שיטות תיוק רישום וגניזה חדשניות שיובאו משוויץ, וטיפס עד לתפקיד מנהל השיווק והמכירות, כאשר שיטות הכרטיסיות שהפיצה החברה היו למעשה "תוכנות" המחשב הראשונות, של מיון ושליפת נתונים על פי פרמטרים מתוכננים ושימשו בעיקר, מנהלים, חברות שיווק, בעלי מקצועות חופשיים ומאות גופים אחרים.

אחרי מספר שנים מוצלחות בתפקיד, התמודד על משרת מנכ"ל לשכת רואי חשבון, וזכה בתפקיד, וניהל את הלשכה 6 שנים בהצלחה מסחררת, קידם את פעולות הלשכה, יזם וניהל מעל 350 ימי עיון והשתלמויות בשנה, ערך את ביטאוני הלשכה, וזכה למאות מכתבי תודה והוקרה עד שפרש עקב חילופי שלטון בלשכה

בתפקידו ארגן בין היתר את כנסי הלשכה, והעצים את כנס רואי החשבון באילת והביא אותו לשיאי ביצוע שמתקיימים גם היום בהשתתפות אלפי משתתפים.

הוא "ניצח" על כנס בינלאומי של רואי חשבון שהתקיים בירושלים, כאשר במקביל לכנס התקיים כינוס של לשכת רואי החשבון העולמית, שסבא היה מופקד על ארגונה. הוא יזם וביצע, ביקורים של הצמרת העולמית של רואי החשבון, במצדה {כאשר קנה את כל ספריו של פרופ' יגאל ידין שהיו בארץ שהוענקו לאורחים}, ברמת הגולן, בנצרת ובטבריה, בקיסריה ובכותל המערבי, ויזם השתתפות הקבוצה, שכולם לא היו יהודים, בקבלת שבת בבית הכנסת הגדול בירושלים. בטקס סיום מדהים שאורגן במלון הילטון ירושלים, כאשר המשתתפים יושבים על כיסאות נמוכים, "מנגבים" חומוס ואוכלים עלי גפן ממולאים, שיש קבב ושאר מטעמים מזרחיים, כאשר לפתע נכנסים לאולם גמלים. ההפתעה היתה ענקית, מאחר ובכל הארצות בהן ביקרו, תמיד היו ארוחות "מעונבות" רשמיות וקרות. במסגרת החלק האמנותי שלבנו גם רקדנית בטן, שהזמינה לריקוד את נשיא לשכת רואי חשבון העולמית, לריקודי בטן ביחד עם בכירים אחרים במשק ובכלכלה בישראל, כולל שר האוצר מבקרת המדינה, חברי כנסת ראשי הבנקים ורבים נוספים. עם שובם של משתתפי הכינוס נכתבו בעשרות מדינות מאמרים וסיפורים על ביקורם בארץ, על הכנס שאורגן בצורה שונה מהרגיל ובהצלחה והתרגשות של כולם, וכשהמאמרים והחוויות נכתבו ע"י אנשים מפורסמים וחשובים כל אחד בארצו, כשכולם היו גויים ואף אחד לא היה יהודי, עשו רושם רב והוסיפו שם טוב ומוניטין עצום למדינה, והציגו את הצדדים היפים של ישראל. הגדיל לעשות הנציג ההולנדי, איש חביב וידיד ישראל, שכתב כתבה בת 14 עמודים בלווי תמונות מהכותל, ממצדה, מרמת הגולן מירושלים ועוד כאשר כל משתתף קיבל שי, ספר תנ"ך בעברית ואנגלית עם תמונות צבעוניות, בכריכת עור מהודרת ודפיו מצופים בזהב.

סבא שלי מילא תפקידים נוספים מעניינים, שימש כיו"ר ועד שכונה, יו"ר הנהגת ההורים של 3 בתי ספר, יזם ניהל והנחה אירועי התרמה לנזקקים לניתוחי השתלות איברים, היה מנכ"ל האגודה הישראלית לסוכרת, מנכ"ל חברת אחים סקאל המפורסמת, והקים מפעל לייצור מוצרי פרסום ריחניים, בו העסיק כ- 100 אנשים עם מוגבלויות, עיוורים, חרשים, אנשים צעירים אחרי אירועים מוחיים ונכי גפיים.

במסגרת הזאת, נחשף לעניין שיקום הנכים באמצעות כלבים וניהל את עמותת "כן" {כן = כלבי נכים} שהכשירה כלבים אלה.

כידוע כלבים, בעיקר מזן לברדור, מסוגלים לסייע לאדם בתחומים רבים, החל מלשמש ככלבי נחייה, כלבי הרחה, לגילוי מוקדם של התקף אפילפטי, ואירוע של היפוגליקמיה {נפילה פתאומית ברמת הסוכר בדם}, ע"י הרחת זיעה מגוף האדם החולה, לשמש לאדם ככלב שמיעה, כלב פותח דלתות, כלב שמביא שתייה מהמקרר, מדליק ומכבה אור, הסעת כיסאות גלגלים ואפילו כלב שמסייע בקניות בסופר ומשלם עבור הקנייה ועוד עשרות פעולות שנבצר מהנכה לבצע.

נעזרנו בבתי ספר לאימון {ולא אילוף} כלבים בגרמניה, הולנד ואנגליה שם כבר רכשו ניסיון רב באימון כלבי שרות לנכים ואיתרנו בארץ מאמן שנרתם איתנו למימוש הרעיון.

במסגרת זו פעל סבא כמנכ"ל העמותה, לגיוס כספים, ולהכשרת כלבים לשיקום עשרות נכים במצבים קשים ומורכבים, בין היתר אומנה כלבה לעיוור מלידה שהיה גם נכה בשתי רגליים ויד אחת, ונעזר בקביים, וכאשר קב נשמט מידיו לא ראה איפה לחפשו וגם לא היה יציב כדי להרים אותו והכלבה שימשה עבורו לעזר רב, הנכה עסק גם בייצוג העמותה, וטס עם הכלבה למקומות שונים בעולם לגיוס כספים, ובין היתר טסו לברזיל {13 שעות טיסה} כשהכלבה יושבת לרגליו ללא תזוזה משך כל הטיסה, בלי לשתות מים או להטיל מימיה.

בקיץ 1973, נולד הדוד שלי איל שמכהן היום כסמנכ"ל  בכיר בחברת היי טק בינלאומית ויש לו ולאשתו לילך 3 ילדים: איתן תמיר וגיל, ובסתיו 1975, נולד הדוד שלי יואב שמכהן היום כמהנדס תעשייה וניהול בחברת "אמדוקס" ויש לו ולאשתו הדס שני ילדים עידן ודור, ועשרים דקות אחריו נולד אבא שלי אסף שמכהן כמדריך טניס בכיר ומדריך הטניס הראשי של מכון וינגייט ויש לו ולאימא שלי דנה שני ילדים, אני ואחותי מאיה שהיא הנכדה היחידה במשפחה.

בשנים הבאות, עקב "עודף כישורים" התקשה סבא להשתלב בעבודה על פי כישוריו וניסיונו, החליט סבא שלי לעשות הסבה נועזת והפך להיות נהג מונית, גם בעיסוק זה בחר בלקוחות ייחודיים כמו עדה יונת –זוכת פרס נובל, מוטי קירשנבאום ז"ל, דב ויסגלס, מנהל לשכת ראש הממשלה אריק שרון, אמנון אברמוביץ פרשן ערוץ 2, יונית לוי  מגישת החדשות בערוץ 2, ועוד ידוענים רבים כשהאחרון בהם ארכדי גיידמק איתו עבד משך 3 שנים יומיום.

אני הנכד הבכור של סבא שלי אמנון, וגם הנכד הבכור של הסבא השני שלי –אבי – ואחותי מאיה, היא הנכדה היחידה במשפחה.

יש לנו קשר משפחתי נפלא, כל המשפחה נפגשת לעיתים קרובות בארוחות יום שישי, בחגים ובימי הולדת, אנחנו יוצאים לטיולים משותפים בארץ, לפיקניקים ועוד…

אני אוהב את סבא שלי מאד כאשר הוא לימד אותי לשחק דמקה, שח מט ומשחקים אחרים, מלמד אותי כל מיני משחקים ותעלולים וליום ההולדת ה-10 שלי כתב לי שיר ברכה {כמו שהוא כותב ליום ההולדת של כולם}:

לעומר הנכד הבכור במשפחה

שמחים איתך ביום הולדתך

מאחלים לך את כל הטוב שבעולם

שכל חלום שלך יוגשם

שתצליח בכל מעשה ידיך

ותוביל בבטחה בכל דרכיך

שתמשיך להיות גאוות המשפחה

ותמיד תראה במעשיך הצלחה

שלב תמיד הרבה תחומים

ספורט חברה ולימודים

כל המשפחה מכל הצדדים

מוחאים לך כף ומעודדים

עם הרבה אהבה ונשיקות

וטנא מלא וגדוש של ברכות

אתה מתקרב לתחנה הבאה עם תקוות

לחגוג את הגיעך למצוות

כולם, הסבתות הסבים הדודות והדודים

ביחד עם כל הילדים

אוהבים אותך מכל הלב עם המון נשיקות

ובשם כולם שלוחות אלה הברכות

ולכבודו ולכבוד הוריי החלטתי לקחת חלק בפרויקט "הקשר הרב דורי", שמעשיר אותי בידע רב, מעניין ומרתק גם של סבא גם של יתר  משפחתי וגם של יתר המשתתפים ואני מאושר שקיבלתי החלטה זו.

גיליתי באמצעות הפעילות של "הקשר הרב דורי" הרבה דברים שלא ידעתי על סבא שלי, ועל משפחתי בכלל שלא הייתי יכול לגלות אלמלא הפרויקט הנפלא הזה.

עומר טוקר

הזוית האישית

סבא שלי ואני למדנו אחד על השני דברים שלא ידענו עד היום למדתי על עוד על ההיסטוריה של סבא שלי ותולדות המשפחה. אני רוצה להגיד לסבא שלי שאני מאוד אוהב ונהנה לשמוע את הסיפורים שלו. התקרבתי מאוד לסבא בזכות הפרויקט ושמחתי מאוד לקחת בו חלק.

אמנון טוקר תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: משפחת טוקר – ענפי העץ