מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שנות ילדות של פחד בפולין

סבתא טובה ונכדתה נעמי
סבתא בצעירותה
כשאימא הייתה מכשירה את הבשר, היא הייתה נועלת את הדלת. היא חששה משכננו הגויים, שמא....

סבתא טובה מספרת לנכדתה נעמי,

קוראים לי טובה יזדי, נולדתי בפולין בפרוורי וורשה ליד נווסול בשנת 1956, להורי אנה ויקותיאל מאניאס. קראו לי כך על שם סבתי גיטל, בעברית  טובה. היות, ובפולין אי אפשר היה לתת שם יהודי, לכן נתנו לי את השם מריה-מרים. שם משפחת נעוריה של אמי היה וינרוך.

אמי בשואה

אימא הייתה בת 15 כשפרצה השואה, היא גילתה זאת כאשר הציצה מהחור שבשירותים וראתה את הגרמנים חובטים בקיר את אחותה בת השנתיים . היא ברחה בבהלה והודיעה לכולם. ירדה למנהרות כדי לברוח מהגרמנים כשהיא שמה ספר תהילים מעל לראשה ועוטפת אותו בשערה. היא קיוותה שהוא ישמור עליה. בדיוק באותו זמן הנאצים עברו עם מוטות ברזל ודקרו באדמה כדי לבדוק אם יש שם יהודים, ובאמת ספר התהילים הציל אותה! חלק מספר התהילים נקרע ממוטות הברזל של הנאצים, וחלק נשאר אצלה. לולא ספר התהילים שהונח על ראשה, הייתה נדקרת ומתה במקום. כל המשפחה של אמי  נכחדה בשואה, מלבד אח אחד שנעלם, ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו?

ילדות בפולין

גרנו בפולין. היינו שלושה ילדים, אבל זכור לי שהלכנו לבית קברות לבקר קבר קטן, שאלתי את אימא: "למה הקבר כזה קטן"? והיא אמרה לי, שכאשר אגדל תאמר לי,  אז הייתי קטנה, היום אני משערת שזה כנראה קברו של אחד האחים שנפטר בגיל צעיר.

היה לנו בית קטן שהכיל שני חדרים. אנחנו הילדים לא ידענו, שאנחנו יהודים, כשאימא הייתה מכשירה את הבשר, היא הייתה נועלת את הדלת ולא התירה לנו להיכנס. היא חששה שנדע על יהדותנו ונסבול משכננו הגויים.

גרנו ליד גויים וליד ביתנו היה דיר חזירים, אימא תמיד הייתה אומרת שזה מגעיל, ושכננו לא ידעו למה אנחנו נגעלים, בשבילם זה היה הבשר הכי טעים. שחקנו בעיקר בבית. לא שחקנו הרבה בחוץ, אבל היה אגם שאהבנו לשחק בו. ומדי פעם יצאנו לשחק עם ילדים שלא ידענו אם הם יהודים או גויים. לא היו בתי כנסת ושום סממן יהודי.

לא היו לנו הרבה מאכלים, אני זוכרת שבעיקר אכלנו מרק של סלק ותפוחי אדמה, שנקרא בפולנית "בורוש". אמי עבדה בפולין כאחות ואבא עבד בשדות. אני זוכרת שהיינו הולכים ליער וקוטפים פירות, ירקות ואפילו פטריות. ידענו להבדיל מה רעיל ומה לא.

הלימודים בפולין

תמונה 1

בבית ספרנו היו טיולים ואירועים רבים, אולם אנחנו לא הורשנו להשתתף בהם. שנה אחת שלחה אותי אמי לקעמפ של יהודים. לימדו אותי שם את השיר "הבה נגילה". בשובי לבית ספר שרתי לתומי את השיר, מיד גילו שאנחנו יהודים ואז החלו הצרות. אחי קיבל מכות רצח, וכל מה שנגנב או אבד מיד הטילו עלינו את האשמה. פעם לקחו אותנו מבית הספר  לאצטדיון, היה שם מופע של  ריקודים, בסיום המופע כאשר יצאו התלמידים מהאולם, רצו כולם במדרגות לעבר היציאה. הילדה שהייתה לידי נפלה וכולם האשימו אותי, שאני גרמתי לנפילתה, ואף היכו אותי. המשמעת בבית ספרנו הייתה טובה, התלבושת הייתה בגד כחול כהה עם צווארון לבן .אחר הצהרים השתתפתי בחוג בלט שמאד אהבתי.

העליה לארץ

כששמענו שנעלה לארץ התרגשנו מאוד, אך אצל אימא השמחה עדיין לא הייתה שלמה. היינו אמורים להפליג באוניה ואימא ממש רצתה שנטוס במטוס, אבל זה נתקל בקשיים. מישהו שהיה אמור לאסוף אותנו מהחוף , לא יכול היה לקחת אותנו משדה התעופה. בסופו של דבר העניינים הסתדרו ובדצמבר 1966 אימא הודיעה לנו, שנטוס במטוס ולא נפליג. השמחה הייתה אמתית. לאחר הטיסה כולנו הקאנו מספר פעמים, אבל זה היה שווה.

שנות ילדותי בישראל

אימא רצתה שנדע לדבר אידיש ולכן רשמה אותנו לפנימייה "בנות חנה" בירושלים. היא באה לבקר אותנו פעמים רבות והביאה לנו תמיד אוכל בריא. החברות היו שואלות: "למה אימא לא מביאה לך סוכריות וממתקים"? ואני הייתי משקרת ואומרת שכבר אכלתי את הממתקים בחוץ. יום אחד שלחו לי חבילה של ממתקים, וכשאימא באה לביקור אמרתי לה תודה. היא שאלה אותי בפליאה: "על מה התודה"? ואני עניתי לה שזה על הממתקים. היא אמרה שהיא לא שלחה לי את הממתקים. עד היום, אינני יודעת מי שלח לי את הממתקים הללו? לפעמים נראה לי, שאולי זה היה איש בפולין, שנהג להכות  אותי ולהתעלל בי בילדותי, שרצה לפצות על התנהגותו במשלוח ממתקים.

תמונה 2

אימא עבדה במשרד של עורך דין. ואבא למד תורה, אימא הייתה רגישה זריזה ונקייה. אבא היה טוב לב ותלמיד חכם. שניהם דאגו לנו מאוד, שלא יחסר לנו דבר. נהגתי לעזור לאמי בכביסה, ובשאר הצרכים הנדרשים, למרות שזה היה קשה.

פעם אחת רציתי לעזור לאמי בניקיון התנור, אמי לא הייתה בבית ועשיתי זאת לבדי, משכתי את התנור לעברי ובשבריר השנייה הזכוכית נשברה על ידי, וחלק מעורי נחתך. חבשו לי את היד בהרבה מגבות ותחבושות, ובכל זאת המשכתי לעזור לאמי גם לאחר הפציעה עד ליומה האחרון.

כשגדלתי עבדתי ב"אם וילד"- בית החלמה ליולדות  בירושלים, טיפלתי שם בתינוקות. התקבלתי לתפקיד זה מאחר שמנהל  הפנימיה שבה למדתי כיהן גם  כמנהל ב"אם וילד", והוא חשב שאני מתאימה לתפקיד.

הקמת המשפחה

תמונה 3

המדריכה בפנימייה שידכה לי את אחיה שהוא בעצם בעלי. ובשנת 1974 בגיל 17 נישאנו.  הייתי בת 18 כשנולד בני הראשון. באותה עת עזבתי את תפקידי משום, שבעלי לא רצה שאעבוד במשמרות בשבת.

כל  ילדי גרים בארץ חוץ מבת אחת שגרה בניו יורק, לדעתי זה נכון שכל אחד בוחר את מקום מגוריו, טוב לי  כאשר טוב לילדי. והכי חשוב שילכו בדרך התורה והמצוות, ושיהיה להם מקצוע טוב, כי בלי מקצוע אין פרנסה. אני רוצה שילדי יחיו ברווח ובשפע.

הזוית האישית

לדעתי זה נכון שכל אחד בוחר את מקום מגוריו, טוב לי כאשר טוב לילדי. והכי חשוב שילכו בדרך התורה והמצוות, ושיהיה להם מקצוע טוב, כי בלי מקצוע אין פרנסה. אני רוצה שילדי יחיו ברווח ובשפע.

מילון

השואה
הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלךמלחמת העולם השנייה עד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. פשעים אלו בוצעו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בהנהגתו שלאדולף היטלר, עוזריהם, משתפי פעולה ושלטונות בעלי בריתה, כשתכליתם היו בהתחלה פגיעה במעמד היהודים וגזילת נכסיהם, ובהמשך, בעיצומה של המלחמה, השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי (הפתרון הסופי). מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד בכשישה מיליון.

ציטוטים

”טוב לי כאשר טוב לילדי. והכי חשוב שילכו בדרך התורה והמצוות.“

הקשר הרב דורי