מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שנות ילדותי התמימה והמאושרת

עידית שלו ואורי
עידית ומשפחתה

נולדתי בבית חולים דג'אני ביפו בשנת 1957 כבת בכורה להוריי בשם עידית. אבא שלי בחר בשם זה כי הוא ראה את השם עידית על בנין בית קולנוע בתחנה המרכזית בתל אביב מיד הוא התאהב בשם. השם עידית מגיע מלשון עדי-תכשיט. אבא שלי גדעון הוא אסיר ציון שנכלא כשהיה בן 16 בתנועה היהודית. 
בית הסוהר 1950

בית הסוהר 1950

בגיל 18 הוא שוחרר. אח שלו חיכה לו בשערי הכלא, לקח אותו לשדה התעופה ישירות ועלה איתו באותו יום על טיסה לארץ ישראל. הוריו ומשפחתו היו כולם כבר בארץ. חונכתי על ערכים של אהבת ארץ ישראל ושהמולדת היא הכי חשובה. משפחתו של אבא שלי גרה במעברה בחולון ותנאי המחייה היו קשים מאוד. היתה תקופת צנע ומזון קיבלו בתלושים. את אימא שלי ברטין הכיר אבא שלי באולפן ללימוד עברית. בילדותי כשהגעתי מבית הספר אני זוכרת את ריחות התבשילים שאימא שלי הכינה לי. אלו מאכלים מיוחדים לעדות עירק, אימא שלי למדה להכין אותם מאימא שלה. כל יום תבשיל חדש. לדוגמא ביום חמישי קבוע אימא שלי הכינה אורז עם עדשים אדומים שנקרא קטצ'רי, בשאר ימי השבוע אכלנו אורז עם עוף וקובות. כל יום היו קובות מסוג אחר, פעם אדומות, פעם רגילות, והיו גם קובות שעשויות מאורז עם בשר בפנים ללא מרק. יום שבת היה יום מיוחד במינו ובאופן קבוע אכלנו כל בוקר ביצים קשות חומות שבושלו כל הלילה על פתיליה בתוך טבית 

טבית

טבית

(חמין עירקי) יחד עם חצילים מטוגנים. היום קוראים לזה סביח, מבחינתי זה המאכל הכי טעים. בשבת בצהרים אכלנו את הטבית שבושל לאט על הפתיליה כל הלילה. אימא שלי עושה את הטבית הכי טעים. את השנים הראשונות שלי מגיל 4 עד גיל 8 גדלתי בשיכון ותיקים בחולון ולמדתי עד כיתה ב' בבית ספר גורדון, הכיתות היו צריפונים קטנים וחמים. אני לא אהבתי את השכונה שבה גדלתי ולא את בית הספר שבו למדתי, לכן מאוד שמחתי כשבגיל 8 עברנו דירה למרכז העיר לרחוב סוקולוב. התקבלתי ללימודים לבית ספר שנקר. הכרתי חברים חדשים והשכונה שגרתי בה הייתה מיוחדת ויקרה מאוד, אזור מרכז העיר התפתח ונבנו בו בתים חדשים. בית הספר שנקר בו למדתי היה בין היוקרתיים בעיר ולימדו בו מורים ידועים במערכת החינוך: כמו בנימין רחבלסקי המורה למתימטיקה שכתב ספרים ,המורה לאנגלית אסתר דרור, המחנכת מרים בוקלמן מוותיקי העיר וכמובן המנהל הידוע ביסטריצקי.אחרי שעברתי לשכונה החדשה הכרתי חברים חדשים והאווירה הייתה נפלאה. אהבתי מאוד לשחק משחקים עם כל החברים. בדרך כלל כל יום אחרי הצהרים נפגשנו למטה ברחוב ושיחקנו עד שעות הלילה או עד שאימא הייתה מזכירה לנו שצריך לאכול ארוחת ערב.את כל משחקי הילדות היפים שיחקו כל ילדי השכונה בחצר הבית שלי או ממש ברחוב עצמו. משחקי הילדים הנפוצים בתקופת הילדות שלי היו: קלאס, מחבואים, חבל, גומי, מחניים, גוגואים, (משחקי ילדות שחלקם לא מוכרים כיום לצערי). כשהייתי ילדה בת 10, בבוקר של ה-5 ביוני 1967 נשמעה אזעקה ראשונה ומלחמת ששת הימים התחילה. פיקוד העורף הנחה את התושבים למלא חול בשקים גדולים שחילקו לנו בשכונה כדי לשים בפתח של המקלט בבניינים. בשעה מוקדמת של אחר הצהרים הייתה האפלה, זאת אומרת אסור היה לנו להדליק אור בבתים והרחובות היו חשוכים בגלל שמטוסי האויב טסו ממעל. היו אזעקות במשך כל היום וכשהיינו בבית הספר נכנסו כולם למקלטים.מלחמת ששת הימים נמשכה שישה ימים.חיילי צה"ל חרפו נפשם ונלחמו על שחרור ירושלים, לא וויתרו עד שהגיעו עד לכותל. לפני המלחמה ירושלים הייתה חצויה וחלק ממנה היה בידי הירדנים.  לאחר המלחמה שאבא שלי השתתף בה, אפשר היה לטייל חופשי בירושלים.  אני זוכרת שנסענו כל המשפחה לטייל בירושלים ובמיוחד ביקרנו בפעם הראשונה בכותל המערבי שהיה בידנו. גם טיילנו בשוק של העיר העתיקה, וקנינו הרבה מזכרות. היה לי כייף בטיול הזה. במשפחה שלי חיינו בצמצום מבחינה כלכלית. אבא שלי גדעון עבד מאוד קשה לפרנס את המשפחה ואימא שלי ברטין  הייתה עקרת בית, לכן בבית שלי לא הייתה רווחה כלכלית והכסף לא היה בנמצא. חיינו בצמצום רב  לא היו לי הרבה בגדים, לא יצאתי למסעדות ולא לסרטים בבתי קולנוע כי זה היה יקר להורים שלי. בתקופת הילדות שלי לא היו מכשירי טלוויזיה, טלפונים נייחים ולא ניידים, כמו כן לא היו מחשבים. מאוחר יותר אפשר היה להזמין טלפון בייתי אך המשפחה הייתה צריכה להגיש בקשה בכתב  ולשלוח בדואר ולפעמים להמתין שנה שלמה עד שקיבלו אותו.בגלל יכולת כלכלית מועטה חגגו לי את חגיגת הבת מצווה בגיל 12 יחד עם עוד שלוש חברות מהכיתה באולם בבית הספר. אירוע צנוע עם כיבוד קל ומעט אורחים, גם המורים שלי באו לחגיגה ולמרות הצניעות השמחה הייתה רבה ואני זוכרת בערגה את אירוע בת המצווה שלי. מקרה נוסף שחוויתי בגיל 12 בבית הספר בכיתה ח' היה טראומתי בשבילי. ערכנו מסיבות כיתה בכל יום שישי, נפגשנו חברי הכיתה בבית של אחד מהחברים רקדנו ובילינו יחד. באחת ממסיבות יום השישי לבשתי שמלה ירוקה וניגשו אלי הבנות בכיתה ושאלו אותי: מה אין לך יותר בגדים? התכווצתי כולי ונעלבתי. בגלל המצב הכלכלי בבית היו לי מעט בגדים, למסיבות הכיתה לא הייתה לי תחלופת בגדים גדולה.  בתקופה שבה למדתי היה מבחן שנקרא "מבחן הסקר" שמטרתו הייתה  לדעת את רמת התלמיד בסוף כיתה ח' המבחן היה מלחיץ מאוד ועל פיו נקבע בית הספר התיכון אליו אני עוברת. לא היו חטיבות ביניים ובית הספר היסודי היה מכיתה א' עד כיתה ח'. עברתי את המבחן בהצלחה ונרשמתי לבית ספר תיכון שנקרא "חדש". לא הסתדרתי בבית הספר והיה לי קשה מאוד. בכיתה יא' עברתי לבית ספר בתל אביב כדי לסיים את התיכון ולהוציא תעודת בגרות.זה הבניין שבו גרנו ברחוב סוקולוב בחולון, בו גרים הורי עד היום. רחוב סוקולוב בחולון שבו גרתי הוא רחוב ראשי וכל אירועי החגים נחגגו בו. כמה כייף היה לחגוג את  יום העצמאות שבו כל המשפחה טיילה ברחוב, הייתה בימת בידור אחת מרכזית וכולם חיכו לזיקוקים בשעה 22:00 בלילה. גם כשאני עוצמת עיניים היום בגילי אני רואה את הזיקוקים ואת השמחה והריקודים שהיו ברחובות. כשסיימתי את הלימודים בתיכון קיבלתי צו גיוס לצבא. מאוד רציתי להיות בתפקיד מעניין בצבא ולא "סתם" פקידה. בזמן הטירונות ביקשתי לעבור קורס חובשות ואכן התקבלתי. מאוד שמחתי על כך. הייתי חובשת שסופחה לצנחנים.

 
   
תמונה 1

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עידית לאחר צניחה
בשרות הצבאי שלי הייתי בתל נוף בבית ספר לצניחה.  

סוף סוף הגעתי לקרקע

סוף סוף הגעתי לקרקע

 זכיתי במהלך השירות שלי לעבור קורס צניחה. מיד עם השחרור שלי התקבלתי ללימודי חינוך מיוחד בסמינר לוינסקי. 

מילון

אסיר ציון
אדם שהיה במאסר, או בהגליה בגלל פעילות ציונית, בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה

תקופת הצנע
הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה.

מבחן סקר
מבחן ידע כללי שנערך לכל תלמידי כיתות ח' בישראל החל משנת 1955 ועד 1972.

ציטוטים

”למרות הצניעות השמחה הייתה רבה ואני זוכרת בערגה את אירוע בת המצווה שלי“

הקשר הרב דורי