מאגר סיפורי מורשת

 שנות ילדותי ובית הורי 

נולדתי בתאריך 6/1/1942 בבית החולים הדסה בהר הצופים ירושלים. הייתי בת שנייה מתוך 5 אחים ואחיות (את שמי בחרו לי הוריי על שם סבתא רבה שלי).

 

 

הבית שגדלתי בו היה בית דתי שומר שבת ומסורת. השפות שדיברנו בביתי הן היו בעיקר עברית וקצת פרסית. הבית בו גרתי היה שייך לכל המשפחה המורחבת כך שכל הדודים והדודות, הסבים והסבתות גרו בו. לכל משפחה הייתה יחידת מגורים משל עצמה והמבנה כולו היה בצורת האות "ם" באמצע הייתה חצר עם גינה ומשאבת מים שממנה שאבו מים, בלילה השער לבית ננעל כדי להישמר מפני פורצים. הבית שלי היה קרוב לשכונות הירדניות של ירושלים ובזמן מלחמת השחרור לא יכולנו לצאת החוצה כי היו צלפים ירדנים יורים על מי שהיה בחוץ.

 

כאשר היה אירוע משפחתי או שמחה חגגנו אותו כל המשפחה המורחבת באולם גדול שהיה בתוך החצר.

 

ירושלים הייתה אחת ממוקדי הקרבות המרכזיים במלחמת השחרור. צירי התנועה אל העיר נחסמו על ידי צבאות ערב וכך נמנעה אספקת אוכל, מים וכל שאר אמצעי המחיה מהעיר. לאט לאט נוצרו בעיות באספקת המזון וכל משפחה קבלה פנקסים מיוחדים ובו התקציב המיועד לה ולפי זה קיבלנו מוצרי אוכל בצמצום. המזל היה שבבתים רבים היו בורות מים ומשם שאבנו מים לשתייה ורחצה. 

 

 

 

הורי עלו לארץ בעודם ילדים צעירים והם אפילו קרובי משפחה. הם יצאו לדרך רכובים על חמורים ועגלות ובחלק מן הדרך בספינות, הם הגיעו לירושלים והשתכנו בה.

 

אמי הייתה עקרת בית וגידלה את חמשת הילדים ואבי עבד בעיריית ירושלים במחלקת המים. בזמן מלחמת השחרור כשהיה מצור על ירושלים ולא היה מספיק מים, אבי התנדב לעבור עם מכונית שבעזרתה חילקו לתושבים מים.

 

 

למדנו בשפה העברית ובעיקר מקצועות הקשורים לדת. כל בוקר התחלנו בתפילת שחרית ואז התכנסנו במגרש בית הספר ושם שרנו את ההמנון. בבית הספר הייתה אחות שבכל בוקר קיבלנו כף של שמן דג ופלח תפוז.

 

ילדי השכונה שיחקו משחקי רחוב כל יום אחר הצהריים עד הערב במשחקים כמו: 5 אבנים, תופסת, מחבואים, קלאס, מחניים ועוד. הייתי בתנועת נוער "בני עקיבא" שבה היו פעולות בימי שלישי ושבת.

 

לאחר בית הספר היסודי עברתי ללמוד בפנימייה של עליית הנוער בשם "כפר הנוער הדתי" ליד "כפר חסידים" בחיפה, מאחר ואז היו גלי העלייה גדולים מארצות צפון אפריקה ורצו שילידי הארץ ילמדו יחד עם ילדי העולים כדי שתהיה אינטגרציה. שם סיימתי ללמוד את התיכון וחזרתי לירושלים.

 

בכיתה שלי למד איתי זאב רווח, שכבר אז גילה סימנים של שחקן. 

 

 

מאכלים ומנהגים מיוחדים 

המאכלים המיוחדים למשפחתי הם המאכלים הפרסיים, תמיד בליווי אורז הרבה ירק, נזידים שונים, כדורי בשר הנקראים "גונדי". בימי שישי הכינה אמי את החמין הפרסי, שהיה מורכב מאורז, בשר ועוף עם ביצים קשות. בגלל שמשפחתי הייתה דתית ולא הדליקו אש בשבת, ממש לפני כניסת השבת היו לוקחים את סיר האוכל המיועד לשבת למאפייה השכונתית ושם זה התבשל בחום נמוך עד שבת בצהריים כשאז שלחו שני ילדים שחזרו עם הסיר הביתה.

 

כמה שבועות לפני חג הפורים אמי הייתה מתחילה לאפות עוגות ועוגיות לכבוד משלוח המנות, כאשר כל בנות המשפחה עוזרות לה.

 

מנהג הזכור לי מכמה שבועות לפני ראש השנה בשעות הבוקר המוקדמות כשעוד היה חשוך, עבר ברחובות אדם שקרא בקול רם ועם מקל היה דופק על התריסים וצעק "סליחות, סליחות" כדי שכולם יקומו וילכו לבית הכנסת להתפלל לסליחות. המנהג השני הוא שבבוקר של יום הכיפורים נהוג היה להביא תרנגולות למקום מפגש בחצר ושם היו מברכים מעל ראשי כולם "כפרות" ולאחר מכן שחטו את התרנגולות.

 

כיום אני גמלאית מזה 10 שנים. בעברי עסקתי בקרמיקה ובנוסף עבדתי במוסד שנקרא "המרכז ללימודי הפיתוח" ברחובות, מקום בו הגיעו תלמידים מארצות נחשלות ולמדו בארץ כיצד להקים מושב, קיבוץ או כפר. בו שמשתי כמזכירה.

 

כעת אני בעיקר נהנית מנכדיי, לומדת ציור, מתעמלת, פותרת תשבצים וכו'……

 

גלגולו של חפץ 

לאבי הייתה כיפה גדולה ורקומה שהוא הביא איתו מפרס כאשר הם ברחו ממשהד העיר בה חיי. 

 

 

בנוסף ישנו תיקה של אימי אשר הכיל בתוכו תעודות ומסמכים חשובים. התיק עשוי בעבודת יד וברקמת חרוזים.  

 

 

 

 

מורה מובילה: יונית בן יוסף 

בית הספר "גוונים" גדרה

תשע"ו