מאגר סיפורי מורשת

שמי דפנה גלילי ונולדתי בשנת 1945. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

העשור שאני רואה בו משמעות לי ולמשפחתי מתחיל בשנת 1980. הילדים כבר היו די עצמאיים ואני יכולתי לצאת מהבית ללמוד באוניברסיטת חיפה. הלימודים אפשרו לי התפתחות אישית ומשפחתית. עד אז גרנו בחיפה על הכרמל והחיים זרמו בנחת ללא זעזועים מיוחדים. אני תמיד הרגשתי את הצורך לגור על האדמה ובתום לימודי עברנו למושב בית לחם הגלילית. הילדים באופן מיידי וטבעי נקלטו חברתית. אני הפעלתי את המשק החקלאי ובעלי המשיך בעיסוק המקצועי והמפרנס שזה קירור של מתקנים מיוחדים וגדולים. זה היה בשנת 1984. בנינו את עצמנו בעבודה קשה ובשמחה והמשכנו להתפתח.

אני פניתי להתפתחות אישית ורגשית. בזמן שנולדה המדינה בשנת 1948 הייתי בת 3. גדלתי בבית ייקי שלא איפשר ביטוי רגשי. גם בבתים האחרים לא היה מקום לביטוי רגשי. ההורים עבדו קשה ולא היה להם זמן ולא הבנה שהדבר חשוב להתפתחות הילד. אני עוסקת בהילינג וטיפול בתדרים וממשיכה ללמוד ולהתפתח. המשפחה מתפתחת איתי. באוניברסיטה למדתי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה שזה לימודי מדע החברה. איך בודקים קבוצות: התנהגות, ערכים ועוד. המקצוע עניין אותי מכיוון שאנשים מעניינים אותי כקבוצה, איך מתקבלות החלטות, איך מתקדמים. מי מחליט? למי יש הכח לשנות? הלימודים ארכו ארבע שנים בחיפה. גרנו בחיפה והילדים היו תלמידים בבית הספר. הלימודים פתחו בפני נושאים שלא הכרתי קודם והסקרנות רק גדלה וצמחה.

תמיד העדפתי לחיות ולגור על האדמה. בילדותי חייתי בכפר והאנרגיה של האדמה חסרה לי בחיים בעיר. חיפשנו במשך תקופה ארוכה ואז נקרתה ההזדמנות לקנות משק חקלאי בבית לחם הגלילית. ההחלטה התקבלה ועברנו בשנת 1984 לבית לחם הגלילית. הבית היה בן 100 שנה, גרו שם בעיקר בעלי חיים. מבנה מוזנח ועלוב, אבל האנרגיה הייתה מתאימה וטובה. בשנים הראשונות בעיקר שיפצנו וניקינו וגם הפעלנו את המשק החקלאי. הילדים התחברו מיד וחיים בסביבתנו עד היום. הילדים בעיקר למדו ועזרו די הרבה גם בשעות הפנאי שלהם.

במשק היה פרדס של תפוזים שונים ולימונים. לימים עקרנו אותו ונטענו זיתים לשמן. היו לנו גידולים של עלים ירוקים (רוסקוס) בעברית: עצבונית רחבת עלים שנשלחו עם הפרחים לשווקים בהולנד. קוטפים אותם במזמרות ובעזרת הטרקטור הקטן מעבירים את הפרי והפרחים לבית האריזה. עבדנו עבודה קשה שנותנת הרבה סיפוק כשרואים את ההתקדמות והשינוי.

גילגולו של חפץ – חנוכיית הברונזה

חפץ מיוחד עליו ארצה לספר הוא חנוכייה שעוברת במשפחה: החפץ יוצר בשנת 1920 בגרמניה והוא עובר רק במשפחה שלנו כבר ארבעה דורות. החנוכייה יוצרה במחרטה ויציקה של ברונזה (רוב החנוכיות יוצרו מכסף). אנחנו משתמשים בחנוכייה כל חג כשצריך חנוכייה גדולה ויפה. פעם אחת הדלקנו נרות בגן וכשהיה צריך להחזיר אותה, מצאנו אותה בלי השמש! חיפשנו המון זמן ובסוף מצאנו. בכל פעם שמדליקים את החנוכייה מספרים את הסיפור שלה מחדש…

הזוית האישית

זוהר: התהליך היה מעניין מאוד, למדתי המון על המשפחה ולמדתי מה קרה כשהמשפחה עברה לבית לחם הגלילית. הבנתי באיזה בית אבא שלי גדל ומה השתנה מאז.