מאגר סיפורי מורשת

דבר מיוחד ששמעתי מסבתי הוא חג מיוחד שנחגג באתיופיה רק פעם אחת בשנה. החג חל בעונת האביב, כשהפרחים מלבלבים ופורחים. חג זה שנחגוג בא' ניסן באביב נחשב לראש השנה (בדומה לימי המקרא)

ראש השנה (בְּרְהַן סָרַאקָא)

"ביום הראשון של חודש תֶשְרַתוֹ (תשרי) נחוג חג בְּרְהַן סָרַאקָא (זריחת האור). [לפי מקור אחר, מאיר כהן, החג נקרא "בכהן סרקן", שפירושו בכהן צדיקיא – אור לצדיקים. לוודא מה השם המדויק!] חג זה סימל את תחילתה של השנה החדשה, המביאה איתה אור חדש. החג נמשך יום אחד ונקרא גם בֶעַלֶ-מֶטְקְע (חג התקיעה). שם נוסף לחג הוא תֶזְכַּר אַבְרָהָם (לזכר אברהם). זאת, משום שלפי מסורת יהודי אתיופיה, ביום זה עקד אברהם אבינו את בנו יצחק.

יום לפני החג היו הקֶסים (כוהני העדה) עוברים מבית לבית, ומזכירים לכולם להתחיל בהכנות. בבוקר יום החג הלכו אנשי הכפר לנהר, כדי להתרחץ ולהיטהר. בערב החג נהגו לקטוף פרחי-בר בשדות, ולהגישם לשכנים עם איחולים לשנה טובה". (מתוך אתר ג'אנמורה תרבות ומורשת ביתא ישראל).

ההכנות לחג

סבתי מספרת: "הבנות לובשות שמלה לבנה עם חוטים צבעוניים המשתלשלים מן השמלה. אבי היה נוהג לתפור לי ולאחיותיי שמלות מרהיבות, היינו מסתובבות ומתגאות בהן. הבנים היו לובשים סריג לבן ובנוף מכנסיים תואמים. הילדים נוהגים לקטוף פרחים מסוג אחיד.

דודתי סיפרה לי על מנהגי החתונה באתיופיה

החתונה הייתה מתקיימת באחד מהבתים של הכלה או החתן ולפני זה היו מכינים אוכל: בשר, משקה שנקרא טלה, והיו מכינים המון אוכל. החתונה הייתה נערכת ביום שבת החתן היה בא ברגל ושם את הכלה על גבו וסוחב אותה עד שהם מגיעים לסוס ואז היו רוכבים על הסוס ואז מגיעים לאחד הבתים של הכלה או החתן ואז מתחילים לרקוד ולשמח את הכלה והחתן ומי שרצה לראות את הכלה (היה עליה כיסוי כל הזמן החתונה) היה צריך להביא מתנה.

המתנות היו מגוונות כמו למשל: כפתור, כסף ומבחר מתנות נוספות לזוג הצעיר.

הזוית האישית

אסתר טגניה, תהילה שמעון מקשיבות לסיפוריה של סבתא וורקה טגניה ומתעדות את סיפורה על מנהגי יהדות אתיופיה.

הקשר הרב דורי בבית הספר רמב"ם