מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייה של סבתא רבתא שלי מצד האבא, סוניה שמה, מתחיל באזור הקרוי "ואן" שמזרח טורקיה. סוניה קסביאן, סבתו של אבי, נולדה בשנת 1925 להוריה סיראן וסימון. סוניה הינה הילדה השלישית במשפחה ולאחריה נולדו עוד שני אחים. סוניה גדלה במשפחה עשירה ובעלת נכסים רבים. הם התפרנסו מיקב שהיה בבעלותם שבו הפיקו יינות מעצי פרי שגידלו באדמותיהם.

בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, האימפריה העות'מנית החלה ברצח המוני של העם הארמני. בשנים של מלחמת העולם הראשונה, הטורקים המשיכו ב"פשע הגדול" ורצחו ארמנים באופן שיטתי על ידי ירי המוני וצעדות מוות. בשואה הארמנית נספו כמיליון וחצי ארמנים, כמחצית האוכלוסייה הארמנית בטורקיה באותה העת.

בתקופת המלחמה, הוריה של סוניה השכירו חדר בביתם לקצין בדרגת אלוף מצבא רוסיה והוא סייע להם להימלט מטורקיה בכרכה שלו. הם כמו רבים אחרים, ברחו מהאזור אחוזי פחד וחרדה לגורלם, יחד עם ילדיהם והשאירו את הבית וכל רכושם מאוריהם. הם האמינו שמדובר באירוע זמני וקברו בחצר ביתם כסף וכדים מלאי זהב. הם לקחו במטפחת רק מעט זהב שיוכל לממן עבורם את הבריחה והחזרה.

היחידי במשפחה שהחליט להישאר הוא סבא של סבתא רבה סוניה, הוא החליט להקים גרילה של פרשים, אך כל הגדוד נתפס ונרצח על ידי הטורקים וסבא של סוניה ביניהם. סוניה ומשפחתה עברו להתגורר בארמניה, בעיר יראוון. סוניה התחתנה שם עם נער בן 19 בשם יורי ונולדו להם ארבעה ילדים. סבי הוא הבכור מביניהם. אחיו הצעיר נהרג בשנת 1995 בתאונת דרכים. שני אחיו בחרו להישאר בארמניה וסבי החליט לעלות לארץ. סוניה נאלצה לעבוד בכמה עבודות בכדי לפרנס את משפחתה.

כעבור שנים רבות, בתום תקופת המלחמה, משפחתה של סוניה חזרו בכדי לקחת את רכושם הקבור באדמה, אך גילו שהוא נבזז ושהם נותרו מחוסרי כל.

שמיכת הטלאים של סבתא רבתא סוניה

סבתי סוניה הותירה לי בירושה מתנה מאוד מיוחדת – שמיכת טלאים שתפרה בעצמה לפני 30 שנים.שמיכה זו היא המזכרת היחידה ממנה ואני נוהגת להתכסות בה בימות הקיץ החמים. אני מתכסה בסמיכה זו וחושבת שהיא מזמן איננה בין החיים ואיך הטלאים הקטנים והצבעוניים מתחברים יחד בסמיכה אחת כמו סיפורי החיים שלה ושל משפחתה שמתחברים למארג אנושי מלא בגבורה ואומץ.

סוניה נפטרה בשנת 2012 לאחר שנפלה ונחבלה.

הזוית האישית

קאטרין ארמגניאן: סיפורה של סבתא רבתא סוניה לימד אותי כמה החיים שבריריים ויכולים להשתנות ברגע מקצה לקצה. למדתי כמה חזקה וגיבורה הייתה סבתא רבתה וזה העצים אותי. מעולם לא שמעתי על סיפורה לפני כן.