מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפס שמרוקו בשנת 1939, להוריי מסעודה ויעקב שטרית. הבית שבו גדלתי היה בית קטן מאוד מחולק לשלושה חדרים וכל שכן גר בחדר . בבית דיברנו בשפה ערבית מרוקאית ולמדנו בבית ספר אליאנס את השפה הצרפתית. מכיתה ח' עברתי לבית ספר מקצועי ולמדתי תפירה, רקמה וגזירה. הייתה לי חברה אחת שקראו לה ססיל ומאוד אהבתי אותה כי היא הייתה במצב כמו שלי ותמיד הכנו שיעורים ביחד. אנו הילדים נהגנו לשחק ג'ולות, אבנים, קפיצה בחבל, פורפרות, קלאס ומחבואים. נסענו לטיול שנתי בצפון העיר יפרח.

בעיר פס היה שער שהפריד בינינו לבין הערבים. בלילה הערבים היו מנסים להיכנס דרך השער ולשלוט עלינו. לכן היינו סוגרים את השער ובבוקר פותחים אותו.

אמי הייתה עקרת בית ובגיל צעיר, 23, נפטרה. היא נולדה בספרו שבמרוקו ב- 1919. אבי עבד בבית חרושת ליין.

מנהגים מיוחדים: בפסח במימונה היינו מתחפשים כמו בפורים בישראל. כל הבתים היו פתוחים וכל מי שבא היה מתארח ומתכבד במטעמים מתוקים. בחג שבועות היה מנהג שמתיזים מים אחד על השני. בתשעה באב היינו אוכלים מרק מיוחד שקוראים לו חרירה.

עליתי בגיל 14 מפס, דרך צרפת לישראל, והלכנו לגור במושב ספסופה. גרנו במחנות, משפחות רבות, רק שמיכה אחת הפרידה בין משפחה למשפחה. היה קור אימים ובקושי הסתדרנו עם השמיכות שנתנו לנו. נתנו לנו אוכל בתלושים.

נכתב ב- 2011