מאגר סיפורי מורשת

שמי סילביה נולדתי בשנת 1957 במרוקו ויש לי חמישה אחים.

כאשר הייתי בת 5 פרצה מלחמה במרוקו. ערביי מרוקו התקיפו ,אני ומשפחתי ברחנו ממרוקו כי הורי מאוד פחדו שיקרה לנו משהו.

אני עליתי לארץ בשנת 1963 הייתי בת 6, קטנה מאוד. אני כל כך שמחה שהגענו לארץ ישראל בשלום, זה היה החלום של הורי לעלות לארץ ישראל -ארץ הקודש, ולבסוף הם הגיעו למרות שכל השכנים אמרו להם שהם לעולם לא יגיעו לארץ ישראל כי הם שייכים למרוקו כי הם מרוקאים ולא יהודים. אך הם לא התייחסו והמשיכו לקיים את המצוות ולהאמין שיום אחד הם יגיעו לארץ ישראל והנה זה קרה.

לארץ ישראל הגענו באונייה מסע זה ארך כשבועיים.

כאשר הגענו שלחו אותנו למעברות. שם גרנו חמש שנים עד שעברנו לגור בבניין.

היינו מחוסרי כל בהתחלה, אפילו המון פרטים שלנו היו חסרים בתעודת הזהות שלנו, רשמו למשל מספר זהות ותאריך לידה וכדומה ידענו רק את חודש הלידה,לא יכלנו לקחת איתנו כמעט כלום ממרוקו.

לאט לאט הוריי מצאו עבודה וסדרו את הבית, אומנם לא כמו שהיה במרוקו .אני זוכרת שזו הייתה תקופה קשה אבל אבא שלי היה אדם דתי ומאמין חזק וכל הזמן עודד אותנו.

במרוקו היינו משפחה עמידה ועשירה מאוד, לאבא שלי הייתה חנות שטיחים מפוארת ולא היה חסר לנו כלום. אמא שלי לא הייתה צריכה כלל לעבוד,העבודה שלה הייתה לטפל בנו.

לאחר כשנה בערךבארץ, אבא שלי אימץ ילדה שהגיעה ממרוקו ללא ההורים,הוא ליווה אותה ודאג לכל צרכיה עד לחתונתה כאילו הייתה בתו.

בילדותי  למדתי בבית ספר מיוחד לחירשים בחיפה. כל הילדים היו חירשים חוץ מהמורות שהן שמעו, אבל ידעו גם שפת הסמנים, וכך הן תיקשרו עם הילדים.

למדתי עד כיתה ט בבית ספר ולאחר מכן שלחו אותנו לעבוד,עבדתי תקופה במתפרה.

בבית הספר הכרתי את בעלי פרוספר ובגיל שמונה עשרה התחתנתי. יש לנו שלושה ילדים [אתי,עידן ומשה] וארבעה נכדים [מעיין,רון,איתי ואגם].

התחביב שלי הוא לבשל. כל יום שישי המשפחה כולה מתכנסת אצלי לארוחת ערב שישי. אני מאוכזבת שלא חגגו לי בת מצווה אך אני שמחה בשביל אלה שחוגגים לה.

עד היום נשארו להורי זוג פמוטים יפיפים להדלקת נרות שבת וכל יום שישי במרוקו אני ומשפחתי הדלקנו בהם נרות שבת, וגם כיום הורי עדיין מדליקים בפמוטים הללו נרות שבת.

הזוית האישית

מישל- חוויתי חוויה מאוד מיוחדת בתהליך שפת הסימנים. עזרתי לכתוב את סיפורה של סבתה של מעיין. מעיין-החוויה שלי היא מאוד מיוחדת ולא כל יום ניתן לחוות שיתוף בין סבתא ונכדה בכדי לשמר את ספור חייה. אני וסבתי שיתפנו פעולה כדי שהסיפור יהיה מענין.