מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שליחות ורבי מסביב לשעון

סבתא שטערנא שרה
סבתא וסבא דייטש
יצאתי בגיל 5 וחצי וחזרתי בגיל 17 ותודות לכך זכיתי להישאר בת חב"ד אמיתית

שלום!

שמי שטערנה שרה דייטש ואני סבתא של נחמה דינה אלפנביין. נולדתי במומורוסי שבצרפת ואני קרויה על שם הרבנית שטערנה שרה, אשת האדמו"ר הרש"ב ואמו של האדמו"ר הריי"צ.

ילדותי

בילדותי גרנו  בבניין,  שבו גרו כל הפליטים, חסידי חב"ד, שברחו מרוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה. גרתי שם, בארמון במומורוסי עד גיל חמש. אמנם, גרנו בשכונה גויית, אבל היה לנו בית כנסת. את אחת הקומות שבבניין הפכנו לבית כנסת. לאט לאט, הרבי שלח את משפחות החסידים לכל העולם, עד שנשארו במקום 30 משפחות בלבד.

הרבי הורה למשפחות שנשארו שהם ימשיכו בצרפת את השליחות. כשהייתי בת חמש עברנו לאובערוילה. שם אבי, הרב שלום מענדל קלמנסון, היה שוחט ומוהל, וכך היה לנו בשר כשר. פירות וירקות, מלח וסוכר קנינו בשוק כי אין בהם בעיה של כשרות. את כל שאר מצרכי המזון כגון: עוגות, לחם, אטריות ועוד הכינה אמי שתחי‘, בתיה.

שכרנו בית ובית כנסת במקום, ואת המקווה עשינו במחתרת. לאחר מכן מצא אבי שטח ובנה בו בית כנסת וגן ילדים. אחר כך המוסדות התרחבו והוא הקים את בית ספר "שניאור". היהודים במקום נפגשו בשבתות-במסיבות שבת ובשיעורי תורה. עד היום אני זוכרת, שהיה איש אחד שהיה מחלק לנו סוכריות כל שבת.

באובערויליה עדיין לא היה גן יהודי, אבי כתב לרבי ושאל אותו האם ביתו (אני) יכולה ללכת לגן גויי בבוקר? אמנם בצרפת היה בית ספר חב"ד, ’בית רבקה‘ והייתה בו פנימייה לבנות שלומדות מחוץ למקום, אך אבי חשב שלא מתאים שבגיל  כל כך צעיר אני אלמד בפנימייה (מחוץ לבית). הרבי ענה לאבי. "ברוסיה  הייתה מסירות נפש כדי לא לשלוח את הילדים לבית ספר גוי, ואתה אומר שאתה מוכרח“?? כמובן שעם קבלת התשובה מהרבי נסעתי ללמוד בפנימיית בית רבקה.

בפנימייה בבית רבקה

יצאתי בגיל 5 וחצי וחזרתי בגיל 17 ותודות לכך זכיתי להישאר בת חב"ד אמיתית!! תלמידה בבית רבקה!! בכל יום למדנו 8 שעות, בארבע השעות הראשונות של יום הלימודים למדנו לימודי קודש, ובארבעת השעות האחרונות- לימודי חול. היינו אוכלות ארוחת צהריים ומיד אחר כך עושות שיעורי בית. אחר הצהריים היינו משחקות ב5 אבנים, כדור, קלאס, קווה-קווה וריקודי בלה. אהבתי במיוחד לשחק בחבל וכדור. בשעות הפנאי הייתי קוראת ספרים ושומעת ניגונים. חברותי הטובות בפנימייה היו: רבקה-אחותו של הרב גורביץ, שני אחיותיו של הרב גולדברג, בת דודתי בלה קלמנסון(עכשיו גולדשטיין), פרומה בלינוב ושטערנה זיקסין. היו לי מורות: הייתה לי מורה אחת מישראל, שהייתה מנגנת באקורדיון והיא לימדה אותי לנגן בחליל. היא הקימה מקהלה ואני ניגנתי בה. הייתה לי עוד מורה שהייתה מביאה לי בולים, היא ידעה, שאני אוהבת ואוספת בולים. במיוחד אהבתי את המדריכה שלי, רחל, שהייתה מארץ ישראל. הייתי תלמידה חרוצה ולמדנית וגם קצת שובבה. ידענו שצריך ללמוד הכול, אבל בכל זאת היו מקצועות שאהבתי במיוחד והם: היסטוריה, התעמלות, חסידות, חומש , יהדות ופרשת שבוע.

כמו בכל פנימייה היה לנו חדר אוכל, ומבין האוכל שהגישו, אהבתי במיוחד קוסקוס ולחם. בבית, כשהייתי קטנה יותר, אהבתי מרק ובשר טחון. במהלך 12 השנים שלמדתי בבית רבקה, קיבלתי חינוך חב"די אמיתי. המשמעת הייתה מאוד חזקה והעונש על הפרת סדר ומשמעת היה- לא לנסוע הביתה לשבת חופשה. בשבתות הייתי עושה "מסיבות שבת".

אחת לשבועיים הייתי מגיעה  הביתה לשבת חופשה. הבית שלנו היה מאוד איכותי וערכי והתנהל בדרך החסידות. היו לי 7 אחיות ושני אחים ששמותיהם מופיעים כעת לפניכם: בילא רישא גינזבורג רבקה ליפסקר פיגא מלכה לוויטין חינא רחל ברוכשטט לאה רסקין חיה ניסלביץ יוסף יצחק קלמנסון מאיר שמחה קלמנסון.

אספר לכם מעט על הוריי:

לאבי קראו שלום מענדל קלמנסון. הוא היה יהודי מאוד חסידי ומקושר לרבי. הוא בנה בפראג בית ספר לבנות ’בית שרה‘ אחרי המלחמה. הוא היה שוחט ומוהל.  כשהגענו לאובערויליה אמר לו הרבי להקים בית ספר. ואבי הקים את בית ספר "שניאור" והוא היה המנכ"ל שלו.

לאימי קוראים בתיה לבית חן. היא הייתה אישה מאוד צנועה, חרוצה, חסידית, מסורה, טובת לב ומפרגנת לכולם. בהתחלה היא הייתה רק בבית, ואחר כך היא הייתה הנהגת הראשונה בצרפת!! היא הייתה טבחית מעולה, וכיום היא אם הבית בבית ספר שניאור. הורינו נתנו לנו דוגמא חיה נפלאה; הם אף פעם לא הרימו את קולם ותמיד תמיד עשו מה שהרבי אמר. הם תמיד לבשו צנוע כמובן, כמו פעם.

היום יש הרבה בגדים וכמעט, שאין מקום בארון מרוב בגדים. אבל פעם היה לנו קצת. לי לדוגמא, היו שני בגדים ליום חול ובגד אחד לשבת. כשהייתי יותר קטנה, לפני שעברתי לבית רבקה, אכלנו בצהריים מרק טחון ו-3 כפיות בשר. שאבי שחט, כמובן. הממתקים בביתנו היו תפוז ותפוח. ורק פעם בשנה! בפסח, היינו מקבלים במשלוח מיוחד משוויץ שוקולד כשר לפסח למהדרין.

פעם אחת אמי נסעה לניו יורק, אל הרבי וראתה שם את הרבנית חנה. הן דיברו יחד ואז הרבנית חנה שאלה את אמי כמה בנות יש לה "שבע בנות" ענתה לה אמי "והן אוהבות שוקולד?“ שוב שאלה הרבנית חנה "בוודאי!“ ענתה אמי, תמהה לפשר השאלות. ואז הביאה לה הרבנית חנה 7 קוביות "תחלקי את זה לבנותיך, כשתחזרי לצרפת“ אמרה הרבנית חנה. ואכן, כשחזרה אמי לצרפת היא חילקה לנו את השוקולד. ואמרה לנו שזה "שוקולד מיוחד שנתקבל מהרבנית חנה!“

אני זוכרת שפעם אחת ישבתי על יד אדן החלון בביתנו, כשלפתע עפה מהחלון – לתוך הבית… תרנגולת!! ואני מאוד נבהלתי…

העלייה

לפני החתונה עשיתי שליחות בבית רבקה ליד הוריי. כשהתחתנו בעלי, שהיה ירושלמי, שאל את הרבי האם להמשיך את השליחות? והרבי ענה שנמשיך לעשות את השליחות למשך תקופה. נשארנו בשליחות בצרפת עשרים וחמש שנה לאחר החתונה. עלינו לארץ לפני 21 שנה, בשנת 2000 (למניינם) כשהייתי בת 45. הגענו למגדל העמק, אני ב"ה ידעתי לדבר טוב עברית, כי לימדו אותנו בבית רבקה עברית. שמחנו לעלות לארץ ולהגיע למגדל העמק. כי יש שם קהילה של חב"ד, ובן דוד של בעלי גר שם, גרנו בבית שכור, עד היום בעצם. ב"ה נקלטנו טוב, הילדים הקטנים נכנסו לחדר חב"ד במגדל העמק, והגדולים בישיבות השונות בארץ.

תמונה 1
הנחת של סבתא

הזוית האישית

נחמה דינה הנכדה: תודה רבה לך סבתא! סיפור חייך מרתק! נהניתי לשמוע ולהחכים, מאחלת לך הרבה שנים של בריאות, נחת ושמחה.

מילון

הרבנית חנה
הרבנית חנה שניאורסון זצ"ל[1] (כ"ח בטבת תר"מ - ו' תשרי תשכ"ה), היא רעייתו של רבי לוי יצחק שניאורסון שהיה רבה של יקטרינוסלב, ואימו של הרבי. לאורך עשרות שנות רבנותו ופעילותו הציבורית של בעלה, עמדה לצידו וגם בעת שנאסר והוגלה על ידי השלטון הקומוניסטי נסעה אחריו למקום גלותו. לאחר הסתלקותו עברה את הגבול והגיעה לגור בארצות הברית ליד הרבי.

הרבנית שטערנא שרה
הרבנית שטרנא שרה שניאורסון נולדה בליובאוויטש בט"ו טבת תרי"ט, לאביה אדמו"ר יוסף יצחק (בן הצמח צדק), ולאמה הרבנית חנה - בת הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשרקאס, חתנו של אדמו"ר האמצעי. הרבנית שטרנא שרה הייתה הרבנית החמישית בשלשלת נשיאי חב"ד. הסתלקה בי"ג שבט תש"ב ומנוחתה כבוד בניו יורק.

ציטוטים

”היום הארון מלא בבגדים, ואיננו יודעים מה ללבוש... בעבר כשהיה בגד אחד לא הצטרכנו להתלבט... “

הקשר הרב דורי