מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שרה גולדברג (זלמנוב) על שם שרה אימנו. קראו לי כך משום שלאחותי הגדולה קראו רבקה לאה, והוריי רצו שיהיה לנו במשפחה שם נוסף מארבעת האימהות, ולכן קראו לי שרה. אני מאוד אוהבת את השם הזה, בגלל הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה תשמע בקולה".

אני סבתא של צביה גולדברג, נולדתי בשנת תשי"ב בבית הרפואה צריפין (אסף הרופא-שמיר) שעל יד כפר חב"ד.

שנות הילדות

בילדותי התגוררתי בכפר חב"ד. בתקופה ההיא הכפר היה קטן, וגרו בו שבעים משפחות בלבד! הבתים היו בתים ישנים, שבהם התגוררו בעבר ערבים, קירות הבתים שם היו עבים מאוד. על יד ביתנו גדל עץ פיקוס גבוה מאוד, שעליו קשרה אמי חבל משני צדדי הענף ואנו הילדים היינו לוקחים כרית, מניחים על החבל ומתנדנדים להנאתנו…הכפר היה הכפר של חסידי חב"ד, שרובם היו עולים מרוסיה, ומעט עולים מתימן ומרוקו. הכפר הוקם על ידי האדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף יצחק). כשהייתי בת ארבע הממשלה הרסה חלק מהבתים שהיו של הערבים, ובנתה לכל התושבים בתים חדשים על חשבונה.

הבתים החדשים נבנו בצורות מלבן וריבוע. בביתנו החדש שנבנה היו: שני חדרי שינה והסלון היה ביחד עם המטבח, השירותים נבנו מחוץ לבית. כשהייתי בת עשר בערך בנינו שירותים בתוך הבית, על חשבון הסלון והמטבח. המיטות בחדר שלנו היו מתקפלות ובבוקר היינו סוגרים אותם ומצמידים אותם לקירות סביב לחדר, וכך היה מקום לשחק. ישנו שבעה ילדים בחדר!

להוריי קראו: אבי, ישראל יצחק ואמי, יוכבד זלמנוב, ולאחיי קראו רבקה לאה, שרגא פייביש, שמואל, מנחם מענדל וירחמיאל.

אבי שימש כשוחט וחבר בוועד הכפר. כחבר בוועד הכפר ובמועצה הדתית, הוא דאג שיתקינו גנרטור בכפר. כדי שבשבת יוכלו להשתמש עם החשמל שיוצר על ידי הגנרטור במהלך השבוע, ולא יהיה צורך להשתמש בשבת בחשמל שמגיע ישירות  על ידי חברת החשמל, מחשש לעבודות המתבצעות בשבת בחברת החשמל.

אמי פתחה את גן הילדים הראשון בכפר, ושימשה כגננת בו מספר שנים. אני הייתי בגן שלה מגיל חצי שנה, אולם כשהיו ברוך ה' תינוקות רבים בבית, פסקה אמי לעבוד, והייתה לעקרת בית. רק כאשר הילדים גדלו, היא יצאה לעבוד, היא עבדה בתפקיד אם הבית בפנימיית 'בית-רבקה' – בתיכון של הבנות בכפר -. אמי גם הייתה חברה בוועד נשי חב"ד בכפר חב"ד.

אבי היה תלמיד חכם עם שכל ישר, עומד על דעתו, תקיף, מסור מאוד, דואג לזולת וירא שמים גדול. אמי הייתה מחנכת דגולה וחכמה, עם הרבה סבלנות, טובת לב וחושבת תמיד על הזולת, סייעה לאנשים לפתור בעיות  והייתה מוכשרת מאוד בכתיבה- היא חיברה סיפורים ושירים שונים.

בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה תקופה קשה מאוד מבחינה כלכלית בארץ, היינו אוכלים בצמצום. למשל – ארוחת בוקר הייתה פרוסה מרוחה בשכבה דקה של חמאה עם רבע עגבנייה (העגבנייה הנותרת חולקה בין כל בני המשפחה…) ארוחת הצהריים – הייתה מנת עוף, שכללה כנף או חלק מגרון עוף. ובארוחת הערב היינו אוכלים לחם עם ממרח שוקולד שאמי הכינה בעצמה ממרגרינה, קקאו וסוכר. או לחילופין היינו אוכלים בערב לחם עם מרגרינה ושום, שהיינו מגרדים על החלק הקשה של הלחם. הממתק שהכי אהבתי היה וופלים לימון.

בבית שלנו התארחו בכל שבת הרבה אורחים שהיו מעוניינים לחוות את חווית השבת בכפר חב"ד. אבא שלי, היה אחראי על האירוח של קבוצות שבאו להתארח בכפר, וכמובן שתמיד אבי דאג שגם אצלנו מידי שבת יהיו אורחים מאותן קבוצות.

למען חינוך הילדים – שיתוף פעולה עם נשות הקהילה במגדל העמק

בשנת הילד והילדה

בעקבות הכרזתו של הרבי מליובאוויטש על שנת תשמ"ט כשנת הילד והילדה, וכן גם ששנת תשמ"ט, תהיה שנת מעשים טובים – שהם ראשי התיבות של השנה אז – "תשמ"ט". נרתמה קהילתנו במגדל העמק ליישם את ההכרזה של הרבי.

הקהילה של חב"ד במגדל העמק הייתה אז קהילה קטנה שמנתה כעשרים משפחות צעירות בלבד. הילדים הבוגרים במשפחות אלו היו בגילאי 13….היו אלו המשפחות הראשונות של חב"ד שהגיעו למגדל העמק כשלוחים של הרבי למקום. המשפחות (עפ"י סדר הא'-ב') הן: גאלדבערג, גורביץ', הנדל וסגל.

נשות השלוחים לקחו על עצמן את האחריות לפעילות עם נשות העיר, על נשות הקהילה וילדיהם.

בשנת שלאחריה, תש"נ, הורה הרבי להוסיף בשיעורים. ואז החלטנו לעשות מעשה טוב מיוחד המתאים להכרזותיו של הרבי, להקים שיעורים שבהם תהיינה שותפות כל נשי ובנות חב"ד בעיר. הפעילות המיוחדת התקיימה בחופש הגדול, בכל יום בין השעות שש לשבע בערב. לפעילות זו קראנו בשם "ישיבת ערב לבנות מלך מגדל העמק" את הפעילות הפעילו כל נשות חב"ד במגדל העמק, כל אישה התנדבה לעשות פעילות בתחום מסוים לפחות שעה בשבוע, כגון סיפור חסידי, לימוד ניגון חב"ד, הרקדה, אומנות וכדומה. כל הבנות מגיל 3 עד גיל 13 חולקו לקבוצות על פי גילאים, וב"ה היו הרבה קבוצות. הפעילות הייתה לפי מערכת מאורגנת ומסודרת. במסגרת הפעילות, קיימנו מבצע של לימוד משניות – שינון של מסכת "פרקי אבות" בעל פה.

לקראת סוף החופש ארגנו מסיבת סיום רצינית, שבה הופיעו כל הבנות המשתתפות בפעילות. הן הופיעו במקהלה, בריקוד, או בהצגה. זו הייתה פעילות מקסימה! פעילות המחזקת ליראת שמיים והתקשרות לרבי. ועכשיו, לאחר 28 שנה אני יכולה לומר שאכן כל הילדות שהשתתפו אז בפעילות בנו בתים יפים וחסידיים. אני בטוחה שפעילות זו תרמה לעניין!

יהי רצון שנזכה להתראות עם הרבי בגאולה האמתית והשלימה תכף ומיד ממש!

הזוית האישית

סבתא שרה משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתה צביה ומספרת לה את סיפורה.