מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל-אביב בשנת תשי"ב ( 1952) להוריי, מרדכי אהרון  ולאמי מלכה חיה מלוב. הוריי נתנו לי את השם יהודית על שם סבתי.

חוויות ילדותי

השפה המדוברת בבית הייתה עברית. גרנו בבית קטן של דירת חדר וחצי ומטבח קטן שם אימא שלי בישלה את כל התבשילים. היה לנו גם מקלחון קטנטן, ששם התקלחנו.

בילדותי, לא הייתה לנו מכונת כביסה. את הכבסים היינו מכניסים לקערה גדולה מפח או אלומיניום וממלאים אותה במים וסבון. את הקערה שמנו מעל הפרימוס הבוער. הפרימוס היה מיכל מתכת שמנמן שלתוכו היינו מכניסים נפט. המיכל  עמד על רגליים דקות ומעליו היה המבער, על המבער היינו שופכים קצת ספירט. סביבו הייתה מסגרת מתכת, שעליה היינו מניחים את הקערה. מתוך המיכל השמן של הפרימוס הייתה בולטת ידית, את הידית היו דוחפים בכוח כמה פעמים ויוצרים לחץ בחלקו הפנימי של המיכל. הלחץ היה גורם ללהבות האש לפרוץ מראש המבער. הפרימוס היה יורק אש על תחתית הקערה, המים בכלי היו רותחים. כשהפרימוס דלק היה רעש חזק מאוד, אנחנו הילדים היינו מתעוררים מהרעש העצום של הפרימוס. כדי לשפשף את הכתמים הקשים שעל הבגד השתמשנו במשטח מעץ או ממתכת שהיו בו בליטות, ועליו היו משפשפים את הבגדים.

במהלך העבודה הפרימוס היה מתלכלך והתפקיד שלי היה לנקות ולהבריק אותו בסיום העבודה. איך הייתי מנקה אותו? שפשפתי את הפרימוס באבקת רם ולימון, עד שהיה מבריק כמו מראה…..

כשהיינו ילדים, שיחקנו  הרבה בחצר. כי בבית לא היו הרבה משחקים ולא הרבה מקום. שיחקנו הרבה ב'קלאס שמיים', משחק, שהיה אהוב עלי מאוד. אהבתי במיוחד לשחק עם חברתי הטובה מרגלית. אהבתי לשחק במיוחד עם חברתי הטובה מרגלית. ליד הבית שלנו הייתה חורשה, לשם היינו הולכים, אני אחיי ואמי היקרה, כמעט כל יום אחר הצהריים. ובקיץ היינו הולכים עם אמי לפחות פעמיים בשבוע לים.  ובחזור מן הים אמי הייתה מפנקת אותנו בקרטיב, זו הייתה אטרקציה ממש.

הזיכרון הכי מתוק שלי הוא, כשאמי הייתה לוקחת אותנו לטייל בנחל הירקון.

משפחתי

לאחי הבכור קוראים חיים. אחריו שמות אחיי הם: אברהם, יחיאל, אני הרביעית ואחרי, אחי הצעיר בנימין.

אבי עסק למחייתו כחלבן. הוא היה מחלק  חלב לאנשים. בילדותי לא היה חלב בשקיות או בקרטונים, אלא בבקבוקי זכוכית. עד היום יש לי בחצר בקבוקי זכוכית ופרימוס ישנים מפעם. אימא שלי הייתה עקרת בית, שגידלה אותנו, הילדים, בחום ובאהבה, היא הייתה מכינה לנו אוכל חם, טעים ומזין. אבי עבד קשה מאוד, אך יחד עם זאת, הוא לא ויתר על לימוד תורה. כשהוא חזר מהעבודה הביתה, הוא היה מתיישב ולומד תורה. הוא גם דאג שנעשה הכל על הצד הטוב ביותר. למדתי המון מהוריי, הם היו אנשי חסד של ממש, הם דאגו לתת אוכל לעניים  ועוד… אני  מתגעגעת מאוד לאימא שלי ע"ה.

אבי – מרדכי אהרון

אמי – מלכה-חיה

החיים בתל אביב

את הקניות ערכנו בחנויות שבסביבה. גרנו בשכונה יהודית, שתושביה לא היו שומרי תורה ומצוות. בכל שבת אני עם  אחי יחיאל היינו עורכים "מסיבות שבת" לילדי השכונה. מקומות המפגש שלנו היו אך ורק בבית הכנסת. התפללנו בבית כנסת "שלום" מרחק של 10 דקות הליכה מהבית שלנו.

בבית הספר הייתי תלמידה טובה, למדנית וחרוצה. אהבתי ללמוד את כל המקצועות. המורה שזכורה לי לטוב היא המורה יוטה, המחנכת שלי בכיתה ז' וח'. היא השקיעה רבות בתלמידותיה. שלוש פעמים בשנה קיבלנו תעודות. חנוכה, פורים וסוף שנה. במסגרת בית הספר נערכו טיולים. נסענו ברכב שנקרא 'טיולית' , מעין משאית, בה היה קבועים ארבעה ספסלים. והכי כיף היה לשבת בקצה ולראות את הנוף.

חוויה מיוחדת, שחרוטה בזיכרוני עד היום, היא מסיבת הסיום של כיתה ח', בה נבחרתי לשחק את התפקיד הראשי בהצגה.

שחקנית בתפקיד ראשי בהצגה

חלום חיי

החלום שלי היה להיות מורה. וזה אכן חלום שהתגשם. הייתי מורה בבית ספר חב"ד בחבל תענך. זו עבודה, שמאד נהניתי בה ונתנה לי סיפוק אדיר. לא הייתי בוחרת בשום מקצוע אחר. זו עבודה שעבדתי בה כל הזמן.

מנהגי בית אבא

מנהגי חב"ד היו בעצם מנהגי הבית שלנו, והם היו אור לרגלינו. כמו כל עם ישראל. את ימי ההולדת במשפחה חגנו בהתוועדות חסידית עם פארבייסן, כיבוד.

חיי הנישואין

בשנת תשל"ב הכרתי את זיידע, סבא, בעלי. ובחודש אלול תשל"ב נישאנו בשעה טובה ומוצלחת, בעיר בני ברק. הייתי בת 20  בנישואיי. בשליחות הרבי שליט"א מליובאוויטש יצאנו לגור בעיר עפולה. בגיל 21.5 נולדה לנו ביתנו הבכורה. נולדו לנו ב"ה תשע בנות ושני בנים בלעה"ר. נכדים?! ב"ה כבר 61 כן ירבו. פלוס שתי נינים. ועוד היד נטויה. הילדים באים לבקר אותנו ב"ה. הנחת שלנו זה הבילוי המשותף עם הילדים והנכדים.

סדר יומי קבוע יחסית. קימה. תפילה. ארוחת בוקר. סידור הבית. קניות. פעילות בגמ"ח. ופעם בשבוע חלוקת מזון לנזקקים. לכבוד שבת אני מבשלת סלטים, וזיידע( סבא) אחראי על הבשר והדגים. על סלט ירקות אני לא מוותרת אפילו בשבת. בשבת תמיד יש אורחים ובזמן הסעודה מנגנים אצלנו מניגוני חב"ד.

השליחות בעיר עפולה

עם השנים, הקמנו את "בית מעשים טובים". מרכז שליחות לציבור הרחב. יש בו גמ"ח לשמלות ערב ושמלות כלה, משחקיה לילדים, בית כנסת, אולם אירועים. מתקיימים בו שיעורי תורה לגברים ונשים, פעילויות לילדים.

הזוית האישית

חני מקובצקי:  מאד נהניתי לשוחח עם סבתא ולשמוע את הסיפורים שלה. הסיפורים היו מאד מעניינים. היה כיף לשמוע איך היו החיים פעם. למדתי והחכמתי. אני בטוחה שגם סבתא נהנתה, אין לי ספק. ויה"ר שמשיח יבא במהרה ונזכה להיות מאוחדים עם כל הסבים והסבתות שלנו.

 אני, חני  מתעדת את סיפורה של סבתא שלי