מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו

לירי וסבתא נגה
נגה ואמה שושנה מרינברג דניאלי
סיפורה של סלה קלינסקי

ספור משפחת משה קלינסקי מלודג' כפי שסיפרה לי אמי, שושנה דניאלי-מרינברג

משה קלינסקי

סבא משה קלינסקי נולד בשנת 1864 וחי בעיר לודג' שבפולין. הוא היה חבר ועד הקהילה, חזן בעל קול יפה וניהל את בית הקברות היהודי. ליד בית הקברות הייתה לו דירה. בדיחה שהייתה נפוצה שם באותם הימים הייתה, שהיו מאיימים על מישהו: "אם לא תשמע בקולי, נשלח אותך לקלינסקי…".

משה היה איש יפה, כנראה ג'ינג'י, כי נקרא "משה האדום". מאשתו הראשונה, רוזה, נולדו לו עשרה ילדים: פולה, לולה, זאב, הלה, גיניה, סלה, יוסף, רינה, אברהם ושמוליק.

סבא קלינסקי אהב את סבתא רוזה לפני נישואיה הראשונים. מכיוון שסבא לא היה ממשפחת רבנים השיאו אותה בהיותה בת 17-18 עם בחור למדן שהיה חולה, וכמה חודשים אחרי החתונה נפטר. כאלמנה, היא נחשבה לסוג ב' ואז מיהר משה קלינסקי להתחתן אתה.

משנפטרה רוזה, בי' חשוון 1912, נשא לו סבא משה לאישה "רווקה זקנה" בת 24, יסכה. כשנשאלה מדוע היא נישאת לאלמן זקן עם עשרה ילדים ענתה: "אין דבר, אני כבר אסלק אותם". ובאמת, לאט לאט ברחו הילדים מהבית.

סבא משה  היה ציוני והיה מתקדם בדעותיו. כשהתקיים הקונגרס הציוני בבאזל הוא רצה לנסוע לשם. ארז מזוודה קטנה ויצא לדרך מלודג'. כשהגיע לאיזו עיר, עדיין בפולניה, רדפו אחריו אחיה של סבתא רוזה ואמרו לו שלא יעז להשאיר אותה עגונה. שייתן לה גט או שיחזור הביתה. כל חייו הצטער שלא הגיע לקונגרס.

בשנת 1936 עזב סבא משה את אשתו יסכה ועלה לארץ ישראל. אכל עגבניות בהסתר כשכולם חשבו שהן טרפה כי לא ידעו מה זה. אמר שמה שצומח באדמה לא יכול להיות טרף. היה מסתגר, חותך עגבניה, שם מלח, מברך ברכה ואוכל.

כשהגיע לישראל היה מבלה את הקיץ בגבע ובחורף התגלגל בין הבנות. אף חתן לא רצה אותו. כשגר אצל סלה היה ישן עם הילדים. היה מתעורר בלילה ויושב ללמוד. אהב לאכול קרטופלנק (מרק תפוחי אדמה)  ובורשט. היה איש נוח. למרות שהיה שומר שבת לא העיר לסבא יצחק כשהיה מעשן בשבת…

לבסוף חלה בפרקינסון ואושפז בבית אינוולידים. שם נכנס פעם לעשות מקלחת (היה נקי מאד, פדנט) נפל ושבר את האגן. מאז נשאר במיטה עד שנפטר בשנת 1945 בהיותו בן 80. סבא משה קלינסקי נפטר בכ"ו סיון 1945. הוא קבור בבית הקברות נחלת-יצחק בתל-אביב

סלה  

נולדה בשנת 1898. בגיל 12 התחילה לעבוד כשוליה של תופרת. כשאימה מתה ואביה התחתן עם אישה צעירה, עברה לגור עם אחיותיה הלה וגיניה בחדר שכור בעיר. (הבית של סבא משה היה מחוץ לעיר, ליד בית הקברות). הן יצאו מהבית בהיותן בנות 16-17, שכרו חדר וחיו לבד. בתחילה הלה וסלה היו תופרות בגדים  וגיניה תפרה כובעים. וכשלא רצתה לעבוד, ניהלה גיניה את משק הבית והלה וסלה עבדו בתפירה.

סלה הכירה בחור שניגן בתזמורת, שהיה אהבתה הראשונה, אך הוא עזב אותה והיא הייתה אומללה. בשנת 1925, בהיותה בת 27, עלתה לארץ ישראל. היא עבדה בפתח-תקווה במיון עלי טבק וגרה עם חברות. הכירה את יצחק, (היה צעיר ממנה בשנתיים, עלה לישראל מבסרביה), שהיה בחור יפה, שטני עם עיניים כחולות, שקט וביישן. הם נישאו בתאריך 31.5.1925, גרו בחדר אחד בצריף עם כמה משפחות. היה מטבח משותף לכולם ושירותים בחצר. יצחק המשיך לעבוד בפרדסים וסלה עבדה כתופרת. עשתה תיקונים.  בתאריך 30.1.26 נולדה שושנה. כשהייתה שושנה בת כמה חודשים, קיבל יצחק עבודה כעגלון, מחלק נפט בחברת הדלק "של".

כשיצחק החל לעבוד בחברת "של" עברו לגור בתל-אביב. הם גרו ברחוב בילו בחדר אחד בתוך דירות משותפות ועברו מפעם לפעם לחדר אחר, אך תמיד באותו רחוב ותמיד  בצריפים. לבית בנוי זכו להגיע רק כעבור שמונה שנים לערך. מצבם הכלכלי היה תמיד קשה. סלה נאלצה לעבוד בבתים אחרים ככובסת, מבשלת, תופרת. אך תמיד כשחזרו הילדים מהגן ומבית-הספר כבר הייתה בבית.

יצחק עבד בחברת "של" הבריטית. בשנת 1939 מצבו הכלכלי השתפר בעיקר בשל גניבת דלק. כשנתפס, פוטר מעבודתו בשנת 1944. בכסף שחסך  קנה משאית עם שותף. הם עבדו בשביל הצבא הבריטי אך המשאית לא פרנסה שתי משפחות ולכן מכרו אותה. הוא קיבל עבורה 300 לירות והתכונן לקנות משהו אחר. הוא שמר את הכסף בבית ויום אחד הגיע האח החורג של סלה, הג'ינג'י, וגנב את הכסף. יצחק התחיל לעבוד כנהג מונית שכיר.

כשהייתה סלה ילדה, עוד בפולין, היו לאחותה פולה ובעלה גאלין שכנים עניים מאד, משפחת בז'ז'ינסקי. אב המשפחה היה אכזר ורודן. הוא לא הרוויח דבר אך דרש מאשתו להגיש לו בשר, דגים וקומפוט. לילדים לא היה מה לאכול ובגד ללבוש. הם היו חכמים ואינטליגנטים והתביישו בעניים. מידי בוקר, כשמשפחת קלינסקי הייתה מקבלת סל עם לחמניות, הייתה סלה "גונבת" לחמניות ומביאה להם. לימים, אחד מבני המשפחה היגר לברזיל והתעשר שם. כשביקר בארץ ישראל וראה את מצבם של סלה ויצחק, זכר לה חסד העבר ושלח ליצחק מתנה, מכונית דודג' שחורה. בתחילת שנות ה-50 עבד יצחק בחברת המוניות "קופל".

שושנה נישאה ליעקב מרינברג ונולדו להם שלש בנות: רחל'ה, נגה וטלי. דניק נישא לצופיה לבית גליקמן ונולדו להם ארבעה ילדים: ענת, רוביק, איל ויובל.

הנכם מוזמנים לצפות במצגת הכוללת תמונות:

הזוית האישית

נגה: סלה נפטרה בי"ז אדר א' תשכ"ב. היא קבורה בבית העלמין קרית שאול, גוש 6, אזור 2, שורה 23, מספר 25.

מילון

לודג'
שם עיר בפולין

ציטוטים

”שלך לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו“

הקשר הרב דורי