מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ ישראל בתל אביב בשנת 1936. ישראל הייתה קטנה עם מעט תושבים. גדלתי בשכונת פלורנטין שהייתה אז שכונה מאוד קטנה ומשפחתית, כולם הכירו את כולם. ברחוב שגרתי הייתה שדרה וכל יום אחר הלימודים כל הילדים היו מתאספים בשדרה למשחקים.

 

שתי חוויות זכורות לי במיוחד:

 

הראשונה: לפני קום המדינה העוצר הגדול- העוצר הוכרז על ידי השלטון הבריטי על הישוב העברי, הם רצו לחפש נשק (שאסור היה על היהודים לשאת) וחברי מחתרות עבריות. העוצר נמשך ארבעה ימים ואסור היה לצאת מהבתים, אני זוכרת שאנחנו הילדים היינו יורדים לכניסת הבניין ומתגרים בחיילים הבריטים שנקראו אז "כלניות" (חיילים צנחנים) ברגע שהחיילים היו מתקרבים היינו בורחים חזרה לתוך הבניין.

 

השנייה: השלג בשנת 1950 בתל אביב, לא היה לנו מושג איך נראה השלג ברחובות, לא הייתה טלוויזיה ולא טסנו לחו"ל כך שרק יכולנו לדמיין שלג. קמנו בבוקר והכל היה לבן, הלכנו לבית הספר באותו בוקר, כמובן ברגל והגענו לבית הספר רטובים עד לשד עצמותיינו.

 

הייתי חברה בתנועת נוער חלוצית, במסגרת זאת הייתי חברת גרעין שהתגייס לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) ויצאנו להכשרה בקיבוץ חמדיה שהיה קיבוץ ספר (קיבוץ שהיה ליד הגבול). כשהיינו בצבא פרצה מלחמת סיני, כל חברי הגרעין (הבנים) השתתפו במלחמה ואף היו לנו נפגעים.

 

היום אני גמלאית שמבלה את זמנה בספורט, טיולים והרבה עם המשפחה והנכדים. אנחנו אוהבים לערוך ארוחות משפחתיות, לצאת לטיולים ופיקניקים וללכת לבריכה יחד.