מאגר סיפורי מורשת

סבתא גרה במושבה הגרמנית שהיא שכונה בחיפה. את השכונה הקימו הטמפלרים- גרמנים שבאו לארץ עקב אמונתם הנוצרית. "שכונה יפה עם גגות אדומים". הטמפלרים גורשו מכל מקומות מושבם, כי חלקם שיתפו פעולה עם הנאצים. המושבה התרוקנה מתושביה הגרמנים ועברו שם לגור יהודים וערבים. בין היהודים והערבים היו יחסי שכנות יפים והילדים בילו יחד.

במלחמת השחרור היחסים בין היהודים והערבים התערערו. ההורים של סבתא נאלצו לשלוח אותה לקיבוץ רשפים בו חי אריה עם נורית. אפרים עבר לגור עם דודה של אמא של סבתא בהדר הכרמל. בעצם את רוב מלחמת העצמאות סבתא הייתה בקיבוץ רשפים (בת שמונה). בבית של סבתא הייתה עמדה של ההגנה ובבית ממול עמדה של הלגיון. תוך כדי המלחמה חלק גדול מהערבים גורש והמושבה הגרמנית הפכה להיות יהודית. בכיתה ג' סבתא נכנסה ל"שומר הצעיר", ומאז ועד ההגשמה בקיבוץ נחשון סבתא הייתה פעילה בתנועה.

הדירות פעם היו קטנות. להורים של סבתא הייתה דירת חדר, לכן, רוב הפעילויות החברתיות היו בחוץ, בחצרות ועל המדרכות. בבתים לא היו מקררים, טלוויזיות, ומקלטי רדיו. "ילדות יפה ויחפה."

בשנת 1958 סבתא התגייסה לנח"ל. שנה הייתה במחלקת נח"ל בקיבוץ גל-און ואחר כך עם הגרעין שנקרא "יבולים" עברה לקיבוץ נחשון שהפך לביתה. בנחשון סבתא התחתנה עם סבא שהיה גם הוא בגרעין "יבולים". נולדו להם שלושה ילדים: אורי ב-1960, איריס ב-1965 ונועה ב- 1970. במשך השנים סבתא עבדה בדיר, במטעים, בבתי ילדים ובפיקוח כותנה. בשנת 1977 סבתא הלכה ללמוד סיעוד בבית ספר לאחיות בקפלן ומאז- סבתא עבדה כאחות בקיבוץ. בשנת 1990 סבתא וסבא עזבו את הקיבוץ ועברו בכפר שמואל למשך שנתיים, שנתיים בכרמי יוסף ואחר כך עברו לביתם הקבוע עד היום שנמצא בקרית עקרון.

סבתא המשיכה לעבוד כאחות אחראית בכרמי יוסף ובקפלן בטיפול נמרץ ילדים. בשנת 2000 סבתא עברה לעבוד בפנימית "ניצנים" לילדים עם צרכים מיוחדים במשך 10 שנים. מיום שעזבו  את הקיבוץ סבא וסבתא מטיילים הרבה בארץ ובחו"ל ונהנים מאוד מהטיולים עד היום.