מאגר סיפורי מורשת

הסיפור מסופר מזווית ראיה של סבתי, רונית איזקוב:

1967, מלחמת ששת הימים, בעלי (סבא אלי) היה חייל ששירת בחייל הצנחנים ואני הייתי אז חברה שלו מזה כשנה וחצי, שנינו גרנו באותה שכונה במעוז אביב והיינו מין חבורה כזאת.

אלי היה כבר שנה בצבא כשפרצה המלחמה, המצרים סגרו את מיצרי טיראן, מקום שישראל הייתה מעבירה בו ספינות לרחבי העולם, בסגירת מיצרי טיראן הוכרזה המלחמה על ישראל. צה"ל התחיל לרכז כוחות בסיני והמתין בתקווה שלא תפרוץ מלחמה ובכל זאת, רכזו כוחות גדולים מאוד בדרך לסיני שבמצרים. בסופו של דבר בחמישי ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים.

חודש ימים, בזמן שרכזו את כוחות צה"ל ותדרכו אותם לקראת מלחמה אפשרית, אלי כתב לי מכתבים רבים ומרגשים שבו הביע את רגשותיו,חששותיו ותקוותיו לעתיד הלא ידוע, מיותר לציין שאנחנו, בעורף, התכוננו גם לגרוע מכל, הכנו מקלטים, שוכות בין הבניינים עם שקי חול להגנה, אטמנו את החלונות עם דבק נייר עבה כדי שלא יתפזרו זכוכיות, וכמובן, כל אחד בליבו פחד מהבאות.

סיסמת הפתיחה למלחמה ברדיו ובכל כלי התקשורת הייתה "סדין אדום". זו הייתה מילת הקוד. עם השמע מילת הקוד, כל הכוחות פרצו לכיוון עזה, רפיח והיו בדרך לסיני. הגדוד של אלי פרץ לכיוון רפיח כאשר הייתה התנגדות רבה של הצבא המצרי, הגדוד פרץ בשיירה של קומנדקרים כשלפניהם פרצו טנקים ומעל חייל האוויר הישראלי לגיבוי, המלחמה הייתה מהירה מאוד (שישה ימים) אך גבתה הרוגים ופצועים רבים והיו גם הרוגים ופצועים בקרב חיילים ואנשי מילואים גם מהשכונה שלנו במעוז אביב.

קצת לפני תחילת המלחמה, נותק הקשר עם אלי, אז לא היו טלפונים ניידים, וכשלושה ימים לאחר פריצת הקרבות, קבלנו הודעה מבית חולים השרון בפתח תקווה שאלי מאושפז במצב בינוני במחלקה האורטופדית.

מרגע ההודעה נסענו לפתח תקווה לבית החולים בדאגה גדולה למצבו, התברר לנו שבמהלך הפריצה לרפיח גדודו של אלי נתקלו בהתנגדות והם היו חשופים לצלפים, רימונים, ופגזים, היו מפקדים שנהרגו ראשונים כי הם היו בחזית השיירה, וגם הקומנדקר של אלי הותקף ומתוכם נפצעו שלושה שנשארו חברים מאז עד היום, אלי היה הפצועה הקשה מביניהם. אלי נפצע בפנים ברסיס שפגע בו מכיוון האף לאורך הלחיים עד הצוואר ליד העורק הראשי לראש. הרסיס פגע גם בלסת התחתונה ושבר אותה, הוא נפצע גם לכל אורך הזרוע ואצבע אחת הצליחו להציל מקטיעה  אך היא יצאה מכלל פעולה.

אלי עבר מספר ניתוחים בכל החלקים בפגועים בגופו, ומכיוון שגופו היה חסון ובריא, הוא יצא בשלום מכל הפציעות. לאחר ארבע שנים, אחרי חברות ארוכה של שבע שנים, התחתנו ונולדו לנו שתי ילדים מקסימים, אמא שלך ויותם, דוד שלך.

סבי וסבתי בחתונה

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – העלייה בסיפורי ילדים, דרך עיני כותבת הספר ילדות במעברה

הזוית האישית

נהניתי מאוד מההשתתפות בתכנית, למדתי על סבי וסבתי רבות.