שירת התקווה על הסיפון
סבא שרגא מספר אחרי המלחמה הקשה
אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946 , הגענו למחנה עקורים בגרמניה. במחנה היו פליטים יהודים רבים מכל ארצות אירופה.
" במהלך השנים 1946 ו- 1947 חל גידול ניכר במספר העקורים במחנות, עם הגעת פליטים יהודים נוספים ממזרח אירופה, חלק גדול מהם במסגרת תנועת "הבריחה". בנסיבות אלו גדל לחצם של העקורים לעזוב את המחנות, מה שניכר בעיקר בפעילות פוליטית ציונית ואף בניסיונות העפלה (כלומר עלייה בלתי לגלית) לארץ ישראל. פתיחת שערי הארץ לאחר הקמת המדינה, כמו גם המעבר של מדינות המערב למדיניות ליברלית יותר של קליטת הניצולים הביאה לחיסולם של מרבית מחנות העקורים עד שנת 1950 "
הייתי בן 6 כשהגענו למחנה. במחנה התחלנו חיים מסודרים. הוקם בית ספר ואני התחלתי ללמוד בכיתה א' עברית.
סבא שרגא בילדותו
אחרי שהוקמה מדינת ישראל התחילה העלייה הגדולה לארץ. מגרמניה העבירו אותנו לצרפת לעיר מרסיי ושם עלינו על אנייה בשם "העצמאות" שהפליגה לארץ. "עצמאות הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות" בהפלגה רבת מעפילים בדצמבר 1947 שכונתה פרשת הפאנים." זו הייתה אניית משא. במחסנים התקינו מיטות קומות בצפיפות רבה. כך הפלגנו במשך שבוע עד שהגענו לארץ.
האוניה עצמאות
הדבר הכי מרגש שאני זוכר: בכל פעם שהודיעו ברמקול שמדינה מסוימת קשרה קשרים עם ישראל – כולם עלו לסיפון ושרו את התקווה.
הגענו לארץ בשנת 1949, שנה לאחר מלחמת השחרור. הייתי בן 9. בארץ העבירו אותנו מהנמל למעברת פרדס חנה. שהינו שם כחודשיים ולאחר מכן עברנו לחיפה. מאז אנחנו מתגוררים בחיפה.
אני וסבא שרגא משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר הקהילתי כרכור ,
שנת הלימודים תשע"ד
מילון
מעברהצריפים ואוהלים זמניים ששימשו לשכן את העולים החדשים.
אוניה עצמאות
עצמאות הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות" בהפלגה רבת מעפילים בדצמבר 1947 שכונתה פרשת הפאנים.