מאגר סיפורי מורשת

אבי הגיע מהונגריה היישר מהגטו בבודפשט למלחמת השחרור. הוא הגיע ללא משפחה או קרובים, רק עם אקורדיון.

לאחר שנולדתי, המוסיקה הייתה הדבר העיקרי במשפחתנו. מהיום שנולדתי שמעתי תקליטים ונגינה של מוסיקה קלאסית בעיקר. מכיוון שאבי היה בטוח שאני עילוי במוזיקה, נשלחתי ללמוד פסנתר מגיל חמש אצל טובי המורים שבארץ. אבי חלם שכשרוני הגדול יוציא אותי לסיבוב הופעות בעולם, אבל הסתבר שכשרוני ממוצע ובמקום להתאמן בנגינה העדפתי להתרוצץ בחולות חולון עם ילדי השכונה.

בגיל חמש

כך לאחר שלוש שנים הסכים אבי להודות בכשרוני הדל ושוחררתי לשכונה. אבי העביר את תקוותיו לאחי השני, אילן, אך הסתבר שהוא נולד חסר שמיעה מוזיקלית וזייפן מלידה. מזל שאחי הצעיר, רן, נולד מוכשר וכיום הוא מתפרנס ממוזיקה ומלימוד מוזיקה.

למרות חוסר כשרוני, המשכתי לעסוק במוזיקה, לנגן ולשיר ואפילו למדתי הוראת מוזיקה. המוזיקה של אז הייתה מוזיקה ישראלית עם זמרים ישראלים שכיום, כמעט ולא מוכרים: יפה ירקוני, שושנה דמרי וכדומה.

מכשירי השמעת המוזיקה היו רדיו ותקליטים. התקליט הראשון שקיבלתי ליומולדת חמש עשרה היה תקליט של להקה שאהבתי: להקה רוק אנגלית שבמקרה שמעתי אותה ברדיו ושמה היה The Tremeloes,  בשיר המפורסם שלהם: "שקט שווה זהב."

לשמחתי האהבה שלי למוזיקה ושירה עברה לנכדותיי המחוברות למכשיר הנייד.

הזוית האישית

הרגשתי כיף כיאלו זאת הפעם הראשונה. אהבתי מאוד להשתתף בתכנית.

השתתפתי בתכנית לפני שנתיים עם מאיה והעלתי אז את הסיפור: דה וויס בשנות ה- 50 או המנגינה לעולם נשארת.