מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסף ברוך (ג'ון מייקל), נולדתי בקנדה בשנת 1944 וגדלתי בטורנטו.

בקנדה למדתי בבית ספר לא יהודי. אבל למדתי תורה ב"חדר", בימי ראשון, כשלא היו לימודים. לאחר סיום לימודיי בחרתי במסלול הרפואה. למדתי באוניברסיטאות טורונטו, באפלו ומיאמי. כשסיימתי את לימודי הרפואה עבדתי בבתי חולים: צדקה  בניו אורלינס, בית חולים בקווינס, הונולולו ובית חולים קייזר, באוקלנד.

לקראת סיום לימודיי  בשנת 1973,  גויסתי ל-USAF (חיל האוויר של ארה"ב) והתנדבתי לנסוע לפיליפינים. אמרו לי שאני אהנה שם. אפילו הבאתי את הרכב שלי, רכב שלקחתי אותו לכל מקום. שרתי שם שנתיים, ועבדתי שם בבתי חולים. זה היה בתקופת מלחמת ויאטנם.  מכיוון שלמדתי להיות רופא מנתח,  שירתתי בתור רופא.

 תקופת שהותי בפיליפינים

במהלך השירות בפיליפינים, היינו מבקרים בכפרים, כדי לטפל בחולים שם. אבל היו כפרים  שלא ניתן  להגיע אליהם עם רכב, אליהם הגענו  ברגל ובסירות. באחת הפעמים הגענו לכפר, הבתים בו היו עשויים מעלים, דשא, במבוק וצמחיה שונה. מסיבה כזאת או אחרת, ילדים שהיו  בערך בני  אחת עשרה, החליטו שהם רוצים לעשות ברית מילה. אבל זו לא בדיוק היתה 'ברית מילה' בגלל שלא היה אף אחד יהודי, ולא היו ברכות. זו היתה רק 'מילה'.

אנשי הכפר שמעו שרופאים מגיעים והכינו את ההורים. הם ידעו שאנחנו מגיעים עם כל הציוד הדרוש לטיפול רפואי.  הילדים האמינו שאם הם יעברו מילה, זה יהפוך אותם לחזקים.  כשהגענו הם כבר היו מוכנים למילה.  השתמשתי בהרדמה מקומית ועשיתי להם מילה. הם היו כל כך שמחים שעשיתי להם, וההורים לא התנגדו, כי הם ידעו שלא באנו לעשות משהו רע, הם חשבו שמה שאנחנו עושים זה טוב. אחר כך פרסמו גם בעיתון תמונה שלי עורך מילה לאחד הילדים.

רפסודה איתה חצו נהרות והגיעו אל הכפרים

השליחות באי וייק

שלחו אותי לאי וייק (wake island). האי וייקץ נמצא מערבית הונולולו, מזרחית לגואם, ונמצא בטריטוריה של ארצות הברית. הייתי המנתח היחיד באי.

באותם ימים התנהלה מלחמה בין דרום ויאטנם לצפון ויאטנם, היא היתה לקראת סיום, אך היו הרבה פליטים שהסתובבו בשטח. אנשים רבים מדרום ויאטנם ברחו לארצות הברית, הוואי ואל האי וייק. הם עשו זאת משום שידה של צפון ויאטנם, היתה על העליונה. לא היה הרבה מקום על האי, אבל היו בו הרבה פליטים, בעיקר נשים. לא היה בית חולים מסודר, ואני עבדתי בבית חולים שדה.

אחת מהנשים הפליטות היתה בהריון, והייתי צריך לבדוק אותה.  אחרי שבדקתי אותה, אמרתי לה שאני לא חושב שאני אצליח ליילד את התינוק כי הוא גדול מדי.  החלטתי שצריך לעשות ניתוח קיסרי. הבעיה היחידה הייתה שאף פעם לא עשיתי ניתוח קיסרי. התקשרתי להוואי לחבר, שהיה אחראי שם באחד מבתי החולים על ניתוחים קיסריים, ואמרתי לו שאני צריך עזרה. קיבלתי הדרכה דרך הטלפון. זו לא היתה בעיה גדולה ולא התרגשתי, כי הייתי מנתח. בסוף הכל הסתדר, נולד תינוק בריא ושלם, והאימא גם היא היתה בסדר גמור.

אחרי שחזרתי מהאי וויק הייתי בארה"ב עד 1984, ואז עשיתי עלייה, התחתנתי  וחזרתי לארה"ב  וב -1991 עליתי שוב לארץ. אני גר בכפר סבא עד היום. שם נולדו לי שניים  מילדיי, השלושה האחרים נולדו בקולורדו ספרינגס.

יש לי חמישה ילדים ואחד עשר נכדים. שניים מילדיי ושלושה מנכדיי גרים בניו-יורק.

הזווית האישית

מעין: היה מאוד מעניין לשמוע את הסיפורים של סבא. הוא סיפר לי סיפורים שסתם ככה, הוא לא היה מספר. הוא פתח לפני עולמות. בכלל לא ידעתי שסבא שירת בתור רופא, בזמן מלחמת ויאטנם. לדעתי סיפורו היה מעניין מאוד.

סבא יוסף: סקרנו את ההיסטוריה המוקדמת שלי בקנדה, והרחבנו בסקירה שטחית של שנותיי המעצבות. הדיונים הוסיפו והועברו עם האלבומים הישנים הרבים. אני חושב שמעין הוקסמה ביותר מהחוויות הצבאיות שלי, במיוחד במזרח הרחוק, כמנתח של חיל האוויר האמריקני. הזמן שרפרפתי באלבומים היה  מהנה מאוד עבורי. אני מבין שאני לא מקדיש מספיק זמן לחלוק את העבר שלי עם הילדים והנכדים. אני מאוד גאה במעין ויש לי צפיות גדולות ממנה בכל התחומים. אולי היא אפילו תשקול את התחום הרפואי. אני מברך את הוריה על עבודתם הבלתי נלאית.