מאגר סיפורי מורשת

זה קרה בשנת 1967, כאשר הייתי מפקד פלוגה בגדוד 71 של חטיבת הצנחנים, ממשחררי ירושלים. זכורה לי האכזבה שהתפשטה בגדוד ובפלוגה כאשר הודיעו לנו שבמקום לצנוח באל עריש אשר בסיני, מעלים את כל החטיבה לירושלים לתפוס את "הקו העירוני" אל מול הירדנים שהצטרפו למלחמה נגדינו.

את הדרך מהפרדסים של גבעת ברנר (ליד מסלולי שדה התעופה בתל נוף) עשינו בשעות אחר הצהריים המאוחרות בשיירת אוטובוסים שנסעה לירושלים. הנסיעה הייתה בדרך עפר עוקפת, לאורך פסי הרכבת, משום שהדרך הראשית הייתה בטווח אש של הירדנים.

בחשכה הגענו לשכונת בית וגן, היה חושך מוחלט. הרחובות היו ריקים מאדם ומידי פעם נשמעו נפילות של פגזים שהירדנים ירו על העיר. נגשנו לבית שלידו עצרנו, דפקנו בדלת הראשונה שמצאנו. היה זה ביתה של משפחת כהן. ביקשנו רשות להיכנס ולהפוך את ביתם למפקדה. הם נענו ברצון. בהמשך הערב הסתבר לנו כי הסבתא של המשפחה היא ילידת העיר העתיקה של ירושלים.

הסבתא נתנה לנו את דגל ישראל וביקשה כי כאשר נגיע לכותל המערבי, ניתלה את הדגל שהיא שמרה אצלה כל השנים וכך עשינו. זה היה דגל ישראל הראשון שניתלה מעל הכותל.

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – יום ירושלים

"הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התחולל ב-72 השעות הראשונות של המלחמה, בין הלגיון הירדני ובין צה"ל כחלק מן העימות לאורך כל קו שביתת הנשק עם ישראל. המטרה העיקרית של צה"ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת נפילת מובלעת הר הצופים בידי ירדן, ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל"…..

"על גדוד 71, בפיקוד רס"ן עוזי עילם, הוטלה המשימה לפרוץ בנקודה דרומית מעט יותר, צפונה ממעבר מנדלבאום. משימת הגדוד הייתה לכבוש את השכונות ואדי אל-ג'וז, באב א-זהרה והמושבה האמריקנית. כיבוש שכונות אלה היה מנתק את העיר העתיקה מצפון, לכיוון רמאללה ויריחו." ( ויקיפדיה)

תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ה