מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה מספרת לי קצת על עברה

נולדתי בתאריך 24.10.1946, בטוניס, זכור לי מאז שהייתי קטנה שהייתי קשורה לאחי – יוסי חיון – בכל נימי נפשי (ביטוי שלמדתי ממנה). בתור אחות גדולה הייתי שותפה לגידולו, ועם התפתחותו וצמיחתו ראיתי את כל הפוטנציאל הטמון בו ואופיו המיוחד.

בשלב זה, הרגשות הציפו אותה, אני שואל אותה שאלה אחת לסיום: "מה את מאחלת לו סבתא?"

היא: "מאחר והוא לא בחיים כי הוא נפל חלל על מזבח המולדת אני מאחלת לו שיראה נחת מילדיו ומאלמנתו". סבתי גם אמרה לי משהו מאוד יפה בנושא: "החברים של אחי, גם 15 שנה לאחר מותו עדיין מתכנסים בשבת בשבילו".

סבתא מספרת על אחיה

"הפגיעה הייתה בשבת ה- 5  ליוני 1993. יוסי, ששירת במשטרה כחבלן, נקרא לנטרל מטען חבלה מאחר וחבריו החבלנים לא הצליחו לנטרלו וחששו להתקרב למטען בגלל מורכבותו. יוסי כמובן התנדב לעשות זאת למרות שלא היה בתפקיד ולא היה מתפקידו לבצע זאת כיוון שהוא כבר היה קצין חבלה בכיר במעבדת החבלה הארצית. את המטען הראשון הוא נטרל. גם מטען שני ושלישי ואת המטען הרביעי שהיה יותר מורכב לא הצליח. בהיותו עסוק בנטרול, המטען הרביעי התפוצץ בפניו והוא נפגע אנושות. עקב הפגיעה הקשה, קצין צה"ל שהיה במקרה באזור הפיגוע הזעיק מסוק והטיסוהו להדסה עין כרם בירושלים. הרופאים נלחמו על חייו נואשות ומאחר שהפגיעה הייתה קשה כל כך הוא לא שרד אותה ולאחר שתי יממות החזיר את נשמתו לבורא.

 מתוך אתר "יזכור" – רב פקד יוסף חיון

אי אפשר לתאר במילים את גודל האסון שפקד את המשפחה אנשים זרמו מכל הארץ וכל הקצונה הבכירה של המשטרה ושל השב"כ נכחו בהלוויה המונית שלא נראתה כמותה בבאר שבע.

הרופאים בחדר המיון בסורוקה בבאר שבע שקיבלו את בני המשפחה שהגיעו בהמוניהם השתאו מגודל ההלוויה שהייתה בעיר וייחלו להלוויה בקנה מידה כזו כשימותו. השבעה בבית ההורים הייתה קשה מנשוא. המבקרים והמנחמים הציפו את בית המשפחה עשרים וארבע שבע ולא יכלו להיפרד מבני המשפחה האבלים ולא הפסיקו לדבר בשבחו, בכישוריו ובהצלחותיו בעבר בנטרול מטענים קשים לא פחות.

האירוע אירע במושב שקף שליד קריית אתא ובדרך לא סלולה שהרובוט משטרתי לא יכול היה לנוע בשטחה, ולכן יוסי התנדב לגשת רגלי והתנדב במו ידיו לנטרל הוא את המטען. בכל תחנת משטרה ברחבי הארץ הוקמו פינות הנצחה לזכרו. גלעד הוקם על ידי תושבי מושב שקף לזכרו וכל שנה בטו' בשבט עולים להנציח את זכרו ".

יוסי חיון ז"ל

סבתי המשיכה וסיפרה לי על חפץ שיקר לליבה – השרשרת של סבתא

קיבלתי מהורי שרשרת חמסה עם יהלומים, מאז שנתנו לי אותה קרוב ל-20  שנה, היא נמצאת כל הזמן על צווארי, למרות שיש לי עוד שלל תכשיטים. אני אוהבת להראות אותה ולשתף את כולם בחשיבות שיש לשרשרת עבורי.

השרשרת של סבתא

רקע על סבתא

כיום סבתא לא עובדת היא בפנסיה, והיא חיה חיים נהדרים למדי מנקודת מבטי. היא אוהבת לבשל (כמובן) והיא אישה מאוד שמחה.

בעבר סבתי הייתה גננת בגן ילדים, היא סיפרה שהיא מאוד אהבה את מה שהיא עשתה ושהיא חושבת שזה היה חלק משליחותה לטפל ולטפח את דור העתיד כדי לנסות להשפיע על העולם לטובה, היא גם אמרה שהיא נהנתה מכך מאוד ולא מתחרטת על דבר.

יש לה ארבעה ילדים: טוני (אמי), רחלי, איציק ואבישי. יש לה גם אחד עשר נכדים: תמיר אהד הראל עומר(אני) שירה(אחותי) אור(אחי) איתמר(אחי) הדר רוני רון עומרי.

הזוית האישית

עומר אליהו: בתור אחד שהוא "ילד של סבתא", חשבתי שאני יודע עליה הרבה יותר ממה שמסתבר לי עכשיו, יש לה עוד הרבה מאוד סיפורים קטנים וגדולים שהייתי שמח לשמוע עליהם. היא הבטיחה לי שהיא תספר לי את כולם עם הזמן ואני מצפה בקוצר רוח.