מאגר סיפורי מורשת

 

"סבתא שלי מצד אמא, שייכת לשושלת של הרב ישעיהו הלוי הורוביץ השל"ה.    

רבי ישעיהו  הלוי הורוביץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש, (על שם חיבורו "שני לוחות הברית" ה'שי"ח

1558 – ה'ש"צ  1630) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. הוא נקבר בטבריה. סבא שלי היה בן זקונים

והאחים  הגדולים שלו נסעו לארה"ב ואחד נסע לארץ ישראל. (בסוף המאה ה- 19 ).

 

סבא וסבתא שלי מצד אמא נולדו בפלומיאן שבליטא. בתחילת המאה ה-20. אז שרר מצב כלכלי קשה מאוד

באירופה והם נסעו עם בתם בלומי, לארה"ב. זה היה בסביבות שנת 1906. הם חיו בניו ג'רזי ושם נולדה אמא

שלי אתל,  בשנת 1909.

 

המצב  הכלכלי היה מאוד קשה גם שם  והם החליטו להתאחד עם שאר בני המשפחה בדרום אפריקה. הםנסעו לדרום אפריקה (בשנת 1912). לעיירה קטנה שקוראים לה היילברון. שם נולדו להם עוד 3 ילדים: מקס, שילה וג'ו. אחרי שאימי סיימה את לימודיה לבגרות היא עברה לגור ביוהנסבורג ולמדה רוקחות (בשנת 1929).

השכלה גבוהה לנשים לא הייתה מקובלת באותם ימים. כשסיימה את לימודיה היא פתחה בית מרקחת פרטי

משלה בעיירה  פריינחן, בשלב מאוחר יותר היא מכרה את בית המרקחת, עברה ליוהנסבורג ופתחה גם שם

בית מרקחת משלה.

 

אבי נולד בקופישיק בליטא  בשנת 1905. משפחתו יצאה עם גירוש ספרד להולנד. מהולנד הם הגיעו לליטא.

בשנת 1924 כשהוא בן 19, הוא הצליח לנסוע לגור בדרום אפריקה בזכות כסף שבו הוא זכה בהגרלה של

הצלב האדום הליטאי. בשנת 1939 הוא נסע לבקר את משפחתו בליטא, הוא שהה שם מספר חודשים והיה לו

מזל גדול וממש טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא הצליח לברוח מליטא מכיוון שהיה לו דרכון בריטי וחזר

לדרום אפריקה .

 

הוא עזר לאח שלו חיים לצאת מליטא ולהגיע לרודזיה וממן לו את הטיסה (משנת 1927 לא יכלו יהודים להגר

לדרום אפריקה ולכן נסע לרודזיה). המשפחה שנותרה בליטא נספתה כולה בשואה. בשנת 1940 הוא הכיר את

אמא שלי  כאשר לן אצל שכנים של בת דודה של אמא שלי. בינואר 1941 אמי ואבי התחתנו ביוהנסבורג, דרום אפריקה .

 

ביוהנסבורג גרנו בבית עם גינה גדולה, בריכה ומגרש טניס. בגיל 6 התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי. מאחר

וידעתי לקרוא ולכתוב העבירו אותי אחרי שבועיים לכיתה ב'. בכיתה ו' קיבלתי ציונים מאוד טובים ואחרי הרבע

הראשון העבירו אותי לכיתה ז'. כל שנה קיבלתי פרס בגלל שהיו לי את הציונים הכי טובים אפילו בכיתה ז'.

בביה"ס היסודי למדנו  יחד בנים ובנות באותה כיתה. היו מספר מגרשי ספורט ומספר פעמים בשבוע היינו

צריכים להשתתף בחוגי ספורט. בכל  בית ספר היו קבוצות ספורט לפי קבוצת הגיל לה השתייכת והיו חייבים

להשתתף בקבוצות אלו. בתיכון בו למדתי היו רק בנות. למדנו 5 שנים והיינו צריכות להשתתף בספורט ובחוגים.

בבית הספר היתה בריכה, מגרשי טניס ומגרש הוקי. בכדי להגיע לבית הספר היה מקובל לרכב על אופניים.

 

באזור בו גרנו חיו הרבה יהודים. בסוף הרחוב היה בית כנסת גדול. אנו לא היינו דתיים וההורים לא הלכו לבית

הכנסת אבל אני ואחותי פיי היינו הולכות בחגים  לבית הכנסת והיינו נפגשים עם החברים שם. ההורים שלי היו

אנשים מאוד ציוניים. בכל יום שישי בערב היה מפגש של תנועת נוער ואני השתייכתי לקבוצה "ישראל הצעירה"

כל שבוע נפגשנו בבית של מישהו אחר.(הינו שרים שירים בעברית ושומעים סיפורים על ישראל) .

 

כל שנה בחופש הגדול בקיץ נסענו מיוהנסבורג למיוזנבורג שליד קייפטאון. אנחנו קראנו למיוזנברג  ג'וזנברג כי

הרבה יהודים היו נוסעים לשם לחופשה. היו שם הרבה בתי מלון שהיו כשרים. כשאנחנו היינו קטנות לקחנו גם

את הnanny .

 

כשנולדתי וגדלתי בדרום אפריקה שרר בדרום אפריקה משטר האפרטהייד. בביתי כמו בכל בית של לבנים היו

משרתים שחורים והם גרו בחדרים נפרדים בגינה, הם היו עובדים משעה מוקדמת בבוקר ועד אחרי ארוחת

הערב. הבחורה (nanny) הייתה מטפלת בילדים ובבישולים והבחור (boy) היה מנקה את הבית ועובד בגינה.

הם הרוויחו מעט כסף אבל דאגנו להם לאוכל ובגדים.

 

כשלמדתי באוניברסיטה בסוף שנות ה 50 חוקקו מספר חוקים בנוגע לשחורים וביניהם חוק שקבע שהשחורים

לא יכולים להמשיך ללמוד באוניברסיטה והיו הרבה הפגנות בעקבות זאת. בשנת 1960 הייתה הפגנהב sharpeville  והרבה שחורים נהרגו. בעקבות ההפגנות והמצב הפוליטי שלא הסכמנו איתו החלטנו לעלות

לארץ ישראל. משטר זה שרר בדרום אפריקה עד שמנדלה הפך להיות הנשיא .

 

אני למדתי באוניברסיטה וטוטהסראנט university of the witwatersrand,  ביוהנסבורג. אני התכוננתי אחרי

סיום התואר ללמוד בבית ספר למורות ולהיות מורה מקצועית בתיכון. בכל חופשה מהאוניברסיטה הלכתי לעבוד

בבית הספר בתור מורה סטודנטית. כשסיימתי  את התואר החלטתי ללכת עם החברים לגשת לבחינות על מנת

להתקבל  לחברת  ibm.  בחברת ibm שילמו משכורות גבוהות יותר מאשר בחברות אחרות. להפתעתי רק אני

התקבלתי ל- ibm , אז החלטתי לפרוש מבית הספר למורות ולעבוד ב- ibm .

 

בהתחלה (בשנת 1961) עבדנו עם  plug boards  העברנו חוטים מחור לחור על מנת לעשות את החישובים.אחרי שנה כשעלינו לארץ עברתי לעבוד ב- ibm ישראל ואז הגיע המחשב הראשון ועבדנו עם כרטיסים. המשכתילעבוד בחברה עוד 10 שנים עם מחשבים הרבה יותר גדולים.

 

בינואר 1962 עליתי ארצה עם ההורים ואחותי והגענו לאולפן בשכונת דורה בנתניה. ההחלטה של הורי לעלות

לישראל לא התקבלה בצורה חיובית על ידי המשפחה המורחבת, הם חשבו שהיה עדיף אם הינו נשארים בדרום

אפריקה בה רמת החיים שלנו היתה מאוד גבוהה. היינו אמורים להתחיל ללמוד באולפן בתחילת פברואר.

היו שינויים בלוח הזמנים של האולפן והזיזו את תאריך התחלת האולפן למרץ. כמעט לא נשארו אנשים מהאולפן

הקודם וכתוצאה מכך לא נפתח חדר האוכל. באותה תקופה היה גשום והמקום היה מלא בוץ. מאחר ולא היה

בסביבה מקום בו יכולנו לקנות אוכל והאווירה במקום לא הייתה נעימה, החלטנו לעבור לתל אביב.

 

עברנו לדירה קטנה ברחוב ארלוזרוב 84 בתל אביב. התחלתי ללמוד עברית באולפן בערב.למזלי קיבלתי מכתב

מ – ibm ישראל שהם קיבלו אותי לעבודה. גם אבי התחיל לעבוד כמנהל חשבונות בחברה בתל אביב.אחרי

חודשיים פגשתי את בעלי ג'פרי בונר והתחלנו לצאת ולאחר כשבועיים, החלטנו להתחתן.

 

בסוף שנת 1954 לאחר שסיים את בית הספר התיכון, הגיע ג'פרי לישראל במסגרת קבוצת לימוד שאורגנה על

ידי הסוכנות היהודית ואשר נקראה "מכון החורף”. כחלק מהקורס היו הרצאות בירושלים, טיולים ברחבי הארץ

ועבודה בקיבוץ.

 

בעת אחד מהטיולים בנגב ירד מבול ואוטובוס אחד נתקע וכל הקבוצה הצליחה להגיע באוטובוס השני למצפה

רמון שהיה מחנה עבודה. כעבור יומיים חילצו אותם משם באמצעות משאיות 4×4. לאחר שובו לדרום אפריקה

התחיל בלימודי רפואה וסיים את לימודיו בסוף שנת 1960. בתקופת הלימודים הוא השתתף בפעילות  ציונית.

עם סיום לימודיו הוא עלה ארצה בגפו והתחיל לעבוד במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, אז ביה"ח תל השומר

וקיבל מגורים בשיכון רופאים.

 

בספטמבר 1962 התחתנו בגבעתיים. הייתה לנו חתונה קטנה עם 100 אנשים. רק ההורים של ג'פרי ודודה ודוד

שלו באו מדרום אפריקה בשביל החתונה. אחרי החתונה הפלגנו לאיטליה לירח דבש. היה לנו מעט כסף אבל

הצלחנו לראות הרבה מקומות באיטליה. לאחר שהתחתנו עברנו לדירה גדולה יותר, חדר וחצי בשיכון הרופאים.

בשנת 1964 נסענו לחתונה של אחות של ג'ף ביוהנסבורג זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את שתי

אחיותיו ואת משפחתו המורחבת. בדרך חזרה לישראל הטיסה נחתה בטהרן. בשנים האלו היו הרבה ישראליםבטהרן. בילינו בטהרן 4 ימים עם קרובי משפחה והספקנו לראות את העיר.אחרי שחזרנו מטהרן ג'ף התגייס

לצה"ל  ושימש כרופא צבאי. אנחנו המשכנו לגור בתל השומר.

 

ביולי 1964 נולד אלון ובאוגוסט 1967 נולדה מירית. עברנו לנתניה בשנת 1970 כשג'ף התחיל לעבוד בבית

חולים הלל יפה בחדרה (במסגרת שרותו הצבאי עד שנת 1977). בשנת1971 נסענו למדיסון וויסקונסין

שבארצות הברית. ג'ף עבר השתלמות בבית חולים במדיסון. אזור זה מאופיין בחורף בטמפרטורות שמגיעותל 30 – מעלות. טיילנו הרבה גם במערב וגם במזרח ארה"ב. אני עבדתי בבנק במדיסון. אלון היה בכיתה ב'

ומירית הייתה בגן טרום חובה.

 

אחרי קצת יותר משנה חזרנו ארצה לבית החדש בחופית. אלון ומירית התחילו ללמוד בבית הספר בכפר ויתקין.

ג'ף חזר לעבוד בבית חולים בחדרה. אחרי זמן קצר התחלתי לעבוד במחלקת המחשבים של מפעלי נייר חדרה.עבדתי שם 30 שנה עד שיצאתי לגמלאות. בשנת 1976 נולד הילד השלישי שלנו  ליאור. בשנת 1977 ג'ף עברלעבוד בביה"ח בלינסון בפתח תקוה. ביחד איתו נסעתי לכנסים וקונגרסים בכל העולם. אנחנו היינו 3 חודשים

בקליפורניה, ארצות הברית.

 

בשנת 1999 נסענו לששה חודשים למלבורן, אוסטרליה. טיילנו הרבה באוסטרליה וניו זילנד. ב2002 נסענו עוד

פעם למלבורן לעוד 6 חודשים. בשתי תקופות אלו ג'ף עבד במחקר בבית חולים. בשנת 1992 מירית התחתנה

עם ניב ארזי ונולדו להם 4 ילדים. בשנת 1993 אלון התחתן עם מיכל כהן ונולדו להם 3 ילדים. בשנת 2011 ליאור

התחתן עם היילי ג'יקובס ונולדו להם 2 ילדים.

 

אחרי שחזרנו מאוסטרליה יצאתי לגמלאות מאז אני עסוקה בלימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וגם

במכללה של ותיקי עמק חפר , כמו כן אני מטפלת ונהנית מאוד מתשעת הנכדים שלי. אני גאה בכך שכל ילדי

גרים בארץ בקרבתי (במשפחות רבות של יהודים שנשארו בדרום אפריקה קרה מצב הפוך שילדיהם עזבו

והתפזרו בתפוצות וההורים נשארו לבד). כמו כן אני גאה בשני נכדי הבוגרים שהתגייסו השנה לשירות צבאי.

 

להיות עם גיא הייתה חוויה מהנה מאוד עבורי. זה לא קורה לעתים קרובות שהנכדים שלי מוכנים לשבת איתי

רק כדי לשמוע את סיפור החיים שלי. הוא התעניין מאוד בהיסטוריה המשפחתית שלנו. זה בנה בינינו מערכת

יחסים מיוחדת ובילינו זמן איכות יחד. גם יתר בני המשפחה למדו הרבה מאוד מהסיפור. אני גם למדתי הרבה

דברים על .powerpoint, מאוד נהניתי לראות את המיומנות שלו והשליטה בתוכנות השונות במחשב.

הפרויקט הזה חשוב מאוד ומומלץ. תודה על החוויה.

 

אני למדתי את כל סיפור חייה של סבתי. גיליתי דברים שלא ידעתי עליה.

נהניתי  מאוד לעבוד אתה וללמוד ממנה.