מאגר סיפורי מורשת

כתינוקת לא ידעתי ולא הבנתי על עברם של הורי, הם בחרו לעלות לארץ ישראל, המדינה עליה חלמו תמיד. בשנת 1949 עלינו לארץ למעברת פרדס חנה. היה קשה מאוד מבחינת מגורים, אוכל וחשדנות כתולדה מהעבר. בשעה טובה הצלחנו לרכוש דירה בהרצליה. איזה יופי יש לנו בית, חדר אחד עם "מטבחון" ומקלחון קטן, אבל זה שלנו והשמחה הייתה רבה, אין חשמל אבל יש פתיליה לבשול עששית למאור והכל נפלא.

בגן הייתי בגן הדסה, שקיים עד היום, היינו ערבוב של ילדים מכל הגילים אבל היה טוב. ברנר היה בית ספרי (גם ילדי ונכדי למדו ועדין לומדים בו) אנחנו היינו מחזור ח'. למדנו במשמרות נהנינו בהפסקות, יצאנו לטיולים מקסימים להכרת הארץ ובאנו בשמחה לרכוש עוד ועוד ידע. הפגישות והמסיבות אחרי הלימודים זכורים לי עד היום, ועדין יש לי חברות ילדות.

בתחילה הורי היו סגורים ולא מספרים אך לאט לאט יצאו הספורים, בעיקר לאור האזכרות שנערכו מידי שנה עם שאריות האנשים שנשארו מעירתם הספורים היו נוראים, "התברר" שגם להם הייתה ילדות גם הם נהנו אבל כשבגרו הכל נקטע הגרמנים פלשו לעירתם חיסלו מכל הבא ליד ומעטים וביניהם הורי הצליחו להימלט לרוסיה. גם שם לא היה קל היו זרוקים בכל מיני מחנות בקושי בקושי היה מה לאכול ההיגיינה הייתה נוראית וזה גרם למחלות רבות (אמא נהגה לספר כי אחי התינוק היה כל כך חולה שאם לא היה לו עור הוא היה מתפרק היא נאלצה להניק אותו עד גיל 4).

אחד מבני דודי סיפר כיצד הצליח להימלט מבור המוות. כך עברו השנים בצרות צרורות אך הם לא נכנעו החזיקו אחד את השני תמכו והצליחו. הייתה להם בחירה להגר לארה"ב אך החליטו לבוא לישראל.

כשהתגייסתי לצבא למעשה סגרתי מעגל כבת לניצולי שואה יצאתי לשרת את המדינה שכו חלמו עלי אני גויסתי לחיל חימוש. שם עברתי מספר קורסים והוצבתי לשרת בסדנת בת גלים. אהבתי מאוד את שרותי הצבאי הקדשתי את כל כולי לתפקיד שקיבלתי, סמ"לת מחלקה, אהבתי את חברי לחדר ונהניתי מכל רגע בלי בכי וקיטורים. שמחתי שגם בנותיי התגייסו לצבא אחת סיימה בתור סגן והשנייה סמ"לת חובשת שקיבלה מספר תעודות הצטיינות. כרגע נכדי הבכור משרת בצנחנים.

ספרתי לכם על שורשי והגשמתי את המשפט: פתאום קם אדם והנה הוא עם

הזוית האישית

נחמה כהן: הקשר הרב דורי כשמו כן הוא, קשר בין העבר להווה, קשר בין הצעיר למבוגר. חשוב שנכד ידע על עברם של הוריו והורי הוריו. הילד רואה ומרגיש שהכל לא נוצר פתאום שגם לנו כמבוגרים היתה ילדות, אומנם קשה יותר אבל ילדות שאהבנו, הילד צריך להעריך את מה שיש לו היום ולהפיק את הטוב ביותר, מאחר ובעתיד גם הוא יצטרך ליצור את הקשר לילדיו ונכדיו.