מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ מבגדד שבעירק ,שם היו לנו חיים טובים קלים ומאושרים. היה לנו בית גדול עם מבשלת עם משרתת בית עם כל הנוחיות שהיינו צריכים, אבי היה סוחר גדול והתחיל את עבודתו בגיל 13. עקב נסיבות המשפחה.היו לאבי שמונה אחיות ושני אחים והוא דאג לפרנסת המשפחה מאחר שאביו נפטר בגיל צעיר.

 

 אביו, סבי, היה חכם, שלמה לניאדו שהיה אב בית דין ופוסק הלכה שאותו לא הכרתי כי הוא נפטר לפני נישואי הוריי. כשהיו זקוקים לעצתו היו מזמינים אותו לירושלים לפסוק דין. הוא היה עוזר לעגונות ומשפטו היה על פי הצדק. סבי היה איש ישר והגון שכולם אהבו לשמוע את סיפוריו. האבא של סבי וסבו וכן הלאה היו מקובלים שדבריהם התקיימו. אחד הסיפורים ששמעתי היה שערבי שנהג לבוא לבית הכנסת לנטול את מימיו בדלת הכניסה כשהעירו לו מספר פעמים ולא רצה להקשיב הטילו עליו קללה וכשהוא בא להטיל את מימיו שנית לא הפסיק להזרים עד שבכה והבטיח לא לעשות זאת שוב.

 

סיפור נוסף ששמעתי, במקרה אחר כשערבי אחר רצה להלשין על אבי כי הצליח בעבודתו ורצה להרע לו כשחזר לביתו סיפרו לו שחנותו נשרפה. כל זה מראה על כוח האמונה החזקה בשם שיכולה לגרום למעשים קיצוניים מאוד ולא מובנים מאליו.

 

סבי השני יוסף שמש היה איש צנוע וענוו איש מאמין בה' והקים בעלייתו לארץ את בית כנסת שמש בשלמה המלך בתל אביב על שם אחיו בנימין שמש. אחד הסיפורים שאני זוכרת על סבי יוסף שקראנו לו "בבה סידה"   (פירושו סבא) ,יום שישי אחד כשחזר מבית הכנסת רכב הפיל אותו בכביש מכוון שהוא לא הסתכל על הכביש כי האמין שאלוהים שומר עליו. נהג הרכב ירד מרכבו ובקש לעזור לסבי ולקחת אותו לבית חולים אבל סבי ענה לו: "אין צורך לא קרה לי כלום תזדרז ותלך הביתה כי תכף תכנס השבת.

 

"בבית היה נוהג להתהלך ולשיר זמירות שבת כמו למשל השיר: יום השבת אין כמוהו ברכו אלוהים ויקדשהו מיום ראשון עד יום ששי לקראת שבת נכספה נפשי.

 

אמי חנינה הייתה אישה חברותית ונהגה כל יום ראשון לארח אצלנו את כל חברותיה, (זה נקרא בעירקית קובול שפירושו קבלת אורחים מי שמעוניין לבוא מגיע). הבית שלי היה תמיד מלא אוירה טובה אולם כל זה הסתיים.

 שינוי היחס ליהודים והעלייה של סבתא קלודט בשנת 1951  

 

כאמור, עליתי לארץ מבגדד שבעירק. הכל החל באירוע, כאשר  פעילים ציונים הגיעו מישראל ושמו פצצה בבית הכנסת והיהודים חשבו שזה מעשה של ערבים. כתוצאה מזה והיתקלויות של הערבים שהתחילו להציק ליהודים עקב כניסת הגרמנים לעיראק. הגרמנים נתנו הוראות לערבים להרוג ביהודים ולקחת להם את רכושם. היהודים היו במלכוד מחיים ובקשרים טובים עם שכיניהם הערבים .באותה תקופה היהודים היו בעמדות גבוהות גם בשלטון היו מהם שהגיעו לעמדת שרים ושופטים ומשפיעים בכל התחומים במדינה.

 

באותה תקופה השלטון העיראקי אפשר ליהודים לעלות לארץ בתנאי שבדרכון יהיה רשום ויתור על האזרחות היהודים שרצו לעלות עזבו רכוש גדול ורב מאחר והערבים לא שלמו את שווי נכסיהם, את הכספים שהיו מופקדים בבנק הקפיאו ככה שלא יכלו למשוך אותם .לאבי היו מחסנים וחנויות ו"חברת וידול" חברה של שמן והוא היה הבלעדי בעל זיכיון עליה. אחיו ג'אק שגר בלונדון היה שותף בעסקיו והערבים איימו על אבי שאם לא ימכור להם את חברת וידול הם יהרגו אותו. אבי פחד מהאיומים ומכר את כל רכושו כמעט בחינם, למזלו הצליח במשך השנים להעביר כספים לחול. לא אפשרו ליהודים להביא תמונות תכשיטים חפצים ועוד חוץ מבגדיהם.

 

עלינו לארץ והביאו אותנו למעברת " שער עלייה" שבחיפה.המציאות הכתה בפנינו. מבית מפואר (וילה) לאוהל עלוב. במעברה המיטות היו מברזל ושירותים לא היו היה בור מחוץ לאוהל וזה היה נורא ואיום כי זה גם היה משהו שלא היינו רגלים אליו.אחותי ואני הגענו למעברה לבושות במיטב לבושנו מהחנות הכי יקרה שהייתה בגדד עם סרטים על הראש וזה בכלל לא התאים למקום שהגענו אליו.

 

בלילה כשהצטרכנו לשירותים היינו יוצאים עם פנסים. אוכל לא היה כמעט והכל התקבל במנות לפי מספר האנשים והיו חסרים מצרכי מזון בסיסיים .אחרי שבוע של תלאות במעברה עברנו להר הכרמל, שם דודי ששון קנה לנו בית, לפני שעלינו לארץ (מכספים שאבי נתן לו). בהר הכרמל היינו המשפחה העיראקית אפשר לומר היחידה, לא היו עיראקים בהר הכרמל כי רובם עלו למרכז הארץ , בעיקר לתל אביב ורמת גן. בהר הכרמל אבי לא יכל ליצור קשר עם הסביבה מכוון שלא ידע את השפה. אבי לא עבד במשך חמש שנים.

היום אני גרה ברמת גן יש לי ילדים ונכדים ומודה לאל על מה שיש לי.

 

הקהילה היהודות בבגדד – אתר בית התפוצות

"משהוקמה מדינת ישראל (1948) גברו הרדיפות, ורבים נעצרו, כמה הוצאו להורג. לאחר המלחמה ברחו יהודים לישראל, בעיקר דרך איראן. ב- 9 במרס 1950 התירה הממשלה יציאת יהודים, ובגדד שימשה מקום ריכוז ליהודים מערי-השדה ומכורדיסתאן בדרכם לישראל; הנרשמים לעלייה היו מטרה לפגיעות. ביוני 1950 הופסקה העלייה בגלל גילוי מחסן נשק של המחתרת היהודית. שני יהודים הואשמו בריגול והחזקת נשק והוצאו להורג. במרס 1951 אושר חוק הקפאת נכסי היהודים שוויתרו על אזרחותם ויצאו לחוץ-לארץ".

תשע"ו