מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שורשים מעיראק

תמונה משותפת של אלעד ודליה
ברית של עירד יחד עם כל המשפחה
למרות הגירוש והכחשה ליהדות, ברחנו לארץ ישראל בחשאי ושורשינו נקשרו לארץ

שורשים מעיראק
שלום קוראים לי דליה. נולדתי בעיר בגדד. היה לנו בית עם גינה  ופרחים ועצים. הייתה לנו ילדות נהדרת והיו לנו משרתים.
 
לאבי היה עסק  משגשג. העסק היה חנות בדים, שכל עשירי בגדד ביקרו בה, על מנת לקנות בדים ולתפור חליפות. אבי תפר חליפות למנהיגי הממשל בבגדד. למרות החיים היפים, נאלצנו לעזוב את עיראק בגלל שגורשנו. גורשנו משום שהסוכנות היהודית עשתה כל מה שאפשר כדי לעודד עלייה של יהודים לארץ ישראל. לדוגמא: הם זרקו פצצות בבתי הקפה בכדי לגרום לפחד ובעקבות כך המוני יהודים מבגדד החלו לעלות לארץ.בלית ברירה, היהודים בבגדד עלו לארץ ומשכו אחד את השני לכיוון המטוס.
 
בגיל 6 וחצי עליתי לארץ באווירון מבגדד לישראל. הסיעו אותנו למחנה עולים שנקרא "שער עליה" בחיפה, נתנו לנו לחם שחור ופרי הדר וישנו באוהלים למשך שבוע ימים. המעבר היה מאוד קשה בין איפה שחייתי ובין שינה באוהל. הורי קנו בית ושטח בשיכון "ציונים כללים", בני ברק.
 
היה לנו בית עם חלקת אדמה, שבו אבי נטע עצים בשטח, והיו  לנו פירות למשך כל עונות השנה. אמי הכינה לנו אוכל מכל מה שבא ליד. הורי לא ידעו את השפה העברית והשכנים עזרו להורי להתאקלם בארץ ולימדו את אימא שלי לבשל מין המצרכים שהיו באותם הימים. אבא שלי התקשה למצוא עבודה בארץ ישראל ולקח לו המון זמן להתאקלם פה.
 
כאשר עלינו לארץ, הבאנו כסף מבגדד ואבי הפסיד את הכסף בעסקים שכשלו. תושבי השכונה, עזרו לנו והכינו לנו כסאות, שולחנות, לוחות וגירים והחלו ללמד אותנו קרוא וכתוב . שחקנו בחמש אבנים, וקלאס בזמננו הפנוי. אחר כך הוריי מכרו את הבית שגרנו בו ועברנו לפתח תקווה בכדי שבכסף של הבית, אבי יוכל לקנות חנות לבדים על מנת להתפרנס ממנה. גרנו בבית קטן בדמי מפתח, הוריי עבדו קשה מאוד בכדי לפרנס את המשפחה שלנו.
 
שמה של אימא שלי הוא צביה, היא הייתה אישה יפה, חכמה וכריזמטית. בגיל שישים הלכה ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית. היא הייתה תלמידה מצטיינת. המנהלת של בית הספר שבו צביה למדה אמרה "היית מגיעה רחוק אם היית מגיעה צעירה לארץ, היית בעמדות מפתח".בכיתה י' יצאתי לעבוד בכדי לעזור בכלכלת הבית.
 
נישאתי בגיל 20 לאקרם יוסף. אקרם היה מנהל חשבונות בחברת תקליטים, אני ובעלי עבדנו קשה בכדי להגיע לדירה. גרנו בדירת שני חדרים ולאחר מכן נולדו ילדי. גלית הבכורה נולדה בשנת 1966 ורמי (אבא של אלעד, נכדי שיושב פה לצידי) נולד בשנת 1970. בשנת 1973 עברנו דירה לדירה בת ארבעה חדרים ברמת גן ושם אני גרה עד היום.
 
משפחתי
למרות הקשיים שעברנו, ברצוני לספר בשמחה על המשפחה שגידלתי:כל ילדי למדו בבית ספר "יהלום" 8 שנות לימוד ואחר כך למדו בבית ספר תיכון "אוהל שם". רמי התגייס לחיל האוויר בשנת 1988 ושם פגש את איריס שפרכר, (אימא של אלעד) בסיום שירותו הצבאי הלך רמי ללמוד בטכניון, וגמר בהצטיינות. באמצע הלימודים הוא התחתן עם איריס ויש להם חיים מאושרים. הם גרו במעונות הטכניון, ובסיום הלימודים עבר לגור אצל סבתא של איריס, אטליה. בשנת 1998 עברו לרעננה ונולד עירד, (אחיו של אלעד) ולאחר 5 שנים, נולד אלעד ולאחר שנתיים נולד אור (אור, אחיו של אלעד ועירד). נכדיי עושים אותי הכי מאושרת בעולם. בארוחות שבת, הבית מתמלא באור ובשמחה שבאים לארוחת צהריים.
 
תחביבים
 
התחביבים שלי הם לעשות ספורט, שחייה , ובמשך עשרות שנים אני שוחה 1 ק"מ כל פעם, 5 פעמים בשבוע. אני לא מוכנה לוותר על התענוג הגדול הזה. אני לא מוכנה להיפגש עם חברות בשעות הבוקר, כי זה מקלקל לי את יום הספורט שלי (אבל בצהריים הכל בסדר) והן כועסות עלי.
אני אוהבת מאוד לקרוא ולטייל בארץ ובחו"ל. גלית למדה קולנוע, ובימוי באוניברסיטת תל אביב וגמרה בהצלחה רבה. האחיינית הקשורה אלי ביותר היא נירית, אהבת ליבי (חוץ מהנכדים והילדים שלי). היא לומדת ראיית חשבון לקראת סוף לימודיה. היא אופה עוגות מדי פעם שהן לא מהעולם הזה וכל המשפחה שלנו חוגגת על העוגות האלו ויש לנו לפחות שני "אלבומים" של תמונות של כל העוגות ברוב הטלפונים של כולם.
 
ילדי היקר, רמי, בן 45, עובד כיום בחברת "יישום" ואותה הוא מנהל בשגשוג רב ועם שותפיו. חיי מאושרים וכל המשפחה מאושרת, ואנו חיים את היום.
 
תשע"ו

מילון

דמי מפתח
דמי שכירות כשחצי מהדירה שייכת למשכיר

ציטוטים

”אף על פי שכולנו שונים, כולנו חלק מאותה משפחה, כי כולנו שווים באותה המידה“

הקשר הרב דורי