מאגר סיפורי מורשת

שמי נילי גרינשטיין. נולדתי בשנת 1938 ברעננה, שהייתה אז מושבה קטנה.

הכרזת המדינה

כשהייתי בת עשר, הכריזו באומות המיוחדות על הקמת מדינת ישראל בנובמבר 1947 ואני, ילדה קטנה, לא הבנתי למה אנשים שרים ורוקדים ברחובות רעננה. בתקופה זו הילדים יכלו להסתובב בחופשיות ברחובות, ויצאנו כולנו לחגוג ברחוב. אני זוכרת שאנשים תלו דגלים במרפסות, הייתה שמחה רבה כאילו קרה לנו נס. אנחנו הילדים לא הבנו את מה שקורה, מבחינתנו מדינת ישראל כבר הייתה קיימת ואנחנו נולדנו בה. אך עד מהרה פרצה המלחמה, מלחמת השחרור ב1948, ולמזלי עברנו אותה בשלום! הרבה משפחות איבדו את יקיריהן והשמחה של הניצחון הייתה מהולה באבל גדול.

עיתונאית ושדרנית רדיו

בשנת 1966 נסעתי לארה"ב, אני ובעלי עברנו לשם השלמת לימודים בניו יורק. בזמן לימודיי מזכיר ארגון הסטודנטים, רם אורן (שהיום הוא סופר מוכר), יזם וארגן הקמת תכנית רדיו עברית בניו יורק. לפני המעבר הייתי בישראל שדרנית רדיו, ויחד עם חיים קינן השדרן הישראלי, הקמנו את תכנית הרדיו העברית "כאן ישראל" ששידרה בשפה העברית לתושבי העיר דוברי העברית.

סבתא בתחנת הרדיו

בתכנית שידרנו חדשות שהועברו אלינו מהארץ, ראיונות עם פוליטיקאים, אנשי אמנות ואורחים חשובים מישראל. זכיתי לראיין אנשים משפיעים וחשובים לאורך ההיסטוריה. בין השאר ראיינתי את ראש עיריית ניו יורק דאז, אד קוצ' על תושבי ניו יורק היהודים והקשר שלהם למדינת ישראל. בתכניתנו התארחו גם מנהיגים ישראלים. אחרי מלחמת יום כיפור התארחה אצלנו בתכנית גולדה מאיר, שהייתה אז ראש הממשלה של מדינת ישראל. שמענו מפיה עם הגעתה לניו יורק על פצועים קשים מהמלחמה, על מנת שרופאים יהודים מניו יורק שפעלו בהתנדבות יטפלו בהם. גם מי שהיה מאוחר יותר ראש הממשלה, יצחק רבין, התארח אצלנו וסיפר כיצד הצלחנו להפוך במלחמת יום כיפור כמעט מפלה לניצחון, כאשר ישראל הפכה את הקערה על פיה וגברה על צבאות ערב.

בשנת 1973 נשלחתי למצרים על מנת לדווח על פגישת השלום של בגין וסאדאת, שהיה אז ראש ממשלת מצרים לקראת ההסכם אשר נחתם בשנת 1975. היה זה אחד השידורים החשובים ביותר שהיה לי את הכבוד לשדר. הייתי בכפר הולדתו של סאדאת, התושבים היו מלאי שמחה ולמרות שלא הבנתי את שפתם, שמחנו ביחד. במצרים היו נציגים של המדינה ואנשי תקשורת מכל העולם. האווירה הייתה אופטימית ותחושה שהגענו לשלום בר קיימא.

אני במצרים בזמן חתימת הסכם השלום

המשכנו לשדר עד אשר חזרנו אני ובעלי לארץ ישראל. תחילה התמחיתי בהוראה לילדים מחוננים ועבדתי בבתי ספר בכיתות מחוננים. בין השאר הנחיתי אותם בתכנית שנקראה "מתחקיר ליצירה", תכנית שבה הם בחרו נושא, חקרו אותו ובעזרת החומר יצרו יצירה בכל תחומי החיים – מוזיקה, אמנות, מדע וכד'.

הזוית האישית

סבתא נילי: נגינתי בכינור תפסה מקום חשוב בחיי, ניגנתי בהרכבים קאמרים והיום גם בתזמורת. הנכד שלי הזמין אותי להשתתף בפרויקט ואני מרגישה גאווה רבה להיות איתו ביחד בחוויה כזאת שקירבה מאוד בינינו.

הנכד בנג'מין: למדתי דברים רבים שלא ידעתי קודם לכן על סבתא שלי, כמו שהיא שידרה ממצרים ושהיא ראיינה את יצחק רבין. אלה אנשים שרבים לא זכו לפגוש בהם וזה ממש משהו משהו.