מאגר סיפורי מורשת

שלום אני סבתא רעיה,סבתה של מיקה.  נולדתי במדינת ישראל, שבע  שנים לאחר הקמתה. גדלתי במושב רשפון שבשרון למשפחה בת ארבע בנות. גדלתי עם סבא וסבתא בבית אחד,  הייתי הנכדה הבכורה שלהם. המושב היה מקום נפלא לגדול בו למרות שלא היו כבישים, אלא דרכי כורכר. מכוניות לא היו ונסענו לשדות בסוס ועגלה החיים היו פשוטים ויפים… חיו בקהילה שתמכה ועזרה, היתה שכנות טובה וכולם עזרו לכולם.

סבא וסבתא שלי היו אנשים מסורתיים, לכן הקפדנו לשמור על כל מסורת החגים והשבתות בבית. חגגנו את כל החגים והמועדים שקשורים למסורת ישראל כהלכתם: ראשהשנה,יום כיפור, סוכות,חנוכה, פורים, פסח, שבועות ושבת. סבא שלי היה חזן בבית הכנסת וכל ערב שבת לאחר התפילה היה חוזר הביתה ועורך קידוש לשבת, שכולנו ישובים סביב שולחן השבת החגיגי עם מפה לבנה,  נרות שבת שסבתי הדליקה עם כניסת השבת ואוכל טעים של שבת . בשעת הקידוש כולנו עמדנו סביב השולחן, שתינו מגביע היין של הקידוש, ברכנו שבת שלום ורק אז התיישבנו לאכול. כמובן שהגענו לשולחן השבת רחוצים, נקיים ולבושים בבגדי השבת שלנו. קידשנו את השבת והאווירה בבית הייתה מיוחדת שקטה ומבורכת . האוכל שהכי אהבתי היה מרק עוף עם לוקשים או עם קניידלך/קרפלאך. סביב השולחן היינו סבא וסבתא, הורי ואחיותי,  עד שלא הסתיימה ארוחת השבת לא היינו יכולות לקום מהשולחן, למרות שלפעמים רצינו להיפגש עם חברים או לעשות משהו אחר כיבדנו את שולחן השבת .

חג פסח

בתור ילדה החג הכי זכור לי הוא חג הפסח.  כי נקיון הבית והפיכתו לכשר היה תהליך ארוך עם הגבלות חמורות. כל איזור בבית שהכשירו לפסח אסור היה לאכול בו. וכך קרה שחודש ימים לפני פסח אסור היה לאכול בחדר או במטבח. סבתא שלי הייתה מחליפה את כל הכלים במטבח לכלי פסח חגיגיים, ששמרה בארון מיוחד רק לפסח :סירים, כוסות, צלחות, סכ"ום. את כל "החמץ" היא החביאה בארון שאסור היה לפתוח אותו !! וכך גם את הכלים של היום יום . מה שהכי אהבתי בפסח זה את האוכל והבגדים החדשים שקיבלנו, כל פסח.במיוחד נעליים חדשות לבנות ושמלות לבנות. כשהגיע סוף סוף ערב חג  הפסח, כל הבית היה מצוחצח וכולנו התרגשנו ללבוש את הבגדים החדשים ולאכול את האוכל הכי טעים של החג. מרק עוף עם קניידלך, מצה-בריין, סלט כבד, חזרת, רגל קרושה, גפילטעפיש, ביצה קשה במים מלוחים, צלי בשר בקר וקומפוט (ליפתן ביתי מפירות מבושלים במי סוכר) וצלי קורקבנים של עוף. הכי אהבתי לשתות תירוש מתוק כיין, כי שתינו רק מים כל שנה . כל הלילה חיכינו לאליהו הנביא שיבוא לשתות את כוסית היין שהשארנו לו על השולחן. כמובן שבבוקר הכוסית היתה ריקה….. מעניין מי שתה???? אבל אנחנו היינו בטוחות שאליהו אכן היה ולפעמים אפילו השאיר לנו מתנות קטנות. כל שבעת ימי הפסח ידענו שאסור לנו לאכול חמץ גם אם ביקרנו בבתים אחרים כיבדנו את סבא וסבתא בכל מנהגי הבית והחגים.

חנוכה

בחנוכה היינו מדליקים נרות. בכל ערב היינו מתכנסים להדלקת נרות ומקבלים דמי חנוכה, אוכלים לביבות מתפוחי אדמה ועליהן פיזרנו סוכר. כמובן שסבתא טרחה בהכנת בצק לסופגניות הכי טעימות בעולם. עד היום אני זוכרת את הריחות והטעמים, את האווירה החגיגית בבית ואת ההתרגשות לקראת כל חג וסמליו. לצערי לא שימרנו בבית את כל מנהגי החגים כפי שהיו בבית סבא וסבתא , אך אנו מקפידים לחגוג כל חג על פי יכולתינו ,בכוונה גדולה לשמור ולשמר את המסורת .

הזוית האישית

רעיה ומיקה: לסבתא ולי זו היתה חוויה משותפת ומהנה. נהננו להפגש ביחד בבית הספר בכיתה שלי ובשולחן העבודה שלי בכיתה ו,  להעביר חוויות ולתעד אותן. סבתא סיפרה ואני הקשבתי ולמדתי דברים נוספים מעברה שלא ידעתי.