מאגר סיפורי מורשת

שמי משה פינקל, נולדתי בשיקגו  בשנת 1946 עליתי לארץ כשהייתי בן שלוש.

את שנות ילדותי העברתי בעיר חיפה, כיום אני גר ביוקנעם.

אני זוכר כשהייתי בן שש עשרה, היינו יוצאים בימי שישי בערב, למשחקי כדורסל של קבוצת מכבי חיפה. המשחקים היו בשכונת הדר, מאחורי קולנוע חן. היינו מגיעים למגרש, אבל היינו צריכים לשלם כרטיס כניסה, ומכיוון שאנחנו לא רצינו כל כך לשלם על הכרטיסים, מצאנו שיש  שער אחורי, שדרכו היו מכניסים את השחקנים, ודרכו  יכולנו להיכנס בלי לשלם על כרטיס.

בדרך כלל השער היה סגור,  לכן, היינו מטפסים על השער  וקופצים פנימה.  המנהלים ידעו שיש נערים שמסתננים למגרש, ולכן הם שמו גדר תיל מעל השער. אבל אנחנו היינו מטפסים על השער, זוחלים מתחת לגדר תיל וקופצים פנימה.

יום אחד  עשינו זאת שוב.  החבר שלי נכנס ראשון, ואני ביחד עם חברים נוספים המתנו  בחוץ. בזמן ההמתנה,  הנער  שזחל מתחת לגדר תיל, נתקע  בגדר התיל. הוא לא היה יכול לזוז קדימה ולא אחורה. התחלנו לצעוק ולמשוך אותו.  שכנים המתגוררים  ליד המגרש, לא אהבו את הרעש שעשינו שם. הם התחילו לזרוק דליי מים כדי להבריח אותנו. נוצר מצב  שהחבר "תקוע",  השכנים זורקים עליו דליי מים, ואנחנו לא יכולים לעזור.  זה היה מצב מאוד לא נעים.  הרמתי אבן וזרקתי לכיוון הבית של השכנים. האבן שברה להם שמשה והם הפסיקו לשפוך מים. או אז,  עלינו למעלה בזהירות ובזריזות,  שחררנו אותנו, קפצנו כולנו פנימה וראינו את משחק הכדורסל. הייתי גיבור היום כי אני כי הצלתי את המצב.

למחרת בבוקר, בארוחת שבת סיפרתי בגאווה להורים שלי, את כל סיפור המעשה  וגם על כך ששברתי שמשה. ומה אבא שלי עשה?  הוא אמר ל: "בוא ותראה לי איפה התרחש האירוע",  הייתי קצת בשוק אבל נסענו, והראיתי לו הכל. היכן הילד נתקע, ואיך זרקתי אבן ושברתי את השמשה. אבא שלי אמר לי  "יפה עכשיו קח עשרים לירות ותן למשפחה, על השמשה ששברת".

מוסר ההשכל: למדתי שאם שברת משהו, תמיד צריך לעזור לתקן לשלם על המעשה,  והכי חשוב תמיד לקחת אחריות על מעשיך.

בהמשך הכרתי את אשתי ונישאתי בשנת 1972, נולדו לי  ארבעה  ילדים ויש לי שמונה נכדים. היום אני אדריכל מים וביוב, חי ביוקנעם  כבר שנים רבות ומגדל את בת הזקונים שלי יסמין .

הזווית האישית

יסמין: במהלך הפרויקט של הקשר הרב דורי, למדתי המון דברים על אבא, ועל סבא שלי. למדתי גם שצריך לתקן טעויות, לא משנה עד כמה הן גדולות או קטנות.

אבא משה: אני שמח מאוד שיסמין מתעניינת בסיפור שלי. הפרויקט של קשר הרב דורי, פתח עבורנו חלון לגשר בין הדורות.