מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רצועות בחיי ילדותי מכפר בוזה עד ירוסלם

בנותיי היקרות
שוק בדברק - ויקיפדיה
זיכרונות ילדותי באתיופיה, המסע וההתאקלמות בארץ

בכפר בוזה

לפני כ 30 שנה היה כפר יהודי קטן בין כמה כפרים נוצרים, הכפר שהייה במחוז גונדר – מחוז דברק אשר באתיופיה. שם היו ארבע בתי אב: סבא שלי בצד אמא אלמיהו גטנך עם אשתו שמונת בניו ובנותיו המתבגרים והנשואים. משפחת אילאו בניו ובנותיו הרווקים והנשואים וילדיהם. משפחת אברהם, משפחת נגה גטנך. כאשר כל משפחה מורחבת חיה בשטח אדמה המתוחם והמגודר עבורה. ברשותה של כל המשפחות נמצא אדמה לחקלאות, גינה אישית ובה פירות אקזוטיים למיניהם – אפרסק (קוק), דובדבנים (קגה) צאן ובקר – עזים, כבשים פרות שור וכד'. ולכל הרכוש והיה מבנה משלו לשהייה (גט) ולנה.

בכל משפחה יש חלוקת תפקידים בין בני הבית: האבא והבנים הגדולים בגילאי 12 ומעלה אחראים על החקלאות, הנפחות ואריגת בגדים, הבנים הקטנים בגילאי שבע ומעלה אחראים על רעיית הצאן. הנשים והבנות אחריות על משק הבית, הבאת מים מהבאר, התווית חוטים לאריגה ולרקמה על הבגדים ועבודות כלי חרס למיניהם המשמשים לבישולים או לנוי של הבתים וכן אריגת כלים לסעודות או אכסון מאכלים. בנוסף בכפר היהודי ישנם כמה מבנים לשירותי הציבור לכלל המשפחות: בית כנסת ששימש לתפילות ולשירותי דת ובית נידה לשהייה של הנשים והנערות בזמן לידה ונידה. המבנה של סבא אלמיהו ובני ביתו היה ממוקם בין שני גבעות על גבעה אחת גר דוד נגוסה ולצידו דודתי בליינש ובעלה ואמא איילנש ואבי צהיו ועל הגבעה השנייה גר דוד מתקו ולידו ביתה של דודתו אחות של סבא. כולם גרו בבית מעץ עמיד מאד ועגול. במרכז הבית עמד גזע עבה השומר על יציבות ואיזון המבנה. קירותיו העגולים של הבית היו מרופדים בבוץ וקש ועוד חומרים המשמשים לבניית בתים מסוג כזה שהיו מקובלים בלא מעט כפרים יהודים נוספים באתיופיה. בתום הבניה שמים קש מיוחד על תקרת הבית ומזלפים עליו מוץ מיוחד המגן מפני הרוח והגשם. סבא וסבתא גרו בירידה בין שני הגבעות בהם גרו נגוסה ומתקו, אך במבנה ריבועי בגודל מאתיים שלושים מטר מרובע העשוי ממתכת מאובדת. פנים הבית היה מחולק למס חדרים, סלון (יאנגדה בית-בית הארחה), מטבח (מג'ת –שם נמצאים כשמונה גיגיות ענקיות העשויות מבוץ, (גוטרה) המכילות חיטה, שעורה וקטניות למיניהם בכמות של טון כל אחת מהן  ומבנה אחר המשתרע על גודל של כ 300 מטר מרובע לצאן ולבקר כבשים ועזים השייכים לסבא בניו ובנותיו.

בנוסף סבא היה עוסק ברפואה דחופה לאנשי הכפר כמו טיפול בשניים, שקדים מוגדלים וכד, וכן סבא היה אחד הנפחים המבוקשים בכפרו ונתן שרות גם לכפרי הנוצרים מסביב. רכושו העצום ועיסוקו הרבים הקנו לסבא לאדם עמיד ומכובד בכפר יהודי בה הוא חיי. כראוי וכמקובל לאדם עמיד ומכובד לסבא היו עוזרות בית (שפחות-ברה) וגברה (עובדים שכרים). יחד עם סבא עבדו בכל ענפי המשק בניו וחתניו בניהם גם אבי, כאשר בסופו של דבר סבא היה מחלק את תוצרי החקלאות בין כל בניו וחתניו כל אחד לפי צורכי ביתו בתמורה לעבודתו אצל סבא. סבא היה אדם אמיץ וחרוץ. סבתא עסקה בכל ענייני משק הבית יחד עם העוזרות בית וכן סבתא עסקה בתפקיד מיילד ומשכינת שלום יחד עם עוד כמה נשים בכפר. הנשים של משפחת אלמיהו דאגו למשק הבית הפרטי ובגידול ילדים ושאר תפקידי הנשים בכפר.

בכפר סנבטיי

יום אחד אבא קיבל הזמנה מדודיו להגיע לכפר סנבטיי, אבא החליט לעזוב את הכפר של סבא לטובת דודיו, בזמנו הייתי בת שלוש. עזב את המשק והבית בו גרנו, לקח את אמי אותי ואת אחותי הקטנה בת השנה לכפר של משפחות של אבא. הכפר הזה היה נראה קטן יחסית לכפר של סבא, היו שם כעשרה משפחות, הכל שם ירוק, שקט ורגוע. אני זוכרת שאבי ואמא גרו בבית מעץ של דודתי טג'ה ז"ל כלנו ישנו בלילה באותה מיטה קומותיים העשוי מעץ וחמר, בקומה השנייה בצפיפות אך בחום והמגע הנעים של ההורים. באחד הבקרים ההורים הלכו לבונה לאחד השכנים בכפר, הורי ביקשו ממני להשגיח על הדירה, אכן ישבתי בפתח הבית והתבוננתי סביב הכפר בכל מי שהולך ושב ובכל דבר שזז בכפר. לפתע נתקלו עיני בתרנגולת אדומה עם כרבולת בצבעים אדום לבן וירוק רגליים דקות וארוכות. נראה היה שהתרנגולת אבדה את דרכה או גוזליה ובדיוק בגלל זה היא משכה את תשומת לבי. קמתי מדלת הכניסה והתחלתי לצעוד אחריה באצבעות רגלי הקדמיות בשקט בשקט ובזהירות. היא התחילה להסתובב בין בתי הכפר לאט לאט כאשר מידי פעם אוספת במקורה פירורים של חיטה או לחם ודוחפת אותם ישר לתוך פיה, בדיוק אז שהמסע שלנו התחיל להיות מעניין ומסקרן ראיתי מרחוק את אבי צועד לו בין שני בתי הכפר על ראשו חבוש בכובע החום והעגול למחצה הדומה קצת לכובע של הגברים הקאובויים  מהמערב הפרוע. עזבתי את הציפור, ברחתי הבית בריצה בלי שאבי יבחין בי והתיישבתי מהר בכניסת הבית בדיוק באותו המקום בו הייתי ועשיתי את עצמי כאילו לא עשיתי שום מסע התבוננות אחרי אותה הציפור הקטנה והצבעונית.

אבא בנה את עצמו מחדש מבחינת המשק הצאן והבקר בעזרת אחותו ושאר משפחותיו, אך לאחר כשנתיים אבא חטף מחלה קשה והדביק גם את אמא שניהם שכבו במיטה בהמשך נדבקה גם אחותי הקטנה. הם עברו סבל רב ממחלתם, הדודה טיפלה בנו הילדים ובהורים. לאחר כשמונה חודשים אחותי לא הצליחה לשרוד את המחלה ונפטרה ממנה. אמא החלה להחלים קצת אך מצבה של אמא החל להידרדר. הוריה של אמא שמעו על הטרגדיה הנוראה ומצבה של אמא, סבתא שלי שכנעה וגייסה את בנה מתקו ללכת לכפר סנבטייה – שבמחוז סמיין ולהציל את בתה הנמצאת בסכנת חיים בטרם יקרה גם לה משהו. דוד מתקו הלך לשם וראה כי המצב של אמא אכן קשה ויש להצילה בדחיפות. באותו לילה כשישן בבית הוריה, דודי ניתקל בגנב צאן ובקר. הגנבים הגיעו נשאו את העז של הורי תוך כדי ניצול מצבם הרגיש. דודי רדף אחרי הגנבים ושחק אותה כאילו נמצא איתו עוד גבר בעל נשק. אמר לגנבים עצרו, עזבו את העז ונתן הוראה לחברו כביכול בעל הנשק "רגע.. רגע אל תירה בהם" כך לאחר מספר אזהרות, הגנב זרק לקרקע את העז וברח … כך הציל דודי בגבורה את העז של הורי מפני הגנבים הארורים. למחרת דודי גייס מתנדבים בכפר, הכין מיטה מעץ וכן סבתא שלחה עוד גברים לעזרתו. כך כל הגברים יחד נשאו את אמי באלונקה ואותי על הידיים. אבי נשאר בכפר עם אחותו. כל הדרך הקשה המפותלת עם עליות וירידות של הרים וגבעות מהכפר סנבטייה לכפרה בוזה אמי הייתה כמעט ללא הכרה עם פה סגור. מידי פעם הגברים עצרו וטפטפו מים לפיה מהמימייה ששימשה כמין אינפוזיה זמנית. למרבה מזלה של אמא באותה תקופה בנו מבנה זמני מטעם המדינה לטיפול רפואי לכלל תושבי הכפרים ולצורך כך היו אחים ואחיות במקום ורופא אחד נייד המגיש טיפול רפואי בין הכפרים השונים. לגמרי במקרה באותו יום כשאמא הגיעה לכפר הוריה,  עבר הרופא הנייד בכפר של סבא, משפחתה של אמי שמעה על כך הזמינה את הרופא לביתה, הרופא טיפל באמי וכך ניצלו חייה.

לאחר כשנתיים אמי הבריאה לגמרי ממחלתה בטיפולה המסור של משפחתה ובעיקר סבתא מנלבייש ז"ל. באותה תקופה סבתא וסבא כבר היו פרודים ודודים שלי בנו לה בית משלה. בכפר סבא התחתן עם נשים נוספות והביא עוד ששה ילדים. החיים התנהלו כרגיל עם כל המשק של סבא וסבתא ניהלה בית עצמאי בעזרת ילדיה והושיטה עזרה בטיפול וגידול הילדים לכל בניה ובנותיה. בזמנו דודתי הספיקה להתגרש מבעלה הראשון, נישאה שנית והלכה לכפר של בעלה השני כמקובל. אני כבר הייתי בת חמש. אמא התגרשה מאבי ונישאה שנית, אני נשארתי עם סבתי, היא טפלה בי וחינכה אותי כמו אמא. אני זוכרת שסבתא הייתה נושאת אותי על הגב ולוקחת אותי בחצות הלילה למקווה מים והיינו טובלות יחד בחג ק'וגמה).

אחד השכנים, שכן בשם ממויה, ראה אותי יום אחד מפריעה לסבתא שלי, הוא לקח גבעול שורף המושחזים עליו כמה עלים, הוא רץ אחרי והכה אותי בזה כדי לחנך אותי, זה היה כל כך שורף ובלתי נשכח. לאחר שמונה חודשים הודיעו לסבתא ולכל המשפחה כי מכר מהכפר שאליו אמא הלכה רצח את בעלה בגלל ריב שהיה בניהם. אמא חזרה לכפר כשהיא נושאת תינוקת בבטנה. אני זוכרת את פניה הבהירות ובטנה הטופחת. לאחר כחודש אמא ילדה את אחותי ווגייה (תשלום-שכר על אביה שנפטר).

המשכנו בחיי השגרה בכפר. אנחנו הילדים עם כל ילדי בני הדודים שלי, היינו משחקים בכל מיני משחקים. בין המשחקים הזכורים לי היה משחק תפקידים – חתונה. אחת הילדות התחפשה לאמא של הכלה והשנייה לאמא של החתן, אחד מבני דודים היה חתן ואחרת כלה. לאחר כשלוש שנים של חיי שיגרה לצידה של סבתא ושאר בני המשפחה בכפר של סבא, הייתי אז בת שבע בערך ביקשו את ידה של אמא –  סוף סוף חתונה

על המשך קורותינו בסיפור הבא…

הזוית האישית

סיפורה של נאוה ווסה שסופר במסגרת פרוייקט "סיפור על הדרך" שמטרתו לשמר ולהאיר את התרבות והמורשת המפוארת של קהילת יהודי אתיופיה ממנה באתי.

בנותי היקרות, ממשיכות השושלת בישראל

תמונה 1

סיפור התיעוד של נאווה ואסה

 

 

מילון

דברק
דֶבָּרְק (באמהרית: ደባርቅ) הוא כפר בצפון אתיופיה, כ-90 קילומטרים מצפון לגונדר. הכפר שוכן על יד הכביש הראשי המוביל מגונדר לאקסום ונמצא במחוז צפון גונדר שבמדינת אמהרה. הכפר נמצא ברום של 2,850 מטר מעל גובה פני הים. דברק הוא היישוב הקרוב ביותר לשמורת הטבע הלאומית של הרי סמן, ובו מתגוררים מנהלי השמורה.

בוזה
הכפר בוזה ממוקם בצפון אתיופיה במחוז דברק.

ציטוטים

”סיפורה של נאוה וואסה“

הקשר הרב דורי