מאגר סיפורי מורשת

רפאל דלל נולד בשנת 1939, בערב שבועות בעיר בגדאד שבעיראק. בחודש מרץ כשהיה בן שנה, הערבים התנפלו והחלו הפרעות ביהודי עיראק. לאבא שלו היה חנות רהיטים. לקחו לו הכל פצעו אותו בראש ושברו לו יד, פגעו בכבודה של אמו. את רפאל חטפו וזרקו לתעלה מלאה בוץ כדי שיטבע, דודים שלו חיפשו אותו ולאחר כמה זמן מצאו אותו והצילו אותו.

הם עלו ארצה בשנת 1951. ההורים רפאל אחיו ושתי אחיותיו. העבירו אותם למעברת "שער עלייה". לאחר מכן העברו למעברה בהוד השרון (ברמתיים) והיו שם במשך חודשיים. נעמי שהייתה האחות הקטנה בת השנתיים כשעלו לארץ, היא חלתה ונלקחה לבית חולים "השרון", מאז נעמי לא נראתה. נעמי הייתה ילדה יפיפייה ואמם בכתה עלייה המון.

מהמעברה עברו לשיכון בבאר יעקב "מחנה טוניס" שכונה שבנו עמידר בגודל של ארבעים וחמישה מטר מרובע. חיו שם עשרה אחים ולא היה מקום בכלל.

בשנת 1953 חגג רפאל בר מצווה במעברה בבאר יעקב ליד רמלה. אספו עשרה ילדים ממשפחות מרובות ילדים שהגיעו למצוות מטעם לשכת הסעד, לקחו אותם למשפחות בתל אביב שם נתנו להם תפילין וציצית. את בר המצווה חגגו בבית הכנסת "אוהל סיני" ברחוב אלנבי ואז חזרו לבית שאירח אותם. במוצאי שבת חזרו הביתה למעברה. ביום שני הניח רפאל תפילין ועלה לתורה.

לאחר מכן המשיך לבית ספר דתי, למד שנתיים ב"אגודת ישראל" בבית ספר דתי ואחר כך עבר לממלכתי א' עד כיתה ח' משם הלך לתיכון עמל ברמלה בית ספר מקצועי לנגרות.

רפאל התגייס לצבא לגולני, זה היהבתאריך 7.8.1957, לגדוד 13. הוא היה בגדוד שנה וחצי, ואחרי שנה וארבעה חודשים נפצע ברגליים ובראש. הוא אושפז בבית החולים "רמב"ם" בחיפה במחלקה כירורגית א', שם היה חודש ושבוע וטיפל בו ד"ר חיים.

בשנת 1959 כבר היו אחרי האימונים ולקחו אותם לקיבוץ גונן. משם לקחו אותם להר ועלו לשם כדי לסייר סיורים. רפאל וחבר שלו, זכרונו לברכה, הלכו אחרי החיילים מחיל ההנדסה לפתוח צירים ולבדוק אם יש מוקשים. החבר אמר לו: "רפי אל תבוא איתי, אני אלך קדימה ואתה אחורה כמה מטרים. למה שנלך שנינו ונסתכן שנינו?". הוא הלך שלושה מטר לפניו ועלה על מוקש והתפוצץ. רפאל, שהיה מאחור, עף מההדף ונפצע בראש וברגליים.

לאחר מכן הוא עבר ליחידה של חטיבת הצנחנים, היה שם שנה. הם קיבלו אנשי מילואים שהיו מסדרים את המחסנים וכל שנה היו מחליפים ציוד שהיה צריך להחליף. רפאל סיים שנתיים וחצי של שירות והמשיך במילואים עד גיל ארבעים וחמש.

ההכרות עם אשתו תקווה

את אשתו הוא הכיר כשיצא עם הרבה חברים. הייתה לו דודה בגבעת שמואל שקוראים לה מסעודה אחות של אימא שלו וכל חודש וחצי אימא שלו הייתה הולכת לבקר והוא היה הולך איתה. שם הייתה אישה, שכנה שלה בשם נעמי ראתה אותו ולא דיברה. חזרו הביתה ואחרי שבועיים נעמי באה ודיברה עם אימא שלו, אמרה לה שיש בחורה טובה לבן שלה שיכיר אותה ושהיא ממשפחה טובה. הוא לא התעניין. הוא היה רק בן עשרים ושלוש. רפאל רצה לחכות עם הנישואין עוד שנה שנתיים.

הבעיה.. דחה אותה וכל הזמן היא הייתה באה שוב, קראו לה תקווה. הם יצאו פעמיים ואז שלושה חודשים לא התראו. עוד הפעם נעמי באה פתחה את הסיפור, קבעה עוד פגישה ואחרי שישה חודשים התחתנו וגרו בבני ברק ברחוב אבן גבירול 64 ושם נולדו לו הבנות.

הבית היה צפוף, שניים וחצי חדרים. הם עברו לפתח תקווה לדירת ארבעה חדרים , גדולה יותר.

בגיל שלושים ושמונה רפאל עבד כנגר שכיר ובשנת 1977 הוא עבר לעבוד במשרד הביטחון ועבד באחזקה. הוא היה סגן מנהל והייתה לו תעודות מקצועיות הוא ידע הייטב את מקצוע הנגרות. למעשה הכיר את המקצוע עוד מהבית, כי גם אביו היה נגר ולמשפחתו הייתה בעיראק נגריה.

הילדים של רפאל

רפאל מספר בגאווה על חתנו, בעלה של סיגלית, שהוא בעל דרגה גבוהה בצבא הוא תת אלוף, הוא כלכלן של משטרת ישראל והוא למד הרבה, יודע הרבה שפות: עברית, ערבית, צרפתית ואנגלית. רפאל מרגיש שכל חתן כמו הוא כמו הבן שלו. הוא אוהב אותם מאוד והם מכבדים אותו ואוהבים אותו. כל שבת רפאל מתארח אצל בת אחרת, הם באים לקחת אותו וגם מחזירים אותו הביתה במוצאי שבת.

רפאל לא שוכח את השואה שלהם, הפרהוד, את מה שעשו להם בעיראק. לאבא שלו קראו יוסף חיים, הוא חלה ובגיל שבעים הלך לעולמו. "בימינו היו מרפאים אותו, אבל בשנות השישים – שביעים לא הייתה רפואה מפותחת כמו בימינו" – אומר רפאל.

רפאל חלה במחלה כמו אבא שלו, אבל עבר ניתוח והצליחו לרפא אותו. לפני ארבעה חודשים, אשתו הלכה לעולמה אחרי מחלה קשה, זיכרונה לברכה.

יש לו ארבעה בנות: הגדולה רונית נשואה לדני חלבי, הבת השנייה נשואה לחיים דורון, הוא קבלן משנה של שיפוצים בניין והיא עובדת בעיריית פתח תקווה כבר יותר מעשרים שנה כמנהלת של הביטוחים בעירייה. הבת השלישית זאת סיגלית שגם היא עובדת עירייה בהנהלת חשבונות של כל קבלני העירייה. בתו הרביעית שרון, היא דתייה ועקרת בית.

יש לו אחד עשר נכדים. הגדול הוא רב סרן בצבא, בן שלושים ושניים קוראים לו אבי אברהם. הוא נשוי ואב לשתי בנות. לאחותו אמילי יש  שלוש בנות חמודות מאוד. לסיגלית יש שני בנים ובת, הבן הגדול שלהם כבר סיים את השירות הצבאי, והשני התגייס לצבא בבית כרגע בתם בת החמש עשרה.

בשנת 2004 יצא רפאל לפנסיה.

רפאל דלל ושני עיל בעת הראיון

הזוית האישית

שני עיל: הסיפור סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בחטיבת ביניים פיינשטיין, בפתח תקוה. בהנחייתה של המורה המובילה – פנינה מלמד.