מאגר סיפורי מורשת

שמי דיאנה גונצ'רוב, את הסיפור המתועד בעבודה סיפרה לי סבתי. כאשר שאלתי אותה על אירועים משמעותיים בחייה, היא ישר הזכירה את רעידת האדמה הגדולה שהייתה בטשקנט כאשר הייתה נערה. הנושא עניין אותי, וכך ישבנו והיא סיפרה לי את הזכור לה. שמעתי בעבר על רעידת האדמה שאירעה אז, אך מעולם לא שאלתי על הנושא מעבר לפרטים שנזרקו לאוויר, עד אותו היום שישבנו ודיברנו.

וכך ספרה סבתא: "שמי נינה פיבקין, נולדתי בשנת 1947 בטשקנט למשפחתי שכללה גם אח ואחות. האח הבכור הגיע עם אמי לטשקנט מאוקראינה בשנת 1936.

כשקרתה רעידת האדמה הייתי בת 17 וגרתי בקומה רביעית בבניין עם אמי, אחי ואחותי בקצה העיר טשקנט. התעוררנו בבהלה בחמש בבוקר ביום שלישי ה26 באפריל, מרעידות חזקות של כל הבית. הקירות, התקרה, חפצים שונים רעדו. יצאנו מיד בחצי לבוש לחצר הגדולה עם שאר דיירי הבניין.

לא הלכנו לעבודה באותו יום, בתקופה הזאת עבדתי כרואת חשבון פרטית, ובערב הלכתי לבית ספר לילי. במהלך היום הוצאנו מזרנים לחצר כדי לישון עליהם במהלך הלילה, דיירי הבניינים ברחוב עזרו אחד לשני, הביאו אוכל וחלקו בגדים וחפצים שונים. הכנו אוכל על פתיליות בחוץ. האוזבקים הכינו פלוב (תבשיל אורז) על קלחות. אני זוכרת שהרגשנו פחד והיינו בפאניקה ועלינו לדירה רק אם ממש היינו חייבים. ישבנו בחוץ בפחד שיגיעו עוד רעידות, ולא יכולנו להירגע ולהסיח את דעתנו מהמתרחש. הרעידות המשיכו בעוצמות חלשות יותר בהמשך השבוע.

הבניין שלנו היה בנוי כך שהיה עמיד לרעידות אדמה עד עוצמה 9 בסולם ריכטר, ולכן הבית לא נהרס מבחוץ. אך חפצים כמו מנורות וחפצים שבירים התרסקו על הרצפה ונהרסו. לעומת זאת במרכז העיר רעידת האדמה הייתה חזקה יותר, ונהרסו המון בתים, שמענו ברדיו על אנשים שמתו ונפגעו. כעבור כמה זמן הגיעו מרחבי כל ברית המועצות, אנשים מצוותי בנייה ובנו את העיר שלנו מחדש, כך שלבסוף היא הייתה העיר הכי יפה באוזבקיסטן. במהלך שיקום העיר בנו מטרו ובניינים גבוהים ועמידים בפני רעידות אדמה קשות.

עליתי לישראל בשנת 2001 עם בתי ומשפחתה. כשהגענו לארץ עברנו להתגורר בקיבוץ אדמית, בתי ובעלה הלכו ללמוד עברית באולפן, ולאחר מכן יצאו לעבוד. אני טיפלתי בנכדי רוב היום. כדי לקנות מצרכים, נסענו לעיר הסמוכה נהריה. לא היו הרבה חנויות בקרבת הקיבוץ. בהמשך, נסענו לטיולים ברחבי ישראל והיה מעניין לגלות ולחקור את ישראל"

זווית אישית

דיאנה הנכדה – נהניתי לשמוע על העבר של סבתי ולשאול אותה שאלות על אירוע משמעותי זה בחייה,  ואיך היא ומשפחתה התמודדו אתו. במהלך העבודה התחברתי לצד האישי של סבתי ודיברנו על אירועים נוספים שקרו גם מעבר לנושא העבודה. למדתי על העבר שלה ועל משפחתה, שלא הכרתי לפני. העבודה תרמה לקשר שלי ושל סבתי ולפתיחות בינינו. סבתי שמחה לשתף איתי פרטים מעברה ולדבר איתי על משפחתה וחייה לפני שהגיעה לישראל.