מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1953 נולדה סבתי פלורה בעיר מרקש שבמרוקו.

סבתא גדלה עד גיל חמש במרקש ולאחר מכן עברה משפחתה לעיר אגדיר בעקבות פרנסתו של אביה.

לסבתי יש עוד ארבעה אחים ושתי אחיות.

העיר אגדיר ממוקמת בדרום מערב מרוקו, לחופי האוקיינוס האטלנטי.

בעיר חיים למעלה מחצי מיליון איש, העיר ידועה כעיר נופש.

רעידת האדמה הגדולה התרחשה ב-29/02/1960 בשעה 23:40

כתוצאה מרעידת האדמה נספו כ- 15,000 איש, נפצעו כ-25,000 איש ונותרו ללא קורת גג כ-35,000 איש.

אחיה הגדולים של סבתי הלכו לצפות בסרט וכך ניצלו מרעידת האדמה.

סבתי, הוריה ועוד שני אחים נותרו בבית וכך הם חוו את רעידת האדמה.

בזמן שהתחילה רעידת האדמה אביה של סבתי הדף את החלון בכל הכוח וחילץ את משפחתו מהבית. לאחר שכולם היו מחוץ לבית, עייפים, מזועזעים ועדיין בשוק, הם הלכו בחושך בתוך ההריסות לחפש בני משפחה נוספים שגרו בקרבת מקום.

ושם, בבית דודתה של סבתי, הם שמעו קולות ולא יכולים היו לעזור. שם נספו שישה בנים, בת אחת והאב.

הדודה נשארה בחיים, בחודש השני להריונה, ושני בנותיה.

הסבא והסבתא של סבתי נשארו בחיים בגלל שישנו במרתף.

יום אחרי רעידת האדמה הגיעו אנשי הצלב האדום והגישו עזרה.

בני המשפחה עברו למחנה שנראה כמו אכסניה.

סבתי ומשפחתה היו מזועזעים מהמראות הנוראים שהם ראו. הם נשארו חסרי כל וחסרי בית ללא אוכל ובגדים.

אחרי שבועיים שפונו הם ביקשו לחזור למרקש וכך חיו שלוש שנים במרקש, עד עלייתם לארץ.

השיר שבחרתי

ישבנו כמה חברים, כוסית ביחד להרים, כשהשתתקו פתאום הכל, אז קם אחד, ושר בקול:

"הבאנו שלום, שלום עליכם".

ואז התחלנו כך לשיר, שירי מולדת וקציר, ולא שכחנו כמובן, לשיר את "שם הרי גולן".

שירים על ים ואהבה, על עץ בודד בערבה, ושיר אשר לא נס ליחו: "עץ הרימון נתן ריחו."

הבאנו שלום, שלום עליכם.

שירי קפה ומדורה, התערבבו עם שיר גבורה, ושיר אחד ישן נושן, "אשיר לך זמר על שושן".

הבאנו שלום, שלום עליכם.

ושרנו בשלושה קולות גם את השיר "היו לילות". שירי סוכנות ועליה, ו"שוטי שוטי אוניה".

גם שרנו כמו משוגעים, "הנה מה טוב ומה נעים", וכשהשחר שוב האיר, חזרנו לאותו השיר:

הבאנו שלום, שלום עליכם.

הזוית האישית

פלורה השתתפה, יחד עם נכדה רון, בתכנית הקשר הרב-דורי בבית הספר היסודי כרכור בשנת תשע"ח