מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רחוב וינשטיין על שם סבא רבא שלי

אני ונכדתי עדי
רחוב על שם סבא רבא זל בצהלה
מיהו רבי נחום וינשטיין ועל שום מה זכה לכבוד זה?

הסבא רבא שלי, נולד בירושלים העתיקה בשנת 1876 (תרל"ו) . בהיותו בן 5 שנים עבר עם הוריו לגור ביפו. למד תורה מפי מלמדים פרטיים שהובאו מירושלים ליפו העתיקה. בן 12 שנים נשלח לפתח תקוה ולמד שם תורה במשך 3 שנים מפי הרב ישראל צבי הכהן, לאחר מכן חזר למשפחתו ביפו והמשיך ללמוד בכיתה הגבוהה של תלמוד תורה (בי"ס) "שערי תורה".

בהיותו בן 17 נשא לאשה את אטיל ביילה מהעיר חברון. ר' נחום למד מאביו ר' אליהו וינשטיין את מלאכת השחיטה וממר מאיר המבורגר, המוהל הראשון ביפו – את מלאכת המילה. ר' נחום עבד כשוחט, כמוהל ומורה ללימודי תורה. עם גידול הישוב היהודי ביפו בתקופת העלייה השנייה עזב ר' נחום את כל עבודותיו ועסק רק במצוות מילה כמוהל היחיד בעיר יפו ובסביבה. גם ערבים מוסלמים רבים, ברובם עשירים, הזמינוהו למול את בניהם, ונהגו לשלם לו בעין יפה.

כאשר הוקמה השכונה החדשה "אחוזת בית" (היא תל אביב) בשנת 1909, הצטרף אליה ר' נחום אחד מ-66 המייסדים, והיה בין הראשונים שבנה את ביתו ברחוב לילינבלום 18.

בשנות מלחמת העולם הראשונה, כאשר השלטונות התורכיים גירשו את התושבים מיפו  ותל-אביב (בשנת 1917), הורשה ר' נחום להישאר ביפו כדי לספק את צרכי הדת ולשרת את הקהילה הקטנה של בעלי מלאכה יהודיים, אשר הצבא התורכי היה זקוק לעבודתם. כמו כן נשאר עמו בנו בכורו יוסף חיים (סבא שלי), אשר בעלי  הפרדסים ביפו ופתח-תקוה היו זקוקים לו מאד בהיותו מסגר מומחה בהחזקת ותיקון מכונות ומשאבות מים בפרדסיהם.

לאחר תום המלחמה המשיך ר' נחום בעבודת הקודש שלו ובמשך מעל 45 שנה הכניס בבריתו של אברהם אבינו קרוב ל-27 אלף ילדים יהודים, ביניהם גם שלושה דורות רצופים: אבות, בניהם ונכדיהם. בימות חול היה ר' נחום נוסע מ"ברית לברית" והעבודה הייתה רבה מאד ומייגעת. בייחוד קשה הייתה עבודתו בשבתות ובימים טובים, כאשר ר' נחום נאלץ ללכת ברגל בדרכים רחוקות בעיר ובשכונות, שגדלו והתרחבו. קרה שראש העיר, מאיר דיזינגוף, שהוזמן לברית מילה אצל ידידים, נאלץ לחכות זמן ארוך עד שהמוהל ר' נחום הספיק להגיע, מרוב עבודה באותו יום. הבטיח מר דיזינגוף לר' נחום, כי לכשיגיע למספר 20 אלף נימולים על ידיו תרכוש עירית תל-אביב בעבורו מכונית פרטית, כדי להקל עליו ולחסוך הפסד זמן ממנו. ואכן הגיע ר' נחום למספר הזה, אבל היה זה אחרי מותו  של מאיר דיזינגוף ז"ל…

ר' נחום היה בעל אופי טוב ונעים הליכות, בעל חוש הומור ונוח לבריות, נותן גמילות חסדים ומגיש עזרה לזולת. הוא לא ביקש, ואף לא קיבל תמיד, תשלום שכר עבור כל ברית מילה שעשה, כי הייתה זו עבורו מצווה גדולה להכניס ילדים בבריתו של אברהם אבינו. סופר ע"י עדי ראיה, כי במקרים שהילד התינוק היה בן למשפחה ענייה, היה ר' נחום מביא עמו בקבוק יין לקידוש, תרופות לאם היולדת, חיתולים לתינוק, ולפעמים היה משאיר להם קצת כסף בסתר…

ר' נחום ניהל ספר שבו רשם את כל הילדים שנימולו על ידיו, ובתקופת המנדט הבריטי הסתמכו השלטונות על רישומיו אלה והוציאו דרכונים על סמך תעודות שנחתמו ע"י  ר' נחום!

ר' נחום נפטר בביתו בתל-אביב, ביום ג' באייר, תשט"ז (1956) והוא בן 80 שנה.

בשנת 1986 יצא לאור הספרון: "קורות ר' אליהו וינשטיין ובני משפחתו" אשר סודר והודפס בדפוס א. מוזס והוקדש ע"י בלה מוזס לבעלה המנוח, שהינו נצר ליונה ואליהו וינשטיין. מספרון זה למדתי את קורותיו של ר' נחום וינשטיין, בנו של ר' אליהו.

הזיכרון שלי מסבא רבא שלי, ר' נחום, הוא קלוש. זוכרת איש זקן, מעורר כבוד, עם עיניים טובות. הייתי בת 6 שנים כשנפטר. עד גיל שלוש חייתי עם הוריי בבית שקבלנו מהסבא ברחוב שבזי בתל אביב הקטנה (נווה צדק), אחר כך עברנו לצפון תל-אביב קרוב לנחל הירקון.

לימים החליטה עיריית תל אביב לקרוא רחוב ע"ש ר' נחום וינשטיין. בתאריך ה- 16.3.2005 התקיים טכס בבית העירייה, אליו זומנו כל צאצאיו של ר' נחום, מאות בני משפחה, שרבים לא הכרנו. החלק השני של האירוע היה ברחוב עצמו. נסענו כולנו לשכונת צהלה החדשה שם הסיר אבי, עקיבא וינשטיין ז"ל, שהיה בנו בכורו של סבי יוסף חיים וינשטיין, בנו הבכור של ר' נחום, את הלוט מעל השלט הנושא את שם הרחוב. על השלט כתוב: "ר' נחום וינשטיין, תרל"ו-תשט"ז / 1956 – 1876, מחנך, המוהל הראשון, ממייסדי העיר תל-אביב". התקיים טכס מרגש במהלכו תקע ר' מאיר שקול בשופר. ר' שקול, בן דודו של אבי ונכדו של ר' נחום, הינו מוהל מפורסם בזכות עצמו וממשיך דרכו של הסבא רבא.

תמונה 1

 

לסיפור: אבי, עקיבא וינשטיין

מילון

לשלם בעין יפה
לשלם בנדיבות, הרבה כסף

מלאכת המילה
לבצע ברית מילה

ציטוטים

”במקרים שהתינוק היה בן למשפחה עניה היה ר' נחום מביא עמו תרופות, חיתולים וכסף בסתר.“

הקשר הרב דורי