מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רחוב אמיר 20

אלינורה ועדן
אלינורה והמשפחה
סיפורה של אלינורה ארליך

עלינו לארץ ינואר 1948. אני הייתי בת כמעט שלוש. המשפחה שלי, הורים אחותי ואני עלינו לארץ באוניה.

עזבנו בית גדול, חברים, משפחה עבודה ותנאי חיים מאוד מכובדים.

סיפרו לי שהגענו לנמל חיפה ומשם ישר למעברה בפרדס חנה. קיבלנו אוהל וארבע מיטות.

בערב החל לרדת גשם, רוח חזקה שרקה ולפתע עף האוהל ואנחנו נשארנו חשופים למזג האוויר.

אבא היה בחיפה, חיפש עבודה וכששב וראה מה קרה במעברה מיד לקח אותנו לדירה שרכש בדמי מפתח

ברחוב אמיר 20 בהדר חיפה.

כיצד נראה הבית בו גרנו במשך חמש שנים?

קומה שניה, מסדרון ארוך ורחב. יציאה לשלושה חדרים וחדר גדול נוסף הוא המטבח המשותף.

כל חדר היה שייך למשפחה. אנחנו מנינו 4 נפשות ופה גם נולד אחי הצעיר.

חיפה שימשה עיר מעבר מהנמל-אוניה למקום מגורים לכן כל הזמן התארחו אצלנו קרובי משפחה.

לפני כל חדר במסדרון היה שולחן בו הכנו שיעורים, שיחקנו ואכלנו.

ישיבה מסביב לשולחן לארוחה היווה קצת בעיה. מצרכים רבים לא היה ומה שהיה היה בקצובה. לא נעים היה לאמא שלי אם האוכל לא היה עשיר ומגוון.

מקרה יוצא דופן קרה במשפחה. יום אחד אמא קראה לנו, הילדים, להיכנס לחדר הפרטי שלנו וחילקה לכל אחד חצי תפוח, תמר וחצי אגס. התפלאנו מאיפה זה???

אמא סיפרה לנו שאבא קיבל מצרכים אלה בנמל, שם עבד, כהוקרה לעבודתו המסורה – שתי משמרות זאת אומרת 16 שעות.

אנחנו הילדים לא הרגשנו במצוקה זו, שמחנו להיות ביחד.

אני זוכרת שחליתי במחלת החזרת. זו מחלה שהתבטאה בנפיחות של בלוטות הרוק ובחום גבוה.

גם השכן שלנו אבי לגון (אני זוכרת את שמו) חלה בחזרת. הפתרון של האימהות שלנו היה לתת לנו להיות במיטה אחת בדירה אחת לסרוגין, כך האימהות היו חופשיות לעבודות הבית, קניות ,לטפל בשאר הילדים או לצאת לעבודה.

אבי ואני בני 3 ו -4 נהנינו מאוד מימי המחלה ולא רצינו לחזור לגן.

התרופה למחלת החזרת הייתה משחה שחורה שמרחו לנו וחיממו את הצוואר ע"י צעיף, נראינו כמו שני קופים חמודים.

המטבח היה משותף, לכל אם הייתה פינה בה היא בישלה וחיכתה בתור לכיור אחד כדי לשטוף את הכלים.

כן, שכחתי לספר לך…… היה גם תא שירותים אחד בחוץ והוא שרותי בור.

את זה אני זוכרת אבל אני זוכרת שמתחת למיטה הכפולה של ההורים שלי היה סיר לילה.

בבוקר הסיר היה נקי!!!!

חמש שנים חיינו בדירה זו. בינתיים ההורים שלי חשבו על התקדמות בתנאי הדיור.

הם נרשמו לדירה דרך שיכון עובדים. אני הייתי בת המזל המשפחתית. הגרלתי למשפחתי דירת שלושה חדרים + 2 מרפסות ברחוב הגפן 30.

המגורים היו נעימים בהשוואה למה שעזבנו. אני זוכרת את המשחקים על הדשא: חמור ארוך, מחניים, עמודו ומחבואים.

אני זוכרת את אמא רצה מהר לקנות חצי בלוק קרח ולא לשכוח לרוקן את המיכל מתחת למקרר בו מי קרח שנמסו.

אני גם זוכרת את צלצולי פעמון מחלק הנפט בו השתמשנו לחמם מים לכביסה ולבישול.

היום חיים אלה נראים משונים, קשים ואולי לא הגיוניים אבל אנחנו לא הרגשנו כל מצוקה ולדעתנו אלה היו חיים נפלאים.

העלנו מקצת מתקופת חיי כילדה קטנה, עולה חדשה במדינת ישראל הצעירה.

הסבר על התמונה מעברי:

משפחתי במרכז למטה: אחותי, אבא שלי ועל ברכיו אחי, אני מצלה את פני ואמא שלי.

משפחת לגון – עומדים: אחות של אבי, אבי בין אחותו ואמא שלו שמה וידה, שכן ואבא של אבי.

מילון

דמי מפתח
כינוי למחיר שמשולם עבור זכות הדיירות המוגנת בנכס מקרקעין הן למגורים והן נכס עיסקי. בעסקה זו, הדייר רוכש חזקה בנכס תוך תשלום דמי שכירות נמוך על השימוש והגנה מפני פינוי והפסקת ההתקשרות אלא בנסיבות מיוחדות.

ציטוטים

”לדעתנו אלה היו חיים נפלאים“

הקשר הרב דורי