מאגר סיפורי מורשת

שמי רות כהן. נולדתי בתל אביב למשפחה בת 10 נפשות.

הורי – לאה וחיים עופרי – עלו ארצה עם משפחותיהם מתימן, כאשר אמי בת שנתיים ואבי בן חמש שנים. סבי מצד אבי בנה בית בתל-אביב ושימש רב, שוחט ועורך חופות. סבי מצד אמי עבד בפרדסנות. סבתי נפטרה בראשון-לציון כאשר אמי הייתה בת ארבע שנים ושני אחיה קטנים ממנה. בזמן גירוש היהודים מתל-אביב לגליל על-ידי הטורקים ששלטו אז בארץ, אמי נאלצה ללקט בשדה שאריות חיטה מהן בישל אביה את ארוחותיהם. לא פעם עפו האוהלים בגלל הרוחות והגשמים והסבל היה רב, עד חזרתם לתל-אביב. הסבא התחתן שנית ומסר את אמי למשפחה אומנה – משפחת שלוש – שם נשארה עד נישואיה, והאב עבר לגור בירושלים.

אבי נפטר בגיל שבעים מצער על מותו של הבן הבכור – אברהם – שנפל במלחמת ששת הימים. אמי נפטרה בשיבה טובה בגיל 102.

בגיל 5 וחצי התחלתי את לימודי בבית הספר "גאולה" בתל-אביב היכן שאבי שימש כשרת בית הספר.ביליתי את ילדותי בתל-אביב עד שנת 1949. בתקופה זאת שררה מסכת שכנות נפלאה וחמה – בשמחות ובעצב – ככתוב: "בני ישראל ערבים זה לזה". דלתות הבתים לא היו נעולות וכל דכפין ביקר ללא צורך בהודעה מוקדמת. בישלנו על פתיליה מצוידת בנפט וכיבסנו על גבי פרימוס. כאשר אמי הכינה עוגיות – היה עלינו ללכת למאפיה – לצורך אפייתן. כמו כן, הובלנו את החמין והג'חנון ביום שישי לאפיה במאפיה – בהעדר תנור בבית. לא היו מקררים חשמליים והיו מוכרי קרח עם עגלות ברחובות העיר. זכורני שכאשר הורי קנו רדיו – השכנים הסתופפו סביב מרפסת הבית כדי לראות את הפלא שבוקע ממנו-קול ומוסיקה. טלויזיות הגיעו הרבה יותר מאוחר-תחילה בשחור לבן ואחר כך בצבע.

רות עופרי/כהן במשרד

המצב הכלכלי ששרר בארץ היה קשה מאד טרם הקמת המדינה. לימים היה צנע בארץ והקציבו מוצרי אוכל בסיסים לכל משפחה בהתאם למספר הנפשות. לא פעם היה צורך לעמוד בתור שעות ארוכות לקנות לחם בשוק הכרמל שהיה קרוב למקום מגורי.

בגין המצב הכלכלי ביגוד והנעלה רכשו הורי לילדיהם פעמיים בשנה בלבד – לקראת הקיץ והחורף.משחקים לא היו לנו ונאלצנו להכין אותם בעצמנו מחומרים שהיו אז, כמו למשל בובות מסמרטוטים. המשחקים נערכו ברחוב כמו: מחניים, חבל, חמש אבנים, מחבואים. ימי הולדת לא חגגו לנו ואלתרנו חגיגה עם החברים בשכונה,כמובן בלי כיבוד, אלא באמצעות "הצגות" שבצענו בעצמנו.

רות עם אמה ועם משפחתה

גרנו משפחה בת 10נפשות בחדר אחד,בתנאי צפיפות קשים. הכנו את השיעורים מסביב לשולחן אחד ששימש גם לארוחות. הורי חסכו מעבודתם כסף וקנו מגרש בחולון. חומרי הבניין אז היו יקרים מאוד ונמכרו גם בשוק השחור. אזרתי עוז וכתבתי מכתב לבן גוריון-ראש הממשלה דאז,ולאחר שתיארתי את מצוקתנו כי רבה-ביקשתי לאפשר להורי קבלת חומרי בניין במחיר ממשלתי. לשמחתנו אושרה הבקשה והקמנו בית שהכיל 3 חדרים, שתי מרפסות וחצר גדולה ששימשה אחר כך לגידול רימונים, תפוזים ,פקאנים ,גויאבות לימונים ואשכוליות. בחזית הבית שתלנו שושנים,ציפור גן עדן,כריזנטמות,תרד,דלעת ושאר ירקות.

למימון הבית עזרנו אחי ואני במסירת שכרנו מדי חודש מעבודתנו והותרנו לנו רק דמי כיס.

בטרם הקמת המדינה שלטו הבריטים ונהגו מדי פעם להטיל עוצר בית, במהלכו לקחו את הגברים מכל בית ובית לבדיקת בקורת בשל פעולות המחתרות ההגנה, האצ"ל והלח"י נגדם. זכורני שבאחד המקרים לא היה לנו לחם בבית וחרף העוצר החליטה אמי ללכת למאפיה וראיתי אותה דרך החלון של הבית – מלווה למאפיה על-ידי חיל בריטי חמוש. אמי הייתה אישה אמיצה שהחביאה בתוך סליק בחצר נשק של חברי האצ"ל. היו גם הפצצות מהאוויר, ובהעדרה של אמי שעבדה במשק בית, הייתי צריכה להרים את שתי אחיותיי הקטנות ולרוץ למקלט של השכנים ולשהות שם עד צפירת הארגעה.

עברתי בשנות חיי את כל מלחמות ישראל מאז הקמת המדינה. במלחמת ששת הימים בעלי גויס ואחי הבכור שהיה סרן וקצין בצבא ביקר בביתי לבדוק אם יש לי חומרי האפלה ונפרד ממני ומבתי התינוקת לפני יציאתו לגדוד שלו. לאחר שלושה ימים הודיעו לנו שהוא נהרג בהפגזה על קיבוץ נחל עוז שבדרום .

עבודה ולימודים

במשך 32 שנים עבדתי בהנהלת שירותי בריאות כללית בתל אביב בתפקידים בכירים:

1. עוזר ראשי למנהל כוח-אדם.

2. עוזר ראשי לנציב תלונות הציבור.

כעובדת בכירה אושרתי מטעם המוסד ללימודי דיפלומה של 3 שנים במדעי החברה לשירותי בריאות באוניברסיטת בר-אילן. כיון שסיימתי את לימודי הדיפלומה בהצטיינות- אושרו לי לימודי תואר ראשון במדעי החברה במקוצר למשך שנה אחת בלבד.

במשך 6 שנים השתתפתי בפרויקט המכללה לביטחון לאומי לנוער בביה"ס תיכון חדש (מקום בו בנותי למדו בצעירותן) כולל סיורים בארץ בשיתוף עם תיכונים מגבעתיים, מחולון ועוד. בשל התמדתי ופעילותי הוענקה לי תעודת הוקרה מבל"ל (בטחון לאומי לנוער)

בשנת 1961 לאחר לכידתו של הצורר הגרמני אדולף אייכמן פורסם מכרז לעבודה במהלך משפט אייכמן בבית העם בירושלים.כדי לשלב טיפולים פעם בשבוע אצל פרופסור צונדק עם עבודה במשפט, הגשתי מועמדותי, עברתי בהצלחה את המבחן הפסיכומטרי וכן ראיונות רבים מטעם נציבות שירות המדינה ומשטרת ישראל. התקבלתי לעבודה בלשכת התביעה של המשפט. בסיום המשפט התבקשתי להדפיס את גזר הדין של אייכמן ביחד עם הקצרן הראשי של הכנסת, בחדר בודד ובסודיות גמורה.

עם פרישתי לגמלאות משירותי בריאות כללית. עבדתי באוניברסיטת תל-אביב במשך 10 שנים. בתחילה כמשגיחה על הבחינות של הסטודנטים ובשלוש השנים האחרונות כאחראית על המשגיחות.

תחרויותופרסים

בשנת 1963 הצעתי את מועמדותי לתחרות מצעד מטעמי ישראל שאורגנה על ידי החברה הממשלתית לתיירות ונבחרתי בין עשרת המתחרות האחרונות והמתכון שלי פורסם בספר של משרד התיירות (בתואר המלכה זכתה ערבייה מנצרת בשל מתכון חרשף).

בשנת 1971 השתתפתי בתחרות אליפות הכתבניות הארצי מטעם נציבות שירות המדינה, הסתדרות הפקידים בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית בשיתוף עיתון "לאישה" . זכיתי בתואר סגנית ראשונה של אלופת בכתבניות ובמכונת כתיבה "הרמס".

בשנת 1986 – הנהלת שירותי בריאות כללית המליצה עליי בפני ועדת פרס העבודה על שם נמיר, כעובדת מצטיינת ואכן זכיתי בפרס, במעמד ראשי ההסתדרות ואורה נמיר.

רות בטקס הזכייה של אליפות הכתבניות

תחביבים

אני מתעניינת בפולקלור עמים שונים ולעמוד מקרוב על הנופים והטבע. בין המקומות שביקרתי בהן: איטליה, צרפת, אנגליה, סקוטלנד ,ארצות סקנדינביה, ספרד, בלגיה הולנד ,פולין, אוסטריה, צ'כיה, הונגריה, רומניה, שוויץ, צפון ספרד, טורקיה, הריביירה הצרפתית, חבל טוסקנה, רומא, פירנצה, רימיני, מילאנו, פאלמה דה מאיורקה,טנריף,אתונה,רודוס,פיראוס,כרתים,קפריסין,סיציליה,מלטה,לטביה, קרואטיה,הודו,סין,יפן,אוזקביסטאן,תאילנד,מרוקו,מצרים,ירדן,ארצותהברית (כולל הוואי, מקסיקו, פילדלפיה, קייפקוד, שיקגו, סולט לייק סיטי, לוס אנג'לס, לאס ווגאס, ניו-יורק, ושינגטון, פלורידה ועוד. כמו כן לאחרונה ביקרתי באמריקה הדרומית: ברזיל, צ'ילה, בואנוס איירס, אורוגואי וארגנטינה.

פעילות, ספורט ופוליטיקה

בגיל שמונה התחלתי להתעמל ב"הפועל" ברחוב נחמני בתל-אביב. בהמשך השתתפתי בחוג לריקודי עם, כולל הופעות בקיבוצים וברחבי הארץ, כולל במצעדי האחד במאי.

בגיל 15 הצטרפתי ל"משמרת הצעירה של מפא"י"(המיתולוגית) כולל פעילויות חברתיות רבות כגון: חוג למוסיקה קלאסית, טיולי אופנים, מסיבות ריקודים ועוד.

כיום אני בעלת מניה ב"קאונטרי דקל" ומשתתפת בשיעורי התעמלות מים שחיה, הליכון ועוד.

פעילות התנדבותית

במשך שנים רבות נמניתי בין "נשות הדסה ישראל". במשך שנתיים שימשתי סגנית ליו"ר "הדסה" סניף תל-אביב. במהלך תפקידי זה ארגנתי טיולים בארץ בשיתוף קק"ל, אימצנו את בית חולים "דנה" בתל-אביב, ערכנו מסיבות לילדים בחגים, כולל רכישת מיטות להורי הילדים, הנהגנו, בין היתר, חובת חבישת קסדה לרכיבה באופנים, קיימנו עצרות לקידום הנסיעה ברכבת ישראל, שימשתי נציגת "הדסה" בגופים המטפלים באיכות הסביבה וטיפלתי בתינוקות ובילדים חולים מדי שבוע, וכן בארגון מסיבות חג בשילוב אמנים בהתנדבות.

מאז הקמת המרכז הקהילתי ומעון הילדים של נעמ"ת בשכונת בבלי – אני מתנדבת פעילה עד היום במועדון הגמלאים של השכונה המקיים מפגשים שבועיים של הרצאות בנושאים מגוונים, עם ארוחת בוקר. כמו כן התנדבתי בעבר במשך שנים רבות בשירותי הקהילה ע"י עריכת בזארים כאשר הרווחים הופנו לרווחת הציבור הנזקק.

מזה 10 שנים – עד היום – אני מתנדבת במרכז "אביבים" המשתייך לעמותת "קשת" בסיוע עירית תל-אביב-יפו ומפעל הפיס – בעבודות המזכירות ובכל הפעילויות הרבות והחוגים הנערכים במרכז ובמעון יום המצוי שם.

**************

בשנת 1953 נישאתי ליעקב כהן – עובד בתחום היהלומים – שהיה בעל אישיות מיוחדת במינה: משכיל, עניו, אציל נפש ואב מסור. נפטר בשנת 2004 ממחלת פרקינסון. מאז אני אלמנה.

רות בעלה ומשפחתה ביום חתונתה

הדבר החשוב ביותר הנו הקמת משפחה אוהבת ותומכת שנותנת לי טעם וכוח לחיי.

אני אמא לשתי בנות: אפרת וחגית, שתיהן בעלות תואר שני באוניברסיטה ומחזיקות במשרות גבוהות. אני סבתא לחמישה נכדים (ביניהם זוג תאומים – בן ובת). הבת הבכירה מכהנת כנציגת חברה גדולה העוסקת במוצרים בתחום התרופות – בארץ ובחו"ל – ולה שתי בנות – הבכירה משרתת כעת כחיילת קרבית בצה"ל והבת הצעירה תלמידה בכפר הירוק. הבת חגית מכהנת כמנהלת משאבי אנוש בחברה המפעילה כפרים לילדים בעלי מוגבלויות, כגון אוטיסטים, ולה שתי בנות ובן הלומדים בבית הספר באזור בית- ברל.

רות ומשפחתה כיום