מאגר סיפורי מורשת

רונן נולד בשנת 1941 בשם אנריקה (Enrique) במחוז בשם צ'אקו (Chaco) שבצפון ארגנטינה, כבן הבכור של חניתה וישראל לסין. אחריו נולדו אחיו ראובן ואחותו מעיין. לאביו הייתה חברת אוטובוסים ויחד עם שני אחיו ניהלו קווי נסיעות קבועים באזור. ליד הבית היה להם מוסך קטן שבו היו מתקנים את הרכבים במידת הצורך ורונן אהב להסתובב במוסך ולראות כיצד מתקנים מנועים ומחליפים חלקים.

נעורים

דודו של רונן מצד אמו נהג לקחת אותו לתחרויות אופנועים בהן התחרה ורונן נדבק בחיידק התחרויות והחל להשתתף בתחרויות בעצמו. עם התבגרותו החל רונן ללכת לתנועת הנוער, הדריך בתנועה והיה ציוני נלהב עד כדי כך שהחליט לעלות לישראל ברגע שיסיים את התיכון. לצערו, תוכנית העלייה נדחתה לאחר שקיבל צו גיוס לצבא הארגנטינאי.

סבא רונן בחיל הים

סבא שירת במשך שלוש שנים בחיל הים, ראשית על אוניית מלחמה, בהמשך על צוללת ואפילו על שוברת קרח ואז הגיע לקוטב הדרומי (שנמצא בחלק הדרומי של ארגנטינה) שם פגש פינגווינים!

בגרות

לאחר שסיים את שירותו הצבאי, הצטרף לגרעין של חבר'ה צעירים שעמדו לעלות ביחד לישראל. מספר חודשים לפני כן נסע במסגרת התנועה למחנה קיץ בצ'ילה ובדרך לשם, על המטוס, פגש בחורה יפיפייה בשם יהודית (אז עוד נקראה Haydee) ועד שנגמר מחנה הקיץ השניים התאהבו והפכו לזוג.

סבא וסבתא יהודית

למרות אהבתו הגדולה ליהודית, הוא לא הסכים לדחות או לוותר על חלומו לעלות לישראל ויהודית הבינה שאם היא רוצה לשמור על אהבתה, עליה להצטרף אליו.

נישואי רונן ויהודית

הזוג התחתן ביוני 1964 וכחודש לאחר מכן עלה לארץ במסגרת גרעין של התנועה, ישירות לקיבוץ בחן שנמצא מזרחית לנתניה.

קיבוץ בחן היה בשנת 1965 צמוד לגבול של מדינת ישראל והשדות של הקיבוץ גבלו בעיר טול כרם, שהייתה אז עוינת. צלפים ערבים היו מחכים לראות את הקיבוצניקים חורשים את השדה ומנסים לירות בהם מה שחייב את רונן וחבריו לקחת נשק משלהם כשהיו יוצאים לעבוד בשדות.

סבא רונן בשדות

הורות

שנה לאחר שעלו לארץ, נולדה בתם הבכורה אורלי שהביאה אור לזוג הצעיר שהיה רחוק ממשפחתו שנשארה בארגנטינה. לאחר כשנתיים החליטו הוריו ואחותו הצעירה של רונן לעלות לארץ גם הם (אחיו עלה לפניהם). מאחר שקיבוץ בחן היה קיבוץ צעיר ולא הייתה אפשרות לקלוט בו עולים מבוגרים, עברו יהודית ורונן עם אורלי התינוקת לקיבוץ רמת דוד שליד עפולה שהיה קיבוץ ותיק, מבוסס והסכים לקלוט את הזוג הצעיר יחד עם ההורים המבוגרים שעלו לארץ. בשלב זה נולד בנם השני גדי.

גדי נולד באפריל בשנת 1967, בתקופה שבה מדינת ישראל הייתה בתחושת סכנה ואיום גדול מצד ארצות ערב השכנות. חודשיים לאחר הולדתו פרצה מלחמת ששת הימים ורונן, האב הטרי והצעיר השאיר בקיבוץ את אשתו עם ילדה בת שנתיים ותינוק בן חודשיים כשיצא להילחם ולהגן על המדינה.

מספר שנים לאחר מכן החליט הזוג הצעיר לעזוב את הקיבוץ והמשפחה הקטנה עברה לעיר הפיתוח דימונה שבדרום הארץ בעקבות עבודה שקיבל רונן במפעל הפוספטים שבים המלח. בהמשך הקים רונן עסק עצמאי ויחד עם אחיו ואביו מכרו לאביזרי רכב. עם גדילתו והרחבתו של העסק הפרטי, עברה המשפחה לעיר נתניה שבשרון ושם פתח רונן חנות לאביזרים.

באוקטובר בשנת 1973, בזמן שאורלי הבכורה הייתה בת 8, גדי בן 6 ויהודית בחודשים הראשונים של ההיריון השלישי, פרצה מלחמת יום הכיפורים. רונן, שהיה אז מעל גיל 30 ועם 2 ילדים, גוייס למילואים וכנהג הוביל טנקים לגזרת סיני. ביוני 1974 נולדה הבת השלישית לבית לסין שקיבלה את השם ליבנת. 36 שנה לאחר מכן תיוולד לליבנת ילדה שלישית בשם לירון שתכתוב את סיפור חייו של סבא רונן במסגרת תכנית קשר הרב דורי שלקחה בו חלק בהיותה בכיתה ה'.

לרונן ויהודית נולדו משלושת ילדיהם תשעה נכדים, שלושה מכל אחד.

עץ המשפחה

סיפור העלייה של רונן לסין

סבא מספר: "מגיל 15 היה לי חלום לעלות למדינת ישראל אבל כשסיפרתי על החלום להוריי, הם התנגדו, כעסו ולא הסכימו לשמוע על אפשרות שאעזוב את ארגנטינה והמשפחה. למרות זאת לא ויתרתי על החלום ובגיל 22 וחצי עליתי לארץ עם אשתי הטרייה במסגרת גרעין עלייה של תנועת הנוער.

כשהגעתי לארץ בפעם הראשונה וראיתי מסיפון הספינה את נופי הארץ, התרגשתי והרגשתי סיפוק גדול על שהגשמתי את החלום שלי. הדבר היחידי שציער אותי בשנים הראשונות הייתה הידיעה שאשתי האהובה לא התאקלמה כמוני, היא עלתה לארץ בגללי ובשבילי עזבה את משפחתה והיה לה קשה בשנים הראשונות.

מאותו רגע מרגש שראיתי את נופיה היפים של הארץ עברו יותר מחמישים שנה ועד היום אני לרגע לא מתחרט על ההחלטה לעזוב את ארגנטינה ולבוא לכאן. מהרגע הראשון אהבתי את הפשטות, הצניעות ואהבת המולדת של האנשים בארץ ואני מאוד אוהב לראות את ההתפתחות וההתקדמות של המדינה לאורך השנים.

לדעתי מדינת ישראל היא כיום אחת המדינות הכי מתקדמות בעולם ואני מאושר לגור בה. אני שמח שעליתי ושילדיי נולדו כאן."

סרטון תיעוד, סבא רונן לסין: 

הזוית האישית

סבא רונן: הייתה לי חוויה מאוד מרגשת, שימחת אותי שפנית אלי עם ההצעה לעשות את התיעוד על הסיפור האישי שלי, ואני מקווה שהצלחתי דרך הסיפור שלי להעביר לקוראים את החשיבות המדינה שלנו ואת הציונות, שהביאה אותי לעזוב את ביתי בגיל צעיר ולעלות לארץ בתנאים לא קלים.

לירון: היו רגעים שהיה לי קשה להכין את הסיפור, כי באותה תקופה למדנו מהבית בזום וגם לא נפגשנו עם הסבים בגלל הקורונה, אבל בסוף גיליתי דברים חדשים על סבים שלי, ושמחתי שסבא הסכים לעשות איתי את המשימה הזו. זה טוב שהייתה לנו את המשימה הזו כי בשנה האחרונה היינו רחוקים יותר מתמיד מהסבים והסבתות שלנו וזה חיבר אותנו יותר.