מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי ב- 17.10. 1948 יומיים לפני סוכות בספקס שבטוניס. כשנולדתי נתנו לי את השם מזל והשם השני שלי היה פליקס. השם מזל ניתן לי כנראה, מפני שנולדתי יחד עם הקמת מדינת ישראל.

העלייה לארץ

לפני העלייה הכול היה בסדר, הערבים התנהגו אלינו, היהודים, בכבוד. לא היו מלחמות והמצב הכלכלי היה מצויין, הלכנו לביה"ס [לומדים בו רק צרפתית], טיילנו ובילינו.

פתאום, פרצה מלחמה בין הערבים לצרפתים – מלחמת ביזארט [Bizerte]. בנוסף לזה השלטון המקומי השתנה משלטון צרפתי לערבי-מוסלמי. היינו צריכים ללמוד ערבית והיה מאוד קשה לי, בנוסף לכך, התחילו פראות ביהודים. במשך שנה זו היינו צריכים למהר ולעשות לי בר מצווה. הסוכנות היהודית עזרה לנו ודאגה לעלייה לארץ.

בזמן שהתכוננו לעלייה היו הפגנות של הערבים נגד היהודים. המצב היה קשה מאוד. אבי עבד עם הערבים [ניהל אותם] וסיפרו לו שהערבים קנו סכינים בשביל להרוג את היהודים. מפחד, התרכזנו שתי משפחות בביתנו [הדודים ואנחנו] והתחלנו להכין את הבית למניעת כניסת הפורעים. חיברנו קרשים וארונות על הדלתות וההורים הסתירו את כולם בעליית הגג, והכניסו לנו מזון וכל מה שאנחנו צריכים  אמא שלי נשארה לשמור עלינו.

המבוגרים [אבא ודודה] נשארו להגן למטה, למזלנו הרב הערבים הגיעו עד לדלת וראו שהם לא יכולים לפתוח אותה ועזבו. מרגע זה ההורים זירזו את העלייה לארץ בזמן שהפרעות סביב נמשכו.

אחרי כמה חודשים בחודש מרץ 1962 לקחנו אוניה לצרפת, ולשמחתנו לא נאלצנו לשלם כסף במעבר. עזבנו את הבית ואת החנות של אבי כמעט ללא תמורה. לאחר יום הגענו למרסיא [marseille] שבצרפת. השאירו אותנו במחנה  camp darenase  במשך עשרה ימים, למרות שנראה הרבה יותר זמן. האוכל שהביאו לנו היה מצות מכיוון שזה מה שנשאר לאחר פסח. גרנו בצפיפות לא נעימה וישנו על מיטות סוכנות.

ממרסיא לקחנו עוד אוניית נוסעים לארץ ישראל, שישה ימים וחצי היטלטלנו בדרך הקשה. הייתה סערה בים וגובה הגלים היה 5 מטר. באונייה היה תנאים לא נעימים ואמי ואחותי הקיאו לאורך המסע.

לאחר שישה ימים וחצי הגענו לחיפה ושם התקבלנו למיון על ידי הסוכנות היהודית והממשל. שמי היה מזל פליקס ובזמן הרישום אמרו לי שמזל זה שם של בת, לכן החליטו לשנות אותו  לפליקס. לאחר מכן, העלו אותנו על משאית והסיעו אותנו לאשקלון. הגענו בלילה, ובחרנו לגור באשקלון, מכיוון שכל קרובי המשפחה גרו שם. [כל הסיפורים של העולים החדשים זה שהם מגיעים בלילה, כדי שלא יראו את המקום החדש וירצו לעזוב].

הורידו אותנו באשקלון וקיבלנו צריף בו גרנו חמישה חודשים. המעבר מבית מסודר בספאקס שבטוניס עם חשמל ועוזרות לארץ הקטנה והדירה הצפופה היו קשים להוריי. באופן מידי הכניסו אותנו לבית ספר בכיתה ח' ששם למדנו כמו בביה"ס של היום.

למה עליתי לארץ?

הייתה לנו האפשרות לנסוע לפריז שבצרפת, אבל אבי, שהיה ציוני, אמר שעדיף לנו  לעלות לארץ ישראל, אף על פי שאם היה נוסע לפריז היה עשיר יותר, כי מקצועו הייתה חייטות ובצרפת זהו מקצוע מאוד נדרש.

אנו כילדים למדנו צרפתית, ולכן הקליטה בצרפת הייתה יכולה להיות קלה מאוד, ולהבדיל בישראל היינו צריכים ללמוד שפה חדשה וכל מה שקשור.

אני מרגיש  שאבי חזה את המצב בצרפת היום ומתוך ציונות הוא העדיף לנסוע ישר לישראל במקום לעבור מטוניס לצרפת ומשם לישראל כמו שקורה היום ליהודי צרפת בשל האנטישמיות הקשה .

הזוית האישית

סבא פליקס: נהניתי לספר לאיילה את סיפורי , אותו היא לא שמעה מעולם. שמחתי שהיא גילתה סקרנות והתעניינות בחיי המשפחה.

איילה: סיפורו של סבא מאוד מעניין ומותח. לא ידעתי שהעלייה הייתה מסובכת ומורכבת. אני רוצה לשמוע עוד סיפורים מסבא על המשפחה.