מאגר סיפורי מורשת

קשר רב דורי של אור דוד וסבתא יפה. במפגשי התכנית סבתא יפה בן שטרית סיפרה לאור את סיפוריה. אור מתעד:

סבתא שלי נולדה בישראל בעיר רמלה בינואר 1958. אבא של סבתא  נולד במרוקו בשנת 1923 ואמא של סבתא נולדה במרוקו בשנת 1929. הם עלו לארץ ישראל בעקבות המהומות שהיו באירופה והתחילו בצפון אפריקה בשנת 1948 בדיוק כשקמה מדינת ישראל.

סבתא נולדה בישראל בעיר "רמלה" בבית חולים סרפן כיום נקרא בית חולים "אסף הרופא". שאר בני המשפחתה של סבתא נולדו בארץ ישראל. המשפחה התגוררה בערים: רמלה, חיפה, קריית חיים וקריית ביאליק. סבתא הכי אהבה את קריית חיים, שם גדלה ולמדה. כל ימי ילדותה הייתה שם.

ביתה של סבתא היה קטן שלושה חדרים גודל 64 מ"ר וחיו  בו תשע נפשות בכיף ובאהבה ובחום. סבתא אומרת: "לא היה לנו מחשבים, טלוויזיות ולא היו טלפונים חיינו בצניעות".

בבית היו שבעה ילדים: שלושה בנים וארבע בנות, הבנים השתתפו  בכל מלחמות ישראל: ימין, אחי הבוגר השתתף במלחמת יום כיפור וחצה את תעלת סועץ במצריים בדרום ומנחם אחי באותה מלחמה היה בצפון ברמת הגולן.

בילדותי גדלתי בשכונה שהמשפחות בה היו מרובות ילדים, משפחות שההורים היו יוצאי צפון אפריקה. לא היו מחשבים וסמרטפונים וקצת טלפונים, אפילו טלוויזה לא הייתה בכל משפחה. המשפחה שלי הייתה בין הראשונים שרכשה מקלט טלוויזיה והשכנים אהבו לבוא אלינו הביתה לראות את התכניות שהיו אז רק בערוץ הראשון. היחיד באותה תקופה בשנות השישים.

כל הילדים היו משחקים בחצר: ליד הבית שיחקנו קלאס, שבע אבנים, חבל, מחניים, מחבואים, משחקים שלא רואים היום את הילדים שלנו משחקים. היינו מטיילים ברגל או באופניים היינו הרבה בחוף הים ולמדנו לשחות לבד בכוחות עצמנו לא היו כמובן חוגים והכל הסתדרנו בכוחות עצמנו, לא היה הפחד שיש היום או שלא היתה מודעות לכל הסכנות שנשקפות בחוץ.

סבתא היתה נחלאית בצבא בצה"ל. היא הייתה בגרעין לקיבוץ מענית. סבתא מספרת שהחיים במשק היו שונים מהחיים בעיר. בקיבוץ אוכלים יחד בחדר אוכל ולומדים בבתי ספר עם עוד בני קיבוצים הכל משותף בקיבוץ.

סבתא יפה מספרת על ירושלים שהיא אוהבת

בין השנים 1976 עד 1978 הייתי חיילת ואהבתי לנסוע בחופשות שלי לירושלים עיר הבירה שלנו, ירושלים יפה ומקסימה ויש הרבה מה לראות בה ומה ללמוד ממנה.

ירושלים מחולקת לשני חלקים – ירושלים המערבית שמאוכלסת ביהודים וירושלים המזרחית המאוכלסת המוסלמים. ירושלים המזרחית נכבשה מהירדנים על ידי צה”ל בשנת 1967. כשהייתי חיילת המצב הביטחוני לא היה כמו שהיום עם מהומות או אינתיפאדות. יכולנו לטייל ברחובות הצרים של ירושלים העתיקה, שהיא העיר המזרחית. טיילנו בשווקים עם מדים ולא היה פחד. אומנם היו שוטרי משמר הגבול שהיו עומדים במשמר ובסיורים, אך לא היו בעיות. יכולנו לטייל בבטחה, אפילו טיילנו ברחבה הגדולה הסמוכה לכיפת הסלע – מקום קדוש למוסלמים, אשר בזמן תפילה הם מורידים את נעליהם ונכנסים לתפילה. במסגד הכל היה שטיחים ונקי. ברחבה הגדולה הייתה ברזיה גדולה לנטילת ידיים.

העיר העתיקה תוססת הייתה בתיירים וברוכלים שמכרו הרבה בגדים אוכל שטיחים ומזכרות. הרוכלים כיבדו את המטיילים בכבוד. ירושלים העתיקה מוקפת חומה ושערים גדולים שביניהם שער יפו, שער האריות, שער שכם, שער הפרחים וכו… בעיר העתיקה יש את הכותל המערבי שהוא מקום קדוש ליהודים, הוא חלק מבית המקדש השני.

בירושלים ישנן שלוש דתות: יהדות, איסלם ונצרות. יש מקומות קדושים כמו הכותל המערבי ומגדל דוד. ירושלים מושכת אליה תיירות מכל הדתות משפני שישנם מקומות קדושים לכל שלושת הדתות.

סבתא היתה חברה בוועד ההורים בבית ספר "קדימה" כשהמנהלת היתה שרי קראוס. הדוד שלי תמיר למד בבית ספר "קדימה" וסבתא הייתה פעילה בבית הספר ויצאה לטיולים כהורה מלווה. היינו בניצנה שבדרום שגובלת למצרים והטיול גיבש את  התלמידים ואת ההורים והיה כיף.

הזוית האישית

אור דוד בן שטרית מביא את סיפורה של סבתא יפה בן שטרית.